2005

"זהו זמן להשאיר מאחור רעיונות שמרניים ועקרונות חשיבה שכבר לא משרתים אתכם יותר. נושאים חדשים עולים על סדר היום, בעיקר נושאים העוסקים בחופש אישי ויצירתי ובהתפתחות אישית. כעת מתחזק לו הצורך לצמוח, לפתוח את הראש בפני גירויים חדשים, לבדוק רעיונות חדשים ולהכיר אנשים מסוג אחר, חזק במיוחד" (מתוך התחזית השנתית ל-2006 לבני מזל דגים, "וואלה")

שנה שנפתחת רע ונגמרת רע, חייבת להיזכר כרעה, נכון? יאפ. אז זה התחיל ביום שבת ארור, ה-1.1.05 שהיה כנראה לקוח מהגרסה החולנית במיוחד של "אהבה זה כואב", המשיך בתקופה של לא הרבה דבש שהידרדרה לעיתים קרובות מדי לעוקץ והסתיימה בבערך חודש מבאס למדי בו אתה מקבל כמה בשורות לא טובות בק טו בק – שתיים מתוכן לא ממש קשורות אליך ישירות אבל נוגעות בך וכשהן מגיעות יום אחרי יום, מסתבר שהן מקבלות עוצמה קצת אחרת וגורמות לך לחשוב שיש פה איזו יד מכוונת. ואני בכלל לא מאמין בידיים מכוונות ובטח לא מורגל בבשורות רעות.

אקצ'לי, אני מנסה להיזכר באיזה יום טוב במיוחד שהיה בשנה הזאת ולא ממש מצליח. יכול להיות שנשמטו מהזיכרון רגעים טובים שהיו פה ושם, אבל לא ממש זוכר יום שהיה בו טוב. אולי רגיל, אולי שגרתי וסטנדרטי בלי יותר מדי נפילות בתוכו (שזה יפה, תודו) - אבל לא ממש פאקינג יום אחד שהיה בו טוב לכל אורכו. ברור שהזיכרון הגלובלי מתעתע בך כשאתה לא מצליח ללכוד איזה 24 שעות טובות מתוך 8760 בשנה, כי הרי לך תזכור פרק זמן קצר כזה. אבל מצד שני היו שם יותר מדי ימים שאתה זוכר שהיו רעים, כאלה שאתה אומר לעצמך "איזה יום נאחס", ומצד שלישי אם אתה לא זוכר יום או איזה ארוע טוב שקרה לך בשנה הזאת, זה אומר משהו. לא?

"בשנה הקודמת שהה יופיטר במזל מאזניים, והביא איתו תהליך של התחדשות בכל מה שקשור ליחסים שבינו לבינה, וליחסים בכלל. כעת, אחרי ששיניתם גישה וקיבלתם החלטות משמעותיות, זה הזמן לממש אותן, בעיקר כאלה העוסקות בחופש אישי רב יותר ביחסים הקרובים שלכם, ולהיפתח בפני תקשורת מסוג אחר: מודעת יותר, מלווה בהרבה הבנות ותובנות חדשות" (מתוך אותה תחזית מקסימה)

והכל קורה בזכות או בגלל החלטות שקיבלת. ואתה יודע שאם היית מקבל החלטה אחרת היא היתה משפיעה על המשך התקופה. בוודאות אני יכול להגיד שאם היה לי אומץ לממש את אותן "החלטות משמעותיות שעוסקות בחופש אישי רב יותר ביחסים הקרובים שלי" – יכול להיות שכבר מזמן הייתי עכשיו במקום טוב יותר שאני יודע שיקח לי עוד קצת זמן להיות בו, ובטח שהייתי כבר אחרי כל תהליך ההתנקות שהוא כנראה הכרחי בשביל הקתרזיס המזויין. כי גם אחרי שקיבלת את ההחלטות המשמעותיות האלה, אתה עוד צריך לעמוד מאחוריהן ולהתמודד איתן אפילו כשחשבת שזה יהיה קצת יותר קל.

2006 מתחילה עם קצת יותר סימני שאלה ממה שהתחילה 2005 כמעט בכל המישורים. חלק מאותם סימני שאלה אולי היו לפני שנה בכלל סימני קריאה. אבל משום מה יש לי את ההרגשה העמומה והפולנית בטירוף שהכל לטובה, מעז יצא מתוק ומכבשה יצא דבש (חלש!). וכמו שאמרת לי אתמול - גם לאנשים אופטימים מותר להוציא מדי פעם קיטור - נכון, וזה משחרר לאללה, אולי אני אאמץ את זה בתור טיפוס "האופטימי החדש" וארשום על זה פטנט (ואת יודעת שהיה לי מדהים אתמול, נכון?).

בפראפרזה על המשפטים הבאים מהשיר ההוא של רפי פרסקי - 'אבל אני, אני בנאדם אחר אני, אני לא טיפוס פסימי אני' – אני יודע, פשוט יודע שיהיה טוב. אבל ממש טוב, כזה טהור וזורם ומתקתק ובנאלי ומחריד ומלא בשמאלץ חולני. יש לי הרגשה ממש טובה לגבי 2006 כי הרי חייב להיות יותר טוב, כי אתה יודע שתקופה שלמה של לא טוב היא הכרחית כדי לצאת נקי וחדש ומזוקק לעולם וכי טיפוס שמחזיק מעצמו אופטימי יש לו סיבות שנסמכות על נסיון העבר להיות כזה. ואם אתה רוצה ללכת למקורות (נהייתי בנאדם מאמין) אז אתה חושב שבעצם כל 7 השנים האחרונות היו לא משהו למרות הצלחות אישיות פה ושם בעיקר בתחום המקצועי, ואולי האחרונה שבהן היתה הקש, ועכשיו יתחילו 7 הטובות. ברור, חייב להיות ככה.

אז איך היתה 2005? לא משהו, תודה ששאלתם. אז יאללה 2006, בואי ותתני לי את כל מה שיש לך, הכל כבר קטן עלי.

"תוך כדי התהליך, מסתמנת לה אט אט דרך מסוימת שהיא כולה שלכם, אחרי שהבנתם את העיקרון ובניתם לכם אופי ושיטה. הדרך הזו היא המטרה הסופית של התהליך והיא נועדה לייצב אתכם, ולחזק במקביל את הקרקע מתחת לרגלים" (ונסיים בנימה אופטימית זו)

חוף בת ים, סוף דצמבר, 10:00 בבוקר