כדי לשמור על שפיותי בתקופה האחרונה, הייתי חייבת לעשות דברים שאינם קשורים לעבודה וממלאים את הנפש והנשמה. התקופה האחרונה היתה מאוד אינטנסיבית, פרויקט ענק בעבודה שהגיע סופסוף לסופו, סחט ממני את כל האנרגיות, למדתי שאם לא אעשה משהו לנשמה אני אנבל ואקרוס. אז היה לי את פרויקט 'יוצאים לחיים' שמילא אותי לחלוטין ובין לבין גם דאגתי לנקות את הראש בבילוי שאהוב עלי מהכל - הופעות חיות. מכיוון שלא הספקתי לכתוב עליהן, קבלו סיקור קצר על כל ההופעות בהן ביקרתי בשבוע האחרון:

גלעד שגב וג'וזי כץ - מחווה לחלונות הגבוהים

(זאפה הרצליה חמישי 17.7.08)

לכאורה נראה שאי אפשר לפספס, שני זמרים משובחים (כן, גלעד שגב התגלה כמשהו ששווה להקשיב לו), שירים מוכרים וטובים, יום חמישי בערב בפתחו של סופשבוע, מה כבר יכול להיות רע? אז זהו ש.. למרות כל זאת, היתה הופעה מאוד בינונית ולא בגלל השירים אלא בעיקר בגלל האנרגיות. החיבור ביניהם לא זרם, היתה תחושה שכל קטעי המעבר היו כתובים מראש וכל כך מאולצים, הסיפורים על שנות השישים כבר לא עובדים, לא היתה שום ספונטניות, דברים לא זרמו חלק גם לא עם השירים, היתה חסרה שם אנרגיה של הופעה חיה, של התלהבות של רצון לקרוע את העולם. חבל.

(אגב, שיא ההופעה היה השיר 'מותק שלי' של גלעד שגב, שמעתי אותו שם לראשונה והחסרתי פעימה. מדהים).

אוהדי חיטמן - הרגע הבא

(זאפה תל אביב הופעת שישי בצהרים 18.7.08)

מה כבר אפשר לומר שלא אמרתי? האיש עם הנשמה הגדולה מצליח להביא שוב את התמהיל המשובח ולגעת הכי עמוק. עם רגש, עוצמה, אנרגיות מדהימות ונשמה. אין אדם שנשאר אדיש אליו בהופעה. אי אפשר לתאר את זה, צריך פשוט להיות שם ולהרגיש. ולא משנה בכמה הופעות שלו הייתי, בכל הופעה אני נפעמת מחדש. בהופעה הזו הוא החליט להגשים משאלת לב לגלי רוזנבלום, ילדה מדהימה שמחלימה מסרטן, שהמשאלה שלה היתה לשיר עם אוהדי חיטמן. ברגע שהיא התחילה לשיר כולם נדמו, קול יוצא דופן, חיבור חזק ודמעות בעינים (גלי אני אוהבת אותך!).

מיותר לציין שלמרות החוסר המטורף בשעות השינה שהיה לי, והשחיקה הגדולה מהעומס, יצאתי מההופעה הזו כמו חדשה, מלאת אנרגיות, חיוכים ואהבה. הרבה אהבה.

יוצאים לחיים - מופע התרמה

(בית שטיינברג חולון, ראשון 20.7.08)

אחת ההופעות העוצמתיות והמרגשות ביותר שהייתי לאחרונה. גם בגלל הסיבה לשמה התכנסו כולם, גם בגלל המעורבות שלי והחיבור למען המטרה הזו, גם בגלל אוהדי ובעיקר בגלל האנרגיות שהיו שם באויר ובכלל. קרן פלס, בועז מעודה, כפיר אפשטיין (שפגשתי לראשונה שם והשאיר רושם טוב), טל שגב, שירי מיימון, דנה לפידות, מרינה מקסימיליאן בלומין, עדי כהן, בית הבובות, ג'קו אייזנברג, גלי רוזנבלום המהממת שרה שוב עם אוהדי, עידן יניב, ליאור סושרד ועוד כמה שבטח שכחתי. היה מרגש במיוחד! היה וואו.

המיניקוקיז - הופעת בכורה

תיכון קרית שרת חולון, שני 21.7.08

המיניקוקיז הם הרכב של עשרה, חמישה בנים, כולם נגנים וחמש בנות ששרות. כולם במגמת המוסיקה של תיכון קרית שרת בחולון, אותה מוביל אוהדי, כולם תלמידים שלו שעושים עבודה מדהימה. בני שש עשרה עם כשרונות שבטח עוד יגיעו רחוק. כל השירים היו פרי יצירתם, כתיבה ושירה. אוהדי הופיע איתם בשני שירים שלו ובסוף הם שרו לו שיר הפתעה, סוף שנה. היה כייף, משהו שונה, מרענן, יפה וטהור. כייף.

מיכה שטרית - הופעת טבע אקוסטית

עין חמד שישי אחר הצהרים 25.7.08

למיכה שטרית אני שומרת חסד נעורים, גדלתי איתו ועם החברים של נטאשה, הוא לדעתי אחד היוצרים הגדולים שיש לנו כאן. לפני חמש עשרה שנה הייתי פוגשת אותו מסתובב ברחובות תל אביב, הוא היה שכן של חברה שלי, היינו מדברות איתו לפעמים (בהערצה!) והוא היה מתבודד, לא מתקשר מעדיף להיות עם עצמו (ועם ארכדי). לא יודעת מה הוא עשה בשנים האחרונות, אחרי ההצלחה הגדולה של 'מסמרים ונוצות' ואחרי הכשלון הגדול של 'סנטיאגו דה קובה'. הוא קצת התביית, פחות מתבודד ועדיין מוכשר בטירוף. הוא נראה רע, מוזנח, השמין המון, מקריח ועדיין אני שומרת לו חסד נעורים. יש בו משהו קסום, העיניים שלו נוגעות בי.

שישי אחר הצהרים במקום קסום, הופעת טבע, עם הרבה משפחות וילדים, על המחצלות בדשא, הוא ישב שם על הבמה עם גיטרה אחת וניגן ושר את השירים הכי טובים שלו. היה שונה, היה מרענן, היה נעים נעים נעים, בא לי לצעוק: מיכה - תעשה לי ילד!

ביום חמישי הקרוב הוא יופיע ביחד עם החברים של נטאשה בקיסריה, כל הכרטיסים נמכרו מזמן ולי יש אירוע חשוב שלא מאפשר לי להיות שם, לטעום את הקסם, לגעת במקום בו נגעתי, שם, לפני שנים. מקוה שתהיה לי הזדמנות לראות אותם שוב. בינתיים יש שמועות שהם עובדים על אלבום חדש, כן, החברים של נטאשה, אחרי עשרים שנה אלבום חדש. הלוואי שהוא יצליח כמעט כמו האלבומים הקודמים שלהם.. לפחות.

נכון שהמילה מבזק משדרת משהו קצר וקולע, אז ניסיתי, לא כל כך יצא ובכל זאת. מבזק הופעות חיות, ההופעות שראיתי השבוע, תודה על ההקשבה, נראה מה צופן לי שבוע הבא.

שבוע טוב!

קיסריה. המון של אנשים ממלאים אט אט את יציעי האמפי, האנרגיות מתלהטות האווירה מחשמלת, כאילו נאגרת לרגע האמת, לרגע בו הוא יעלה על הבמה, הרגע בו יכבו האורות והמוסיקה תתחיל להתנגן. וברגע הזה, בשניה הזו, הכל מתפוצץ בבום אחד גדול. חמשת אלפים איש מוחאים כפיים בטירוף וצועקים, הנה הוא על הבמה מתחיל את המסע. שלמה ארצי האיש והאגדה.

תגידו מה שתגידו על שלמה ארצי, אבל אני לא יכולה לחשוב על אמן שלא היה רוצה להיות במקום שלו. יותר משלושים שנה נמצא בתודעה של האנשים, כמעט ואין איש במדינה הזו שלא מכיר שירים שלו, הוא ממלא אולמות בלי בעיה, ממלא בכל טוב. ילדים קטנים, מבוגרים, זקנים, צעירים, דתיים מכל הגוונים, זה מדהים לראות את זה.

חמשת אלפים איש שרים כמו איש אחד, את כל המילים של כל השירים שהוא שר שם, אנרגיות מטורפות (!) נמצאת בתוך זה ולא מאמינה, מסתכלת סביב ומתרגשת מהעוצמה. את רוב ההופעה הוא העביר ממש בתוך הקהל שלו, נוגע, מחבק, שר, בעיקר שר ומרגיש בבית, בתוך הסלון. רק כשראיתי את זה הרגשתי את גודל התופעה המדהימה הזו.

לפני כמה שנים כתבתי פה על גיבור ילדותי, האיש שליווה אותי כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי. הוא סימל בעיני סוג של אחדות משפחתית, כולם ביחד שרים ומכירים את שלמה ארצי ואתמול ראיתי את זה קורה לדורות אחרים בכלל. באמצע ההופעה הוא הושיט את המקרופון לילדה בת 6 או 7 והיא שרה חלק מהשיר "נבראתי לך" זה היה מדהים בעיני ולא רחוק ממני ישבה מישהי שהיתה כמעט בגיל של סבתא שלי... אחדות משפחתית אמרתי?

שעתיים וחצי של שירה נטו, שעתיים וחצי (!) ברצף בלי הפסקה, בלי לקחת אויר, בלי דיבורים באמצע, שיר אחרי שיר אחרי שיר, הפקה מתוקתקת, הכל מושלם, והוא איש אחד עם אנרגיות שלא ראיתי כבר הרבה זמן, מעמיד קהל של אלפים על הרגליים ונדמה שכולם היו מוכנים לתת בשבילו הכל. פשוט הכל. חשבתי שאם הוא היה ממשיך ושר את כל השירים שלו, היינו בטח מגיעים לבוקר... ונראה שהוא בכלל לא מתעייף, וגם אנחנו לא.

אז מה אומר? קיסריה תמיד משאירה אותי נפעמת והפעם יותר מתמיד. איש אחד שמסמל כל כך הרבה ונותן כל כך הרבה, עכשיו אני לא נדהמת להבין איך אנשים משלמים 200 ש"ח להופעה שלו בזאפה, בכל שבוע, והכרטיסים נחטפים, מדהים. ואתם יודעים מה? מגיע לו.

לפני כמה חודשים פגשתי את דני רובס אצלנו במשרד, הוא בא לדבר על השיר החדש שלו, ברגעים הראשונים זה נראה לי מוזר, דני רובס עם שיר חדש? כששאלתי אמרו לי "ברור, לא מפסיקים להשמיע אותו, איפה את חיה?!" ואז הבנתי שאלו הדברים שאני מפספסת כשאני לא מקשיבה לרדיו ולא יודעת באמת מהם הלהיטים החדשים.

זה ריגש אותי לדעת שיש לו להיט חדש, למרות שכששמעתי אותו לראשונה, אז באולפן שלנו, הוא נשמע לי מוכר, הוא נשמע בדיוק כמו דני רובס מלפני שנים, אותו אחד שהקלטת שלו התנגנה אצלי בטייפ בלי הפסקה, כל כך רחוק. מאז הוא נעלם ועכשיו הנה, הוא שוב חזר כאילו מאותה נקודה בה הוא נעלם, לא השתנה כלום. אני מחבבת את דני רובס, הוא איש מאוד מיוחד, נעים, מצחיק, כזה שמתסכל בגובה העינים בלי פוזות מיותרות. יש בו משהו שעושה לך חשק להיות חבר שלו.

בערב של אותו היום פגשתי אותו שוב בהופעת הבכורה של אוהדי ואז נזכרתי שהפעם הראשונה שפגשתי את אוהד פנים מול פנים היתה בהופעה שלו ביחד עם דני רובס בפסטיבל הפסנתר בסוזן דלל לפני שנים.

מאז פגשתי אותו עוד פעמים ספורות באירועים שונים ואתמול.. אתמול הייתי בהופעה שלו. מזמן כבר רציתי לעשות את זה, אבל לא כל כך יצא והשבוע הנוכחי היה כל כך מוטרף שאפילו לא מצאתי את הזמן להזכר שאני רוצה ללכת. אתמול בערב מצאתי את עצמי בבית לבד, אחרי שחברה שקבעתי איתה לסרט וארוחת ערב הבריזה לי ברגע האחרון, בעודי מזפזפת בין ערוצי הטלוויזיה משתעממת תוך כדי, קיבלתי טלפון מחברה שלא פגשתי מליון זמן "אני מדלגת שניה על שיחת החולין, תגידי, בא לך לבוא להופעה של דני רובס היום?" אמרה במהירות "אהממ.. כן, למה לא? ממילא אין לי מה לעשות, אני לא בטוחה שיש כרטיסים, ההופעה מתחילה עוד שעתיים.." עניתי "יש כרטיסים, אני מזמינה, אבוא לאסוף אותך עוד חצי שעה. קבענו?" ענתה באותו רצף דיבור "בטח קבענו, אני גרה באותה הדירה" עניתי בחיוך.

היתה הופעה כייפית, הזאפה היה מלא, השירים היו מוכרים וטובים, וגם השירים החדשים מהדיסק החדש נשמעו מספיק מוכרים כדי לזמזם אותם. האווירה בזאפה מדהימה כמו תמיד, האנרגיות טובות והמוסיקה.. אין כמו המוסיקה לנשמה. אז נכון, הוא לא מרגש אותי כמו א' אבל נהניתי וגם זה חשוב. מאוד!

עוד שעתיים אהיה במרומי האמפי של קיסריה, להופעה אחרת לגמרי (פרטים בהמשך).

כן, הקיץ הזה סומן אצלי כקיץ של הופעות (הבילוי האהוב עליי ביותר!), הכרכרה דוהרת, מי שמתחשק לו להצטרף אליי מוזמן לקפוץ, אני שמחה לכל חברה טובה וכמעט ולא מסרבת להופעה.

והנה תראו משהו חדש מתחיל, משפט שאני מאוד מתחברת אליו בתקופה האחרונה.

שבוע טוב!

זו הפעם הראשונה שראיתי את הקליפ החדש של נינט, היום, ופשוט לא יכולתי. לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים, לא יכולתי לשיר ביחד איתה, לא יכולתי לחשוב, הופנטתי לחלוטין. לא משנה מה אומרים עליה, לא חשוב כמה מנסים לסכל את התופעה, בעיני היא מדהימה והזמן רק עושה לה יותר טוב.

קראתי עכשיו ביקורת על הקליפ החדש:

"כולנו רוצים לראות כמה שיותר מנינט, להציץ לה, לגלות כיצד היא נראית במקומות הפרטיים ביותר. תמר קרוון מטיחה בפנינו את יצר המציצנות הזה, ומגישה לנו את טייב חשופה – בסביבה ביתית, נקייה מצבעים, מתנועות וממחוות עד כדי אי נוחות. לאחר כדקה העין מצפה להתרחשויות חיצוניות, לגירויים, לתנועות חדות ולדם על הקירות, כמו אלו שראינו ב"היא יודעת". אין ספק שהפורמט הסטאטי הזה חושף הרבה יותר מנינט מכפי שהתרגלנו לראות בין עדשות הפפראצי או בפרסומות. ההתמקדות האיטית בדמותה מאפשרת לה לחשוף עומק ומבע, דרך ניואנסים דקים מצליחות הבמאית והזמרת להעביר את עוצמות השיר. הקליפ משרת היטב את נינט, ששואפת להציג את עצמה כיוצרת ולא רק כמותג." (סנונית ליס, נענע)

אני מזדהה עם כל מילה. ראיתי את הקליפ שוב ואכן האיטיות חושפת אותה יותר, מעצימה את השיר (עם הביצוע המדהים גם ככה) ומביאה נינט אחרת. אהבתי. מאוד. ולא יכולתי לעשות עם זה כלום.

(לא יכולתי לעשות עם זה כלום / יונה וולך)

"מה קרה שאת כל כך עייפה? מה עשית אתמול?" שאל אותי הבוקר נהג המונית הפרטי שלי.

"הייתי בהופעה של קובי אפללו"

"מה? את שומעת מזרחית?" שאל בתמיהה

ועד לרגע שהוא אמר את זה, לא חשבתי ככה על המוסיקה של קובי אפללו "אני לא בררנית במוסיקה ולא מתייגת, מה שאני מתחברת ואוהבת לשמוע, אני שומעת והולכת להופעות" עניתי והעפתי מבט על הצג של הרדיו שלו, גלגל"צ כמובן, כמו תמיד.

"שמעתי פעם שירים שלו, אני לא שומע מזרחית"

חייכתי, זה מצחיק לשמוע את זה מנהג מונית, אבל זו עוד סטיגמה בעצם "כן אני יודעת, אתה שומע רק גלגל"צ..." השבתי בהקנטה.

"אם כבר מזרחי, אז רק אייל גולן! יש לו קול מדהים"

עאלק לא שומע מזרחית, חייכתי בלב "יש לו באמת קול מדהים ואפילו כמה שירים טובים"

"נכון"

אתמול הייתי בהופעה של קובי אפללו, יחד עם החברים שלי (תודה!) היה מדהים. אדם ששר מתוך הנשמה אל תוך הנשמה ועם סיפור חיים מקסים, בין השירים הוא נתן גם מופע סטנדאפ עם סיפורים מהחיים. היה מצחיק, מרגש, מהנה. עד היום בבוקר בכלל לא חשבתי על זה שקובי אפללו שר מוסיקה מזרחית, מה זה בעצם מוסיקה מזרחית? היום הגבול הוא כל כך דק. אז ברור שהמוסיקה של אבי ביטר היא מזרחית כבדה, אבל שרית חדד? וקובי אפללו? ושלומי שבת? זה יותר ישראלי אמיתי, לא?

אני גדלתי בבית על זהר ארגוב (המלך), כבר מגיל קטן הוא התנגן לנו בבית בלי הפסקה, יחד עם פריד אל אטרש ואום כולתום והאמת, אני דיי אוהבת את זה, באמת לא מתייגת מוסיקה ומקשיבה בעיקר למה שנעים לי באוזן ומתחבר לי לנשמה וזה מצחיק אותי שאנשים עושים את ההפרדה הזו "אני לא שומע מזרחית!" אולי אם הם היו מנסים, היו מגלים עולם חדש? שמחה, עצב, רגש (פתאום אני מדמיינת את אוהדי שר מזרחית, זה מצחיק :-)).

בקיצור, זה מה שהלב שלי בחר. מומלץ בחום!

כבר כמה ימים אני מתחמקת מספויילרים, משביעה את האנשים סביבי שלא יעזו לדבר איתי על הגמר של אמריקן איידול שהתקיים בסופשבוע האחרון. לא הספקתי לעשות השלמות, אחרי שעקבתי בקנאות אחרי עונה שלמה של הדבר האמיתי, אחרי דיונים ארוכים של ימי ראשון בהם היינו מנתחים את פרקי הסופשבוע (אני ביחד עם הבוסית שלי ועם עוד כמה נספחים קבועים), דווקא בסופשבוע של הגמר בחרתי להיות במקום אחר. טוב יותר.

אני יודעת שאנחנו חבורה קטנה של פריקים של התכנית הזו, אבל היום, כשאני קרובה יותר לעולם הטלוויזיה קל לי יותר לראות את ההבדלים העצומים בין כוכב נולד לאמריקן איידול (האמת, לא צריך להבין יותר מדי כדי לראות את ההבדל), בין הפקות כאלו להפקות בארץ, של תכניות ריאלטי ובכלל של תכניות טלוויזיה. זה שם את הטלוויזיה שלנו במקום נמוך יותר וחבל, יש פונציאל שלא ממומש עד הסוף ולא בגלל שאנחנו לא יכולים, אלא בעיקר בגלל מלחמות קטנות של אגו, ותעשיה שלא תמיד מבינה, והתנהגות של אנדר-דוג'ס בלי לדעת באמת לנהל תחרות אמיתית.

יש לי עוד הרבה מה לומר על זה, אבל התכנסנו כאן לכבוד האיידול החדש, עכשיו אחרי שהואלתי להשלים את הגמר, יש לי רק לומר: תודה אמריקה! הפייבוריט שלי, האיש שבאמת מגיע לו, הוא האיידול החדש של אמריקה. אני לא זוכרת שראיתי כשרון כזה בתחרות כזו. פשוט משובח, מקורי, אמיץ, מוכשר בטירוף. דייויד קוק. המלך!

הביצועים שלו במהלך כל העונה היו מהמשובחים ביותר, שירים מוכרים שהוא עיבד מחדש והביא להם את הטאצ' המיוחד שלו, הדהים אותי בכל שבוע מחדש, עוד לא היה דבר כזה בכל תולדותיה של אמריקן איידול ואני שמחה שהוא זכה. הגמר היה מעולה (כי באמריקה יודעים איך לעשות את זה), ג'ורג' מייקל הפתיע וריגש אותי, אני לא זוכרת מתי ראיתי אותו לאחרונה, הוא הזדקן נורא אבל הקול שלו מדהים כמו תמיד.

בקיצור, הסתיימה לה עונה מוצלחת ביותר, עכשיו התחיל אצלנו כוכב נולד ופתאום זה נראה כמו משחק ילדים, ממש לא עושה חשק להתחבר לעונה הזו (זה כבר כמה עונות שאני באמת לא מחוברת) חבל. אגב, הם לא חושבים שהגיע הזמן להחליף את השופטים?

אגב, אתם יודעים כמה הצבעות היו בגמר של אמריקן איידול? 97,500,000 (!?!) כן, זה 97 מליון הצבעות, זה פשוט לא נקלט.

אז אם אתם לא יודעים מי זה המלך החדש, קבלו אותו בביצוע מדהים לשיר המוכר: בילי ג'יין. הנה הוא דייויד קוק (שווה שווה שווה!) וגם תגובת השופטים על הביצוע:

לפני כמה דקות חזרתי מהעבודה, אחרי משימה אחרונה שמסמנת סופה של תקופה ארוכה. עברתי את שלב העייפות וחושבת על השבוע החדש שעומד להתחיל בעוד מספר שעות, לא יודעת איך אצליח לצלוח אותו אבל נזכרת שבסופו מחכה מתנה שווה ביותר - פסטיבל סגול יוצא שוב לדרך ואני ביחד איתו. שווה לעבור את השבוע הזה בשלום ולו רק בגלל הסיבה הטובה הזו.

ומאז אתמול אני מסתובבת בתחושה של ריחוף קל, למרות הלחץ והעבודה המסיבית היום, ובכלל בשבועות האחרונים, מרגישה משהו בבטן שמרחף לי בפנים עם חיוך רחב. אוהדי חזר מסיבוב הופעות במזרח הרחוק היישר אל זרועות הקהל התל אביבי שאוהב אותו כל כך. היתה הופעה מצויינת, עם אנרגיות מדהימות שמילאו אותי בדרייב חדש, אחרי שבועות של עומס ולחץ, הוא הצליח תוך זמן קצר מאוד לשחרר אצלי הכל, להתרגש, לבכות, לצחוק, לשיר, לרקוד, להשתחרר להשתחרר ולהזכר בתחושות הנעימות ובהתרגשויות שרק הוא יכול לגרום לי.

מוסיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, והופעות חיות הן אלו שמצליחות למלא אותי באנרגיות חדשות, לשחרר אותי מטרדות היום ולהשאר איתי גם אחרי. הקיץ הגיע ואיתו ים אפשרויות של הופעות חיות - נשאר רק לבחור וללכת למלא מצברים, לשנות פאזה ולהתחבר לדבר הכי מדהים שקיים - מוסיקה! אני חייבת את זה לעצמי.

ושוב נזכרת באיש היקר שבאופן מופלא נכנס אל תוך חיי, ומצליח לרגש אותי כמו שאף אחד אחר עוד לא הצליח. השירים שלו, המוסיקה שלו, המילים, החיוכים, הסיפורים, ההוויה שלו והאישיות הכובשת, הופכים אותו למשהו מיוחד וייחודי. אוהדי, אני אוהבת אותך, תודה על הכל!

שבוע טוב

אחרי יום מטורף במיוחד, שמתחבר לשבוע מטורף לא פחות, עבודה כמעט סביב השעון, עשיתי אתנחתא הערב. דנה וירמי בהופעת פיצוץ בזאפה. בהתחלה, בשירים השקטים, הראש עוד היה טרוד בענייני עבודה ועוד דברים שוליים שקיבלו יותר מדי מקום במוח שלי, לאט לאט הקצב התגבר, ואיתו התפוגגו אט המחשבות הטורדניות ופינו מקומן למוסיקה משובחת, אנרגיות מצויינות שאיפשרו לגוף לנוע ולפרוק את כל המתח והלחץ מהימים האחרונים.

מי שלא ראה את ירמי קפלן בהופעה, לא ראה הופעה טובה באמת ובשילוב מנצח עם דנה ברגר, ההופעה שודרגה פי כמה. אז מה אם הייתי בהרבה הופעות שלהם ביחד ובנפרד? זה תמיד מרגש וממלא להתחבר איתם שוב (במיוחד בימים קשים). מומלץ!

מדוע לא באת? - ירמי ודנה

ותודה לך שכן באת איתי.

בימים האחרונים התחברתי לפלייליסט של אורנג' עם פרויקט עבודה עברית, שזהו פרויקט מקסים של חידושים מאוד מעניינים לשירים ישראליים מכל הזמנים. הפרויקט הזה מלווה בפרויקט מקסים מקביל, באתר של אורנג', המרכז את כל הביצועים, עם מילות השירים, קצת רקע על הבחירה של האומנים ואפשרות ליצור פלייליסט פרטי משלי, ולבחור את השירים שאני רוצה לשמוע שוב ושוב. כמו שאני כל כך אוהבת.

במקרים אחרים, כבר בטח הייתם רואים אותי רצה לחנות הדיסקים הקרובה למקום מגוריי, ורוכשת את חבילת הדיסקים של עבודה עברית, כמו שאני עושה לאחרונה לפחות פעם בשבוע. (כן, החלפתי את ההתמכרות שלי לקניית נעלים/ספרים, ברכישת דיסקים ישראליים בכל הזדמנות. ועל כך בפוסט אחר לגמרי).

הפעם החלטתי לטעום לפני שאני קונה. ממעט השירים שהספקתי לשמוע (כי אני מאלו ששומעים כל שיר עשרות פעמים עד שעוברים לשיר הבא... ), חלק מהביצועים הם ממש טובים, לחלקם האחר עוד לא התחברתי (ואולי גם לא אתחבר), בין אלו שכן עשו לי את זה (נינט, דנה, ירמי, מאור.... והרשימה עוד ארוכה), גיליתי היום את שלומי סרנגה. מעולם לא רכשתי דיסק שלו, אני חושבת שעוד אף פעם לא הקשבתי לו באמת שר, אבל פתאום הוא תפס אותי לא מוכנה, ונתן לי אגרוף חזק בבטן.

סרנגה לקח את השיר - האמנם (אל תלכי בשדה), אשר במקור שרה אותו חוה אלברשטיין עם מילותיה הקסומות של לאה גולדברג, נתן לו ביצוע מחסיר פעימה ואני מודה, למרות שהקשבתי לשיר הזה עשרות פעמים בעבר, פתאום בביצוע אחד הצלחתי להקשיב באמת למילים. אולי זה בגלל המקום שבו אני נמצאת כרגע בחיים שלי ואולי זה משהו בביצוע אבל.... איך אפשר שלא להתרגש מהגילוי הזה:

"... ופשוטים הדברים וחיים,

ומותר בם לנגוע, ומותר לאהוב

ומותר, ומותר לאהוב...."

כל כך פשוט, כל כך נכון. אז תעשו טובה לעצמכם, תעשו שקט מסביב, שימו ב-ווליום ותקשיבו לו, לפחות פעם אחת. שווה.

 מוסיקה מאפשרת לי לנשום טוב יותר

משהו קטן וטוב: אסף. התרגשתי ממך היום (והחיוך עדיין מרוח לי). תודה!

לא יודעת מה היה שונה היום, האם באת עם אנרגיות אחרות או שזו רק אני שאולי פתוחה יותר לקבל את מה שאתה מוכן לתת. אבל משהו היה שם שונה ממה שהכרתי עד היום. יכול להיות שזה היום הארוך שהיה לי, עם כל האירועים שקרו בו שהשכיחו ממני אותך, את ההתרגשות לקראתך, אולי זו אני שלא הגעתי מוכנה והייתי מוטרדת מדברים שוליים, כמו עבודה. אולי בגלל שאני כבר מכירה אותך, את הקול שלך, את תנועות הגוף, את הבדיחות שלך, את סגנון הדיבור, מה שהופך את הכל למוכר כל כך ושונה מפעמים קודמות, בהן היתה ההתרגשות של היכרות חדשה. ואולי... אולי השוני היום בכלל בא ממך? בכל מקרה, עוד לא החלטתי אם זה היה שונה טוב או לא טוב, וזה גם לא כל כך משנה, זה פשוט היה שונה.

האשה של חייו, כרגיל, נגעה שוב בנקודה הזו שהופכת לי משהו בתוך הבטן ופותחת אצלי ישר את ברזי הדמעות, ככה בלי לשאול אותי בכלל. אחריה הכל כבר היה חשוף, הדמעות זלגו להן בלי שליטה מתוך האפילה וגם בליל האהבה, כאשר השיא היה ההפתעה ששלפת מהמגירה, מה שהשאיר אותי כמעט בלי אויר.

אוהדי, תודה על ערב מרגש, בצורה שלא הכרתי קודם, תודה על רגעים קטנים של אושר (למרות הייבובים שלי) וכמובן תודה על החיבוק המכיל, המקבל והמרגיע.

ולך אהובתי, תודה על מי שאת בשבילי ואיתי, תודה על ההכלה האינסופית, על ההבנה, החיבור ו... האהבה. אוהבתותך מתוך הנשמה.

 לפתוח את הלב גם לתחושות חדשות 

משהו קטן וטוב: יום חמישי. וכל מילה מיותרת