"נו, אז רומן הוא הרוצח?", שואלים אותי כולם רגע לפני שידור הסרט ואני מסרב בתוקף להשיב. לא מפני שאין לי דעה בנושא, אחרי שנה של תיעוד צמוד ובחינת חומר הראיות גם באמצעות מומחים; המשפט עוד לא נגמר ומי שיפסוק הם שלושת שופטי ביהמ"ש המחוזי בנצרת –  יצחק כהן, אסתר הלמן וחיים גלפז. ולמרות זאת, אי אפשר לצלם סרט תיעודי על רצח כה מזעזע בלי לספק לצופים את הכיוון הברור. לא, לא סימני שאלה - עובדות!

 

בסרט "רק תאיר יודעת", שישודר הערב ב- 21:00 בערוץ 10, ניסיתי לגרד כמה שכבות בסיפור המסתורי הזה, להפוך חלק מסימני השאלה לסימני קריאה אבל גם להציף עוד שאלות ולחדד אותן. הסרט אינו מבוסס על חומרי ארכיון ואינו עוסק בסוגיות שנטחנו עד דק במהדורות החדשות ובעיתונים. מהבחינה הזאת, למעט 15 שניות, כל החומרים שבו טרם נראו.

 

מה בכל זאת אפשר לומר, בלי לגלות מה בדיוק מצפה לכם על המרקע? שני דברים מרכזיים: אי אפשר שלא להתחלחל מחקירת המשטרה השערורייתית בתיק הרצח הזה. קשה להאמין ש- 70 חוקרים הצליחו לשבש לעצמם את החקירה באופן הרשלני ביותר. במידה רבה הפעולות הראשונות שעשתה המשטרה בתיק הן שהביאו לתוצאה העגומה: עד היום מטילים רבים ספק במסקנות הנחרצות כל כך של המשטרה והפרקליטות. שתי דוגמאות קצרות:

 

 1) מסיבת העיתונאים הפזיזה עוד בטרם נותח השחזור של רומן זדורוב; רק משטרה הזויה תכריז ש"החשוד הודה ושחזר" עוד לפני שחוקרי התיק עברו על סרט הווידאו והשוו אותו להודאה ובעיקר לממצאים בזירה, אלה שרק הרוצח והחוקרים מכירים (מה שנקרא "פח"מים" - פרטי חקירה מוכמנים).

 

2) החלטת המשטרה לאפשר קיום יום לימודים בבית הספר למחרת הרצח. זירת רצח היא לא רק השירותים, היא מבנה בית הספר כולו. בהחלט יכול להיות שבהחלטה הפזיזה הזאת שמטרתה הייתה "להחזיר את החיים למסלולם", נעצה המשטרה את הספקות הרבים במסקנותיה הסופיות.

 

הסרט, באורך 51 דקות, מצולם בקצרין ובסימפרופול שבאוקראינה, שם חיפשנו כל מה שרק אפשר על עברו של רומן זדורוב. את תיק החקירה ופרוטוקול המשפט הפכנו והפכנו עד כה - כל זווית, כל עדות, כל כיוון אפשרי נבדק.  

 

המשטרה בחרה שלא לשתף פעולה, אפילו נעצרנו (רונן מאיו הצלם ואני) לכמה דקות כשהעזנו לצלם את חזית תחנת קצרין. מעצר כוחני, מפוחד, עד שהגיע טלפון בשם איזה קודקוד מהמחוז הצפוני שהורה לשחרר אותנו מיד. ימים יגידו אם החלטת המשטרה שלא לשתף פעולה הייתה נבונה. גם בפרקליטות העדיפו להתעלם ולמרות זאת, גם שם לא מתנתקים לחלוטין מעיסוק תקשורתי במהלך המשפט - במו עיניי ראיתי את שתי הפרקליטות שמנהלות את התיק מתדרכות כתב של אחד העיתונים בסופו של אחד הדיונים.

 

 בשורה התחתונה, הדבר המדהים הוא שגם אחרי שנה וחצי ואינספור פרסומים בכלי התקשורת השונים יש עדיין מה לחדש בפרשת הרצח המזעזע של תאיר ראדה ז"ל.

 

עדכון: ניתן לצפות בסרט "רק תאיר יודעת" בעמותת ישראבלוג