כניסה לבלוג            הוסף לקבועים שלי            המלץ על הבלוג            ערוך את הבלוג             שלח לי מייל             לישראבלוג
7/2008

Here is the News

ביעור החמץ שלי בפסח התחיל השנה מוקדם מהרגיל. "אבל אנחנו מאוד רוצים שתישאר איתנו", יבב לי נציג המכירות של העיתון המגעיל של המדינה, "נוכל לתת לך את זה בתשעים אחוז סיבסוד!"  "לא רוצה לקרוא את העיתון שלכם!" נחרתי לו באוזן בפעם המאה, "בחינם אני לא אקרא אותו!" "אבל אבל אבל אתה יודע שידיעות זה אחד העיתונים המצליחים באירופה?!" פנה הנציג לטקטיקה האחרונה והסמי-גלובלית שלו. "אז שיקראו אותו באירופה", גיחכתי, "וחוצמזה ישראל זה באסיה". כמה חילופי עקיצות גיאוגרפיות וטריקת טלפון אחת מאוחר יותר, הגיעה לקיצה אחת ממערכות היחסים הארוכות שלי בקול דממה דקה. כלומר, עד כמה שטריקת טלפון אלחוטי יכולה להיחשב לטריקה.

ידיעות אחרונות כבר מזמן, כאמור, התחיל להגעיל אותי. למה אני צריך לדפדף בו ולקבל על הבוקר בחילה, וזה עוד לפני שבכלל עישנתי את הסיגריה הראשונה. פעולה שנייה בתהליך הקריאה היא לבדוק טוב אחרי כמה עמודים אם האצבעות שלי לא צהובות או אדומות: צהובות מרוב ידיעות רכילותיות דוחות במסווה של חדשות במקרה הטוב, או אינטרסים יחצ"ניים במקרה הרע - ואדומות בגלל ידיעות הדם והאלימות המובלטות שם בהד ליינס. אז תקראו לי אסקפיסט, אבל תודה, לא בא לי דבר ראשון על הבוקר לספוג את הניוז המוקצן הזה שכל כוונתו היא למכור עוד כמה עותקים ולא משנה אם בדרך יכניסו עוד כמה אנשים לחרדות שווא בזכות כותרות כמו "החיזבאללה מתכנן להציף את ישראל בהירואין". ולא משנה שיום למחרת אותה כותרת מקבלת שתי שורות בעמוד הלפני אחרון עם הכחשה קטנה של איזה גורם מוסמך, ויום לאחר מכן נגוזה לגמרי. אז מה אם בדרך ביאסנו לכמה אנשים את היום ושלחנו עוד כמה לפסיכיאטר המחוזי (או לדילר) שלהם לחידוש המרשמים לכדורים הסגולים שעושים להם נעים.

לא שזה רע, אני אומר, ובטח עדיף מלהפציץ אותנו בידיעה על טיל שיגיע עד תל אביב (אה, גם זה היה שם) - אבל בתור אסקפיסט מורשה לא ממש בא לי להתבאס על הבוקר, בטח בגלל ידיעות שרוב מטרתן למכור את העיתון לעם היושב בציון ושחייב, אבל פשוט חייב, את מנת הפאניקה שלו על הבוקר לפני שהוא יוצא לכביש עצבני ומת להתפרק על הולך הרגל הראשון שייקרה בדרכו. ובל נשכח את הכותרות היצירתיות האלה שרקח איזה עורך לילה שכנראה הודח בעבר מלימודי ה"איך תמציא שמות מה-זה מעולים לסרטי קולנוע" ומצא את דרכו באין ברירה לעיתונות, שם הוא ממצה את כישוריו הקולנועיים בהמצאת כותרות מקוריות לכל ידיעה מרכזית בסגנון הבי-מובי'ז. כמו למשל "הזעם וההלם" (הפגנה של איזה אירגון עובדים נגד פיטורים), "בעורף האויב" (עוד כתב עם משאלת מוות נסע לבקר אצל ידידתנו הדגולה איראן) או "שכחו אותו באוטו" (כבר הבנתם לבד). לכו תמכרו את הסרטים הזולים שאתם חיים בהם לשאר ההמון ההמוני והרדוד שהפך להיות הרוב השולט במדינה הזאת - אני כבר מזמן לא מרגיש שייך אליהם. ואולי זה לא מפתיע שאדון מוזס רכש לא מזמן 51% מאתר הריכולים-המסיבות-קידום ענייני עבריינים בחופשה, שמתיימר להיות אתר הספורט המוביל במדינה. כי הרי טובי המדענים גילו כבר מזמן שג'יפה נדבקת לג'יפה, זה עניין כימי ידוע. ובאותו עניין, תקראו מה שיש לשלמה מן, פורמר-נואן-אס ייגר מאייסטר, להגיד על מדור הספורט הדוחה של המדינה. איזה מאסטר, ייגר.

למרות זאת, היה לי קשה להיפרד מלהחזיק בבוקר אסופת ניירות עם טקסטים מודפסים. אז לפני כמה חודשים עשיתי מנוי על "ישראל היום". אותו עיתון מצחיק שכותב בעמוד השני שלו באופן קבוע את חמשת העקרונות שהוא מאמין בהם. חח, עיתון עם עקרונות. כמה מוזר ונאיבי, משהו עם לומר את האמת ולהיות הוגנים ומאוזנים וכאלה. אז הם גם משעשעים אותי על ההתחלה ובנוסף אני גם מקבל שם את כל מה שאני צריך בתוך 32 40 ומשהו עמודים תמציתיים ומרוכזים, בלי יותר מדי בולשיט ואינטריגות. או לפחות לא כאלה שבינתיים גיליתי. וכן, אני מדבר גם על השמועות שהבעלים של העיתון מקדם איזה אחד, ביבי נתניהו. וכן, העליהום המסיבי על אולמרט שעומדת בראש האג'נדה של העיתון קצת גורם לי לזוז לעיתים בחוסר נחת בכסאי - אבל הי, כאילו, זה הלא הארכי-נוכל שמנהל את המדינה שלכם, אז כנסו באמא שלו, אני אומר. אז אולי פה ושם יש להם טעויות קטנות בתוצאות משחקים במדור הספורט וגם מדור הרכילות שלהם לא ארסי כמו שהתרגלנו כי אם נעים ואף מפרגן כמו שפעם מזמן היתה העיתונות בארץ, בתחילת הניינטיז נניח - אבל אם אני רוצה הרחבות אני מקבל אותן באינטרנט ובכלל, בתקופה הזאת שאנשים שרוצים להישמע מבינים קוראים לה "עידן האינטרנט" - נראה לי שקובץ החדשות הפרינטבילי שלהם הוא בדיוק הכמות ההגיונית של ניוז בפורמט מודפס שבנאדם ממוצע אמור היום לצרוך. וכן, אני יודע: התנודות שפורסמו אתמול בסקר TIM החדש? זה הכל בזכותי.

וחוצמזה, אם אני באמת רוצה חומר קריאה איכותי, תמיד יהיו לי בבית את כל הגיליונות של בלייזר ממתישהו ב-2002.

Here is the news
Coming to you every hour on the hour
(Here is the news)
The weather's fine but there may be a meteor shower.

Here is the news
A cure's been found for good old rocket lag
(Here is the news)
Someone left their life behind in a plastic bag.

Here is the news
Here is the news
Here is the news.

("Spaceworkers dispute in London today.
A lightning strike by air shuttle officers
led to over 2,000 passengers being held up
for up to 10 hours to board flights...")

("Ten Eurotechnicians were today sentenced
by the justice computer to be banished for life
to the prison satellite Penal One...")

Here is the news
Another action filled adventure
(Here is the news)
All the worst from the world convention.

Here is the news (the very latest)
Here is the news
Here is the news
Here is the news

("... shares of Roboko Development are now climbing...")
("... a very great friend of mine...")
("... our regular scheduled programs...")
("... the latest report from the people down there...")
("... a tiny little detail...")
("... I'd like to say hello to everybody...")

Here is the news
I wanna go home, I want my baby back
(Here is the news)
I wanna go back!

Here is the news
Somebody has broken out of Satellite Two
(Here is the news....)
Look very carefully, it may be you, you, you, you...

("... the energy counsel today announced...")
("... the archbishop is waving to the crowds...")
("... the World Broadcasting Authority today announced...")
("... I think that's going to be alright, you'll have to wait & see...")
("... I'll call you back later...")

Here is the news.

Emale
29/7/2008 20:23, בקטגוריות התקשורת הכה עוינת, המצב עלק
23 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-1/8/2008 11:16

Being Boring

החזקתי ביד את פיסת הנייר הצהובה להחריד. "תתלבשו בלבן" היה כתוב שם ואני חושב שידיי רעדו. אני זוכר הכל, זה היה בצרפת בשנות העשרים, כשניל, כריס ואני היינו בני שבע עשרה או משהו בסביבות. "ואל תהיו משעממים", היה תמיד משפט שהתווסף בכתב יד לכל אחת מעשרות ההזמנות שזרמו בתוך חוג האינטלקטואלים שהשתייכנו אליו. וזה היה סוג של קוד שניכסה לעצמה אשתו של סופר אחד, זלדה פיצג'ראלד. היא ובעלה, פרנסיס סקוט, נהגו להזמין אותנו אליהם בכמה מהגיחות שלהם לריברייה הצרפתית, שם התקבצנו, קהילה אמריקאית גולה וזועמת של אחרי מלחמת העולם הראשונה, כדי לערוך אצלהם ערבי הוללות אינטלקטואלים-רדיקלים ואחרים עד אור הבוקר. נתקלנו שם גם בזועם אחר, ארנסט המינגווי, ואני כמעט בטוח שרבים מהספרים של שניהם החלו להיכתב באותם אירועים. למעשה, את 'גטסבי הגדול' אני משוכנע שפיצג'ראלד התחיל לכתוב אז, אם זכרוני אינו בוגד בי. אז התלבשנו בלבן ונלחמנו, ורק אחר כך חשבנו על התוצאות שיביאו פעילויות המחאה השונות שלנו שנעו על הגבול הדק בין חוק לבין פריעת הסדר הציבורי. אבל תמיד ידענו שנוכל לסמוך אחד על השני שיעמוד לצידנו בשעת צרה. כי כשאתה צעיר אתה מוצא השראה בכל אחד שמת, ורק אלוהים יודע כמה חברים כולנו איבדנו במלחמה וכמה צעירים וזועמים הם גרמו לנו להיות.

נהגנו לצחוק על המשפט ההוא שטבעה זלדה, עוד לפני שבריאותה הנפשית החלה להתערער. המשפט שהתבסס על מה שהיא ראתה כהשקפת עולם ושאמרה שהיא מסרבת להיות משועממת כי היא עצמה אינה משעממת, ולימים גם צרפה את המשפט הזה להזמנה, ההיא שהתחילה ב"תתלבשו בלבן". וזה נכון, אנחנו מעולם לא היינו משעממים, בעיקר כי היה לנו יותר מדי זמן לעצמנו. חבורה של אינטלקטואלים צעירים, נהגנו לשבת אצלהם בסלון ולדון במה שהופכת להיות המולדת הישנה, שם מעבר לאוקיינוס, ואיך השפיעה המלחמה על חיי התרבות שם. מוקפים בכל החברים בגולה הצרפתית שכפינו על עצמנו מרצון, לא עצרנו מעולם לדאוג שמתישהו הזמן יגיע לקיצו. עד שהשנים שחלפו ללא תוצאות גרמו לי להבין שדבר לא יצא מהרעיונות הרדיקלים שלנו ושהגיע הזמן לחזור הביתה אל החיים האמיתיים. ארזתי תרמיל קטן ועזבתי את אירופה, אומר שלום לחיי ההוללות ולא מביט לאחור.

ניל וכריס ניסו לשכנע אותי להישאר. כשהתרמיל על גבי, אני זוכר את ניל אומר לי 'אם לא תיזהר, לא ישאר לך כלום ודבר לא להילחם בשבילו'. כמעט חמישים שנה מאוחר יותר, נזכרתי במשפט הזה. יושב על ספסל בשדרה במרילנד ומביט בילדי שנות השבעים עם הנעלים הגבוהות ההן חולפים על פני. בדרך למסיבות שלהם, אלה ששלטו בהן כל הצבעים חוץ מלבן, יכולתי לזהות בהם את אותו חוסר דאגה, את ההרגשה הזאת שיש להם את כל הזמן שבעולם לעצמם, את הבטחון שהזמן לעולם לא יגיע לקיצו - ובעיקר את ההכרה שהם בדיוק כמונו יכולים לשנות את העולם. אם הם רק היו יודעים שהאדם הזקן שמביט בהם בשקיקה ידע פעם איך להנות ממסיבות יותר ממה שהם יידעו אי פעם, ואיך העולם לא יוכל אף פעם להשתנות. לא אחרי מלחמת העולם הראשונה, לא אחרי מלחמת ויאטנם. כמו זלדה, גם הם בוודאי היו בטוחים שהדבר האחרון שהם זה משעממים. אבל זלדה כבר כמעט שלושה עשורים משעממת מאוד, אחרי שמתה ב-1948, כשאת מרבית שנותיה האחרונות היא מבלה בבי"ח לחולי נפש ושם היא די בוודאות דאגה שלכולם יהיה מעניין.

ועכשיו אלה הניינטיז. ניל מת בשנות השמונים מאיידס, הוא הרי מעולם לא נפרד לגמרי מחיי ההוללות, ורק אלוהים יודע איפה כריס. ואתה יושב עכשיו בבית אבות ומחזיק ביד קופסת מכתבים ישנה שהביא לך הנכד שלך מעליית הגג, והמשפט הזה מההזמנה הזאת, "תתלבשו בלבן", מכה בך. מסביבך חברים חדשים שאתה לא מכיר וביניהם אתה רואה גם את אלה שכבר אינם. אבל אתה בטוח שהם שם שוב לצידך כי הי, אי צלילות הדעת גורמת לך לפעמים להזיות נהדרות. ואתה נזכר בעזרתה במסיבות ההן בצרפת לפני שבעים שנה וחושב לעצמך שאף פעם לא חלמת שתהפוך להיות היצור שהתכוונת להיות. ויותר מכל אתה זוכר שפעם היית בטוח שלמרות כל החלומות, מישהו מהם, ניל או כריס - ישב כאן בערוב ימיך לצידך. אבל הם לא, כמו כל הרעיונות שפעם נלחמת בשבילם ומעולם הם לא היו יותר ממשובת נעורים זועמת. העיקר שלא היית אף פעם משעמם, אתה חושב לעצמך בזמן שאתה שורך את חלוק בית החולים ואז אתה שם לב. לפחות מישהו כאן דאג להלביש אותך שוב בלבן.

I came across a cache of old photos
And invitations to teenage parties
"Dress in white" one said, with quotations
From someone's wife, a famous writer
In the nineteen-twenties
When you're young you find inspiration
In anyone who's ever gone
And opened up a closing door
She said: "We were never feeling bored

'Cause we were never being boring
We had too much time to find for ourselves
And we were never being boring
We dressed up and fought, then thought: "Make amends"
And we were never holding back or worried that
Time would come to an end

When I went I left from the station
With a haversack and some trepidation
Someone said: "If you're not careful
You'll have nothing left and nothing to care for
In the nineteen-seventies"
But I sat back and looking forward
My shoes were high and I had scored
I'd bolted through a closing door
I would never find myself feeling bored

'Cause we were never being boring
We had too much time to find for ourselves
And we were never being boring
We dressed up and fought, then thought: "Make amends"
And we were never holding back or worried that
Time would come to an end
We were always hoping that, looking back
You could always rely on a friend

Now I sit with different faces
In rented rooms and foreign places
All the people I was kissing
Some are here and some are missing
In the nineteen-nineties
I never dreamt that I would get to be
The creature that I always meant to be
But I thought in spite of dreams
You'd be sitting somewhere here with me

'Cause we were never being boring
We had too much time to find for ourselves
And we were never being boring
We dressed up and fought, then thought: "Make amends"
And we were never holding back or worried that
Time would come to an end
We were always hoping that, looking back
You could always rely on a friend

And we were never being boring
We had too much time to find for ourselves
And we were never being boring
We dressed up and fought, then thought: "Make amends"
And we were never being boring
We were never being bored
'Cause we were never being boring
We were never being bored

petshop boys - discography: להורדת האלבום המלא

Emale
24/7/2008 23:02, בקטגוריות סיפורי קליפים, התה והלימון והתקליטים הישנים
10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-30/7/2008 17:28


הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  

החודש הקודם (6/2008)  החודש הבא (8/2008)  
139,218 מבקרים אינם טועים

website counter


הביקורות מהללות:
"הגיגים על החיים!"
Ynet, 3.3.02
"תכנים מרתקים! עיצוב מעניין!"
הלול, 30.6.06
"כתיבה גברית משובחת!
מוזיקה טובה!"

מסעותיו של מרק, 2.9.06

השתכנעת? עשה מנוי עכשיו!

קח אותי, זכר אלקטרוני
תוריד ממני ת'ידיים ש'ך
שלח
אוהב את זה בסמסים?
כן, ותחייב אותי חופשי
לך תרוויח על מישהו אחר
 (הסבר)

 << יולי 2008 >> 
א ב ג ד ה ו ש
    1 2 3 4 5
6 7 8 9 10 11 12
13 14 15 16 17 18 19
20 21 22 23 24 25 26
27 28 29 30 31    




הקוראים שלי

דניאל p-:
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
ג'ולס2


OMG
בחסות האלכוהול
בטחון בתנועה
ברכה גולשת
דברים קטנים
דואר חשמלי פלוס
דע את היריב
האושר והדווי
הזה של המוריס
היתוך קר למפגרים
הכל אפור
המרתף
הפוזיציה
וולווט אנדרגראונד
וירטואל קרמבו
חדר 404
חוק ורשת
כותבת מוחקת
לא בבית ציפרנו
לונדון קולינג
מאבד תמלילים
מזבלה
מעבורת לאורך המרסי
מציאות נושכת
מקפיאה את הבמיה
מריץ שורות
נפש בריאה בגוף בריא?
סינמסקופ
עומדים בשער
עניינימים
ערס פואטי
פאוזה
פוטנציאל מבוזבז
פזמון חוזר
קטעי קישור
שידורי ניסיון
שמשון.נט
שעת ש.
תופעת דורפן


אהמ.נו
אנקדוטות.נט
במה חדשה
בננות
גלובס בלוגס
דה מארקר בלוגס
החדר הירוק
המסך המפוצל
העוקץ
הקולקטיב
השרת העיוור
זגוגיות.קום
חיים ברשת
כוסברה
מרושתים
סיטימיול
עונג שבת
עין הדג
פופטארט
קונספציה
קפטן אינטרנט
רשימות



2009-2002 © אי מייל - emAle
2007-2001 © יריב חבוט - emAze