פוטנציאל מבוזבז

ברלוסקוני התותח (ועוד כמה קטנות)
אני חייבת להתוודות על הנטיה הילדותית שיש לי לקרוא לכל גרמני באשר הוא נאצי. יש משהו באדם דובר גרמנית שמוציא ממני את היהודון שבי וגורם לי לרצות לרוץ ולמצוא מחסה כשהשיר "שריפה אחים שריפה" מתנגן לו ברקע.
זו הסיבה שנחנקתי מצחוק כשראיתי בחדשות אתמול את ברלוסקוני מציע לנציג הגרמני בפרלמנט האירופי לגלם תפקיד של קאפו (בחדשות אמרו של מפקד מחנה ריכוז) בסרט על מחנות ריכוז שמצולם בימים אלה באיטליה.
יכולתי לראות שגם הנציג הגרמני השתעשע מהבדיחה, אבל אח"כ כמצוות ה- PC, זרק בזעם את אוזניות התרגום, והביע מחאה גרמנית נאותה.

אם בגרמניה עסקינן, תנו עינכם בבלוג של אלכסנדר מאן שעוסק בנטיה החולנית של הגרמנים למיין זבל בדקדקנות גרמנית טיפוסית. נהנתי מכל מילה, אבל בעיקר מההשוואה המרתקת בין יחסם של אנשים לזבל לבין יחסם לזר ולשונה.

הבקרים קשים לי מאוד. אני בקושי מצליחה לגרד את עצמי מהמיטה. בהריון הראשון, מלבד הכיף שבראשוניות שבו, יש את התענוג להכנס למיטה ב- 17:00 אחה"צ ולישון עד הבוקר שלמחרת. בהריון השני ומעלה את צריכה להמשיך ולתפקד כקצינת הווי ובידור למרות העיפות והבחילה. 7 שעות שינה אינן מספיקות בהריון!
לאחר שבדרך נס הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה, אני מבלה 10 דקות שלמות בהקאה על ריק, דבר שמותיר לי רק עוד 10 דקות לגהץ חולצה, להתלבש, למרוח 3 קרמים, להתאפר ולנעול סנדלים. אני מוצאת את עצמי שועטת כל בוקר החוצה מהבית גוררת אחרי את קורי השינה ומתפללת חרישית לא לפספס את האוטובוס.
אי"ה החל מיום ב' תמונת הבוקר שלי הולכת להשתנות. מחאותי החרישיות נרשמו אצל בורא עולם (ואצל בעלי) וככל הנראה החל מיום ב' אני אפרד לשלום משלב האוטובוס בחיי ואהפוך לבורגנית משולמת. אני, האוטו ושערי המתבדר ברוח.

קבלו בדיחת שוס לסיום:
המורה מסבירה לתלמידיה בתחילת השיעור:
ילדים, הנושא הבא שלנו הוא אינטגרציה חברתית ואני מבקשת לפי סדר ישיבה שתספרו לכיתה במה ההורים שלכם עוסקים.
נירה אומרת: "אבא שלי מנהל בחברת משאיות ואימי עקרת בית"
גל אומר : "אבא שלי אחראי על מחלקת הלוואות בבנק משכנתאות ואמא שלי עורכת דין"
אסף אומר: "אבא שלי עובד בחברת עמילות מכס ואמא שלי מורה בבית ספר תיכון"
מגיע תורו של דני אבל הוא שותק.
המורה מעודדת אותו: "דני אל תתבייש"
דני אומר תוך כדי אנחה: "אבי מנהל מכון ליווי ואמי נערת ליווי"
המורה מזועזעת: "מה אמרת?"
"אמי נערת ליווי ואבי מנהל מכון ליווי"
זה לא יתכן שזה מה שההורים שלך סיפרו לך על עיסוקם".
היא מזמינה את מנהל בית הספר, אולם גם הוא מקבל את אותה התשובה: "אבי מנהל מכון ליווי ואמי נערת ליווי"
המנהל מזועזע מתקשר לאב ושואל אותו לפשר הסיטואציה הלא מקובלת על מערכת החינוך.
האב מסביר: "האמת היא שאני עובד כ- Unix System Administrator ואשתי כ- Oracle Database Administrator".
המנהל מבולבל שואל: "מה המשמעות של מה המילים שאמרת?"
האב: "אם אתה לא מבין איך אתה מצפה ממני שאני אסביר את זה לילד?"

נכתב על ידי nina, 3/7/2003 12:32, בקטגוריות מקטרת, הריון ולידה, קוראת חדשות, הגיע במייל, חלק מהבלוגספירה
20 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של akapulko ב-12/7/2003 01:55

אופטימים, אה?

ויי-נט נתנו כותרת אופטימית על הבוקר: מלחמת 1,000 הימים - הסוף?
קודם כל אני שמחה שסוף-סוף נמצא שם למלחמה הארורה הזו. אינתיפאדה 2 נשמע לי כמו שם של סרט לא מוצלח.
דבר שני אני פותחת כאן סוכנות הימורים קטנה: כמה ימים אתם נותנים להפסקת האש הזו? האם יש כאן מישהו שבכנות מאמין שהפסקת האש תחזיק מעמד?
אני נותנת להפסקת האש שבוע. אתם מוזמנים להמר את ההימור שלכם. הזוכה יקבל סופ"ש זוגי בבי"ח אטרקטיבי במרכז הארץ.

יאיר לפיד פרסם ב"ידיעות אחרונות" טור מתבכיין ביותר שעסק בשאלה "מתי ימאס למשה". בטורו (אין לינק כי אין לפיד ברשת) מפרט מר לפיד את כל תחלואי המדינה, ולמה חרא פה. common knowledge לכל מי שחי במדינה הזו חלק מ-1,000 הימים האחרונים. רק מה? הפעם לפיד מאיים: למשה נמאס, והוא רוצה לעזוב. ואני אומרת: למה לאיים? שיעזוב. אם למשה רע, שיקום ויעזוב, רק שיצא מהוורידים של כל מי שבכ"ז נשאר פה (כל אחד מסיבותיו שלו, ואני יכולה להבטיח לכם ששלי אינן ציוניות גרידא), ויפסיק לעשות לנו רע על הנשמה. רע פה גם ככה.
אה, ואם לפיד כבר בקטע של מיחזורים (ע"ע הטור שלו מהשבוע שעבר) הוא מוזמן לכתוב בשבוע הבא מניפסט נרגש תחת הכותרת: "האחרון שעוזב שיכבה את האור", ובו הוא מתאר איך משה ארז מזוודתיו, נתן נשיקה למזוזה ועלה על המטוס לארה"ב.

אופטימי אחרון להיום: הגעתי ל- 10,000.
יש שיאמרו שבהתחשב בוותק שלי זו בושה ועלבון שלא הגעתי לזה לפני חצי שנה. אני רק אומרת תודה לכולכם על שטרחתם להכנס ולקרוא את מה שיש לי לומר, ותודה על כל התגובות הנפלאות.

נכתב על ידי nina, 29/6/2003 13:04, בקטגוריות מעדכנת, מקטרת, מלחמה, קוראת חדשות
13 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-30/6/2003 07:22

I feel the earth move under my feet
אההה... איזו סחרחורת נפלאה.

אני עסוקה בלדגמן עכשיו לוק של מסננת.
אני שונאת בדיקות דם. למה הורידים שלי לא מסוגלים להנפיק דם כמו ורידים של כל אדם נורמלי? למה תמיד אצלי צריך למצוא את כל המקומות האקזוטיים בהם ניתן לדקור ולשאוב דם?

לאחר החשיפה המרגשת שביצעתי בפוסט הקודם, כאן המקום לומר שאני ממש לא אופטימית לגבי ההריון הזה. לא בא לי להכניס אתכם למסתרי רחמי, רק נאמר שהסימנים אינם מעודדים, ואינם מעידים שההריון הזה הוא here to stay. מכיוון שההריון הזה במילא לא היה מתוכנן, אני מתייחסת אליו כמתנה. תשאר- סבבה. לא תשאר- לא נורא.
נראה לי שגם רופא הנשים שלי שווה נפש. כשתיארתי בפניו את כל הסימנים הרעים הוא משך כתפיים ולא ענה. עננת הקומיקס שריחפה מעל ראשו אמרה: "לא נורא. אצלכם הדוסים כשהולך אחד, מביאים אחר".
מבחינת החברה הדתית הגיע הזמן שאני אכנס כבר להריון. אני נשואה כבר למעלה מ- 7 שנים. אני לא נהיית צעירה (בת 30 רחמנא ליצלן) ובני הצעיר הוא בן שנתיים ורבע. מרבית הזוגות שנישאו בסמוך אלי כבר חובקים ילד שלישי ממזמן, וחלקם אף חובקים (או בדרך לחבוק) ילד רביעי.
מבחינת החברה החילונית אני את שלי כבר עשיתי. בגיל שבו הרבה חילונים רק מתחילים להתמסד, יש לי 2 ילדים - בן ובת. בהתחשב בעובדה שלבת יש בעיות מוטוריות, אני ממש לא צריכה (לדעת החברה החילונית) לחשוב על ילדים נוספים בטרם תגיע הילדה לגיל 10.

תודה על כל המזלטובים ועל החזקת האצבעות.
מבטיחה לא להמשיך לעדכן בנושא. ברור לי שאת רובכם זה מענין כשלג דאשתקד.

נכתב על ידי nina, 23/6/2003 10:29, בקטגוריות מעדכנת, מקטרת, אם השנה, הריון ולידה
40 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אליאנה ב-27/6/2003 16:42

מי לעזאזל מסתובב בחוץ בשבת בצהרים בחום הזה?

כבר ציינתי בעבר (באחד מגילגולי) כי כל אחת רוצה לפגוש את האקס המיתולוגי שלה כשהיא נראית כמו כּוּסית עולם, ואוחזת במקצוע נחשק כגון דוגמנית על (או לחלופין מדענית טילים המחזיקה את סודות האטום של מדינת ישראל בשתי ידיה המטופחות להפליא). אף אחת לא רוצה לפגוש את האקס המיתולוגי שלה בצהרי שבת, כשהיא גוררת כמו אחת ההומלסים ברחוב עגלת ילדים עתיקה בת 4 שבתוכה במקום סמרטוטים יושב ילד בלונדיני מסמורטט, עייף, מזיע עם פרצוף עצבני במיוחד. אף אחת לא רוצה לפגוש את האקס המיתולוגי שלה כשהיא לובשת שמלת הריון (מבלי להיות בהריון), שנגררה מירכתי הארון מתוך הנחה ש"מי לעזאזל מסתובב בחוץ בשבת בצהרים בחום הזה". וול בייבי האקס המיתולוגי שלך מסתובב בדיוק בשעה הזו, והוא מלווה באישתו הכוּסית, שאמנם נראית כמו תעתיק שלך, אבל תעתיק מוצלח בהרבה מהמקור.
לאחר 9 שנות ניתוק, המילים "שבת שלום" מעולם לא היו טעונות יותר:
- "שבת שלום" (מצטערת ששברתי את ליבך כשנפרדתי ממך בתירוצים קלושים ועלובים. דווקא היתי מעוניינת בהפסקת אש קלה, יש לנו המון catching up to do).
- "שבת שלום" (כלבה קרת לב, ששברה לי את הלב כשעזבה אותי בתירוצים קלושים ועלובים. תראי איזה יופי הצלחתי בלעדיך. יש לי אישה פיצוצית, ואת נראית כמו חבית שמנה).

נו, טוב... שאלה יהיו הצרות החמורות ביותר שלי.

הגעתי למסקנה שאלגנטיות אינה תכונה נרכשת- או שאת נולדת עם זה או שלא. בזמן שחברתי האלגנטית הצטלמה (בגיל 5-6) כשהיא ישובה בעדינות על כסא, לבושה בלבוש מהודר ומדונטל ורגליה משולבות, אני הצטלמתי עומדת על ערימת כורכר לבושה בתחתוני סבתא, בכל אחת מידי אבן והפרצוף שלי חורץ לשון למצלמה.
לא משנה בכמה קרמים אני משתמשת בבית, תמיד כשאגיע לדילות המכירה בפארמים למינהם אחוש כאותה מושבניקית המצטלמת חצי ערומה על גבעת כורכר. תמיד תהיה לי הרגשה כאילו אני לא מטפלת כראוי בעור פני, ובמו ידי אני חורצת את גורל פרצופי להתקמט. חברתי האלגנטית לעומת זאת מעולם לא תזכה בנאום תוכחה כזה. היא תמיד תתקבל בהכנעת ראש מצד הדיילת, והערצה אילמת לדרך בה היא מתאפרת ומטפלת בעור פניה.
רגשי הנחיתות שלי גורמים לי כל פעם מחדש להוציא הון על מוצרי קוסמטיקה. נשבעתי שאני נכנסת לסופר-פארם רק כדי לקנות קרם לשפתיים, ויצאתי בסוף גם עם חומר ניקוי לפנים (המהווה גם חלב פנים, גם מי פנים וגם מסיר איפור), סט צלליות לעיניים, פודרה חדשה, ספוג למייק-אפ ומברשות לצלליות.

נכתב על ידי nina, 15/6/2003 08:33, בקטגוריות אם השנה, מקטרת, עושה פאדיחות
25 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של טל ב-23/6/2003 11:40

דיאטה

Inside me
There is a thin woman
Crying to get out
But I can usually shut the
Bitch up with cookies

מדהים איך די בהכרזה על דיאטה כדי שכבר ארגיש רעבה ורזה.
אני כבר 10 ימים בדיאטה, ואני חושבת שאני קרובה להשיג את היעד שלי. כשאני מתאמצת ונושמת חזק חזק אוויר פנימה, כבר ממש לא רואים לי את הבטן. וכשאני מסתכלת על עצמי חזיתית במראה, אני ממש לא רואה את המדף שצמח לו על ישבני.

אני שומרת על הדיאטה באדיקות:
כל צהרים אני אוכלת סלט ענק. כדי שהסלט לא יהיה יבש, אני מתבלת אותו בחצי כוס שמן זית.
לקינוח אני אוכלת בקלאווה/ גלידה/ עוגיות וכד', מכיוון שידוע שהעדר הקלוריות בסלט מחפה על הקלוריות העודפות הקיימות במנה האחרונה.
לארוחת ערב אני אוכלת פופקורן כי האוויר שבו מבטל את הקלוריות.

אני מרגישה כ"כ רזה, שאפילו העזתי וקניתי לעצמי ג'ינס ליוויס צרים וצמודים. עכשיו אני מביטה בהם בעינים כלות, ומחכה לרגע בו אהיה רזה מספיק כדי להדחס לתוכם.
תאמינו לי אנשים: לא כדאי לקנות ג'ינס על בטן ריקה. ואל תאמינו למוכרות - ג'ינס לעולם לא מתרחב, הוא רק נהיה יותר צר.שמור בטל

נכתב על ידי nina, 19/5/2003 13:56, בקטגוריות מקטרת, עושה פאדיחות
27 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אליאנה ב-25/5/2003 13:42

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.