שמילקי צעד ברחובות ירושלים שמח וטוב לב.

לאחר שסומן על ידי הצבא כמאותר חמ"ן, הוא נשלח על ידי יחידת המודיעין הסודית שלו להפגש עם איש קשר שאמור להעביר לו את המשימה הראשונה שלו.

"אם גשר המיתרים מאחורי והתחנה המרכזית משמאלי, כנראה שאני בכיוון הנכון" חייך שמילקי לעצמו. הוא לא מכיר היטב את רחובות ירושלים, אך את נקודות הציון המרכזיות הוא יודע לזהות ולכן הוא שמח שהוא בדרך הנכונה לשוק מחנה יהודה, שם הוא אמור לפגוש את איש הקשר שלו.

כשהגיע לשוק, שמילקי ניסה לאתר את איש הקשר שלו. הוא הסתכל על הרוכלים ואז על הקונים וכשכולם נראו לו אותו דבר, שלף מתיקו את הספר "מכתבים לטליה" והתיישב לקרוא ליד דוכן לממכר עגבניות.

שמילקי לא שם לב שבמשך דקות ארוכות, איש חרדי התבונן עליו. האיש התבונן על שמילקי במשך דקות ארוכות, אך למרות זאת, אף אחד לא שם לב אליו. זו הסיבה שנבחר כאיש קשר מטעם ארגון המודיעין הסודי. "אני כמו משקה 'סבן אפ' שקוף שאף אחד לא מבחין בו" אמר למגייסיו שעה שחיפשו איש קשר שיהיה רואה ואינו נראה.

האיש החרדי ניגש לשמילקי והציג את עצמו. "אני מתבונן" אמר.

שמילקי הרים את ראשו מהספר וחייך. "שיואו, אני לא מאמין שסוף סוף אני פוגש אותך. איך זיהית אותי?" שאל את מתבונן.

"אני מזהה אנשים כמוך מרחוק" אמר מתבונן.

"מאותרי חמ"ן?" שאל שמילקי.

"לא, שרוטים... כלומר 'סרוגים'". אמר מתבונן.

מתבונן הגיש לשמילקי קופסה  גדולה עם 40 מקלות חמוצים בטעם קולה מצופה סוכר. "בתוך הקופסה נמצאת המשימה שלך. עליך להיפטר מהקופסה ומתכולתה תוך שתי דקות מרגע פתיחתה" אמר מתבונן.

"בהצלחה" אמר מתבונן ונעלם.

"מה הבעיה לחסל 40 מקלונים חמוצים תוך 2 דקות?" חשב שמילקי לעצמו ותחב לפיו שלושה במכה אחת.

לאחר שחיסל את כל המקלות החמוצים בזמן מרשים של דקה ועשרים שניות, הבחין שמילקי  שלקופסת הממתקים יש תחתית כפולה. "היתכן ש..." הרהר שמילקי לעצמו, "יש עוד מקלונים חמוצים מתחת לתחתית הכפולה?" אמר ופתח.

שמילקי הסתכל לתוך הפתח שנפתח וסורק ביומטרי סרק את עינו. לאחר שהתקבל אישור ששמילקי הוא אכן שמילקי, צצה הולוגרמה בדמותו של O-K. "שלום שמילקי" אמרה ההולוגרמה של O-K. "אתה ודאי שואל את עצמך למה אתה נבחרת למשימה הזו ואיך אני קשור לכל העניין" אמר O-K.

"נכון...:" חייך לעצמו שמילקי.

"ובכן,  אנחנו צריכים את עזרתך למצוא את בחור טוב" אמר O-K.

"את בחור טוב? בדיוק ראיתי אותו בכנס של "כיפה" לפני כמה שבועות... " אמר שמילקי.

"לכן איתרנו אותך וביקשנו את עזרתך. " אמר O-K. "בחור טוב נעלם לפני כמה שבועות ואנחנו לא מצליחים להתחקות אחריו.. אנחנו יודעים שאתה מכיר את בחור טוב ואת שאר הבלוגרים שקוראים אצלו. אנחנו סומכים עליך שתדע להפעיל את הקשרים שלך כדי למצוא אותו".

"קשרים?" חשב לעצמו שמילקי. "אין לי מספיק קשרים כדי להשיג חגורה מסכנה בבקו"ם" חשב שמילקי ופתאום הרהר בקול:. "איך אני אמור להפעיל בלוגרים אחרים כדי למצוא את בחור טוב?".

"תתחיל עם הבלוגרים שהיו איתכם בכנס: עידית ונוגי"

"נוגי? מי זאת נוגי?! " אמר שמילקי.

"הצלחות" אמר O-K, "אתה תזדקק להן".

"רגע" אמר שמילקי, "לא הסברת מי אתה ומה תפקידך בכח".

"אני קלינמן" אמר O-K. "אני מנסה להיות אדם טוב, יהודי טוב. אחד כזה שמנסה בכל כוחותיו להתקדם לעבר הטוב בעולם.

"לכן אתה מחפש את בחור טוב?" שאל שמילקי.

אבל O-K פצח בשירו של פוליקר "דברים שרציתי לומר" ,ההולוגרמה נעלמה ושמילקי נותר לבדו עם קופסת סוכריות חמוצות ריקה.

לאחר שנפטר מהקופסה הריקה, שמילקי יצר קשר עם עידית ועדכן אותה בפרטי המשימה.

"בחור טוב נעלם?" אמרה עידית. "בטח הייתה לו סיבה טובה להעלם. אולי הוא לקח את אהרן לרופא שיניים?".

"עידית, זה לא הזמן להתבדח" אמר שמילקי. "אנחנו חייבים למצוא אותו. תפגשי אותי עכשיו בירושלים" אמר שמילקי.

"אני לא יכולה לצאת עכשיו מהבסיס", אמרה עידית. "שכחת שאני חיילת?" אמרה עידית.

"מזכירה זה לא חיילת..." אמר שמילקי.

"שמילקי, אני לא מזכירה! אפילו קפה אני לא יודעת להכין. אני חיילת!" אמרה עידית

"מה שתגידי..." אמר שמילקי. "איך נמצא את בחור טוב?".

"אני חושבת שכדאי שניפגש עם כל הבלוגרים, אולי אחד מהם יודע משהו" אמרה עידית, "והפעם אל תתחמק מהם!".

"אשתדל להתנהג יפה" אמר שמילקי.

"איפה אתה רוצה להפגש?" שאלה עידית.

"אני חושב שיהיה לכולם קל יותר להגיע למרכז. אולי עזריאלי?" אמר שמילקי.

"מפגש בלוגרים בעזריאלי... למה זה נשמע לי מוכר?" אמרה עידית. "טוב, ניפגש על הגג של עזריאלי בעוד שלוש שעות. בעצם, אני צריכה גם להתקלח קודם, אז ניפגש בעוד חמש שעות".

שמילקי החליט לנצל את הזמן עד המפגש לטיול ברחובות ירושלים. בעודו מטייל, הבחין שמילקי במלון חדש שלא הכיר. הוא נכנס פנימה וניגש לדלפק הקבלה של המלון. "תגידי, זה מלון חדש?" שאל את האישה שמעבר לדלפק.

"מה אני נראית לך, 144 שאתה שואל אותי שאלות?" ענתה לו הפקידה ושמילקי נסוג לאחור.

"שמילקי, חכה! אתה לא מזהה אותי? זאת אני, אוקה מהבלוג!", אמרה אוקה.

"אהה, לא זיהיתי", אמר שמילקי.

"מוזר, דווקא יש תמונות שלי בבלוג" אמרה אוקה ושלפה את מצלמתה וצילמה לכל עבר.

"אני מבקש שלא תצלמי אותי" אמר שמילקי לאוקה.

"אל תדאג, אני לא מצלמת אותך" אמרה אוקה ופנתה לצלם סט כוסות וצלחות צבעוניים שעמדו בסמוך להם.

שמילקי הוקסם מהרעיון שאוקה אשכרה מצלמת צלחות שהוא כמעט ולא הרגיש את רטט הטלפון הסלולרי שלו שבישר על קבלת הודעת SMS מקוצקר.

שמילקי יצא מהמלון כדי לקרוא את ההודעה בפרטיות. לפני שהוא פתח את ההודעה, אמר שמילקי "הנני מכוון לקיים מצוות תלמוד תורה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה." כפי שקוצקר הנחה אותו לעשות בטרם הוא קורא הודעות כתובות ממנו.

על הצג הופיעה ההודעה: ""לא בשמים היא" - התורה אינה אצל אותם יהודים, החושבים שהגיעו עד שמי שמיים (ר' מנחם-מנדל מקוצק)".

"איזה צדיק קוצקר", חשב שמילקי לעצמו. "מזכה את הרבים בדברי תורה".

שמילקי המשיך בדרכו כשלפתע הבחין ביניב שלבש חולצה שעליה התנוסס סמיילי ענק והכיתוב "איזה מגניב להיות יניב".

"היי יניב" אמר שמילקי.

"הי-י" אמר יניב.

"אתה מגיע למפגש הבלוגרים?" שאל שמילקי את יניב. "אנחנו חייבים למצוא את בחור טוב שנעלם" אמר שמילקי.

"הי-יתי שמח לבוא, אבל יש הופעה של גבי ברלין בבני-יני האומה וזו חווי-ה שאני לא רוצה לפספס", אמר יניב. "אני בטוח שתמצאו אותו" המשיך וחייך חיוך רחב.

שמילקי עזב את יניב והלך לכיוון התחנה המרכזית. בדרך, הוא פגש את תים-תם.

"תים-תם! אתה באה למפגש?" שאל אותה שמילקי.

"לא, הלוואי. יש לי מבחנים של הקורסים שלקחתי. כולם נוסעים חוץ ממני. גם אני רוצה!" אמרה תים-תם.

"אז תבואי", אמר שמילקי.

"אם לא תמצאו אותו אחרי המבחנים, אני אבוא" אמרה תים-תם.

"אני מקווה שנמצא אותו קודם", אמר שמילקי.

"היי, הנה נוגי" , אמרה תים-תם.

"מי?!" שאל שמילקי.

"נוגי" אמרה תים-תם.

"מי זאת נוגי?!" שאל שמילקי.

"אני נוגי" אמרה נוגי. "אתה לא זוכר אותי מהכנס של 'כיפה'?". שאלה.

"לא..." אמר שמילקי.

"בעצם, טוב שאתה לא זוכר אותי. גם ככה אף אחד לא ניגש אליי שם. ומה הייתי אומרת להם? 'שלום, אני נועה ואני בלוגרית?' זה מוזר מדי." אמרה נוגי. "יש לך מזל שאני פה, כי אני חתיכת ילדה חכמה. ממש גאונת הדור" אמרה נוגי.

"את גם צנועה..." אמר שמילקי.

"ציניות?" אמרה נוגי. "באמת, איתי יהיה לך קל למצוא את בחור טוב, כי אני ממש חכמה." אמרה נוגי.

"את לא חושבת שזו יהירות לדבר כך על עצמך?" שאל שמיליקי.

"איפה אתה רואה יהירות?" שאלה נוגי.

"הנה האוטובוס", אמר שמילקי.

"והנה דמתיאלה", אמרה נוגי.

"דמתיאלה, למה את נוסעת באוטובוס ולא ברכבך?" שאלה נוגי את דמתיאלה.

"האמת שהתחלתי לנסוע ברכב שלי, אבל מישהו אמר לי שחסר לי אוויר בגלגלים אז עצרתי בתחנת הדלק שהפיה הטובה עובדת בה כדי למלא אוויר, אבל לא הסתדרתי עם משאבת האוויר, עד שהפיה הטובה באה ועזרה לי למלא אוויר בגלגלים. איזו נשמה טובה!" אמרה דמתיאלה.

"אז למה לא המשכת לנסוע ברכב?" שאל שמילקי.

"כי בזמן שמילאנו אוויר בגלגלים הגיעה המשאית הגדולה שממלאת דלק במשאבות וחסמה לי את הדרך, כך שלא יכולתי לצאת משם. הפיה הטובה אמרה שיקח לו הרבה זמן למלא דלק ושעדיף לי לנטוש בתחנת הדלק את האוטו ולקחת אותו מאוחד יותר", אמרה דמתיאלה.

"ומי שומר על האוטו? שאלה נוגי.

"הפיה הטובה", אמרה דמתיאלה.

כשהשלושה עלו לגג של מגדל עזריאלי, שאר הבלוגרים כבר המתינו להם.

"לפני שמתחילים אני רוצה לומר משהו", אמרה נוגי.

"כן נוגי, הבמה שלך", אמרה עבריה.

"רק רציתי לומר שאני ממש אוהבת מפגשי בלוגרים דתיים!" אמרה נוגי.

"זה לא מפגש בלוגרים דתיים", אמרה חורף.

"נכון, יש כאן הרבה בלוגרים חילונים" אמרה No Angel.

"יש כאלה שלא יקראו לי דתייה..." אמרה פרת משה.

"גם אני לא דתיה" אמרה אזורה שני, "אבל אני רואה 'סרוגים'".

"סרוגים J" אמר שמילקי.

"אפרופו סרוגים", אמרה פרת משה, "הבאתי קיגל".

"חבל שלא הבאת ג'חנון. היית מקבלת חתן תימני..." אמרה עבריה.

"אני מעדיפה ארכיאולוג..." אמרה פרת משה.

"אבא שלי ארכיאולוג!" אמרה חן הטוסטית.

"אני מעדיפה שהוא יהיה פנוי... או אברי" אמרה פרת משה.

"ואני הבאתי גרביים למזכרת מהמפגש" אמרה נוגי. "נשארו לי הגרביים מהמפגש הקודם, אז מי שלוקח שישאיר לי 7 ₪ עבור הגרביים" אמרה נוגי.

"מעולה", אמרה שיר והפיצול ולקחה זוג גרביים. "עכשיו אוכל להכין גרבולים".

"גרבולים?" שאלה חן הטוסטית.

"כן, גרבולים" אמרה שיר והפיצול, "אלה גרביים שגוזרים ועושים מהם שרוולים".

"יש שם גרביים שחורות או גרביונים עם הדפסים מגניבים?" שאלה סונג.

"לא, כל הגרביים צבעוניים ומגולגלים בצורת סוכריה גדולה" אמרה נוגי.

"אז אני מוותרת", אמרה סונג.

"חבל", אמרה נוגי. "זה דווקא יכול להתאים לכנפיים שלך".

"Song, Why did you come here with wings on your back?" שאל נחום את סונג.

"עזוב, נחום. זה סיפור ארוך" אמרה סונג. "בא נאמר רק שלא סתם מכנים אותי "הילדה עם הכנפיים", אמרה סונג.

"שלום לכל הבלוגרים ושבת שלום למי שיגיע לכאן בשבת" אמרה נונה כהן כשעלתה לגג.

"Why would someone come on Shabat?" שאל נחום.

"לא יודעת. אולי מישהו יבוא, אז שתהיה לו שבת שלום" אמרה נונה כהן.

"מה זה?" שאל האזרח ד. והרים את ראשו מהמחשב הנייד שהיה מונח לפניו.

"קיבלתי עדכון בבלוג שאני לא מכיר. מי זאת החוטפת המסתורית?" אמר האזרח ד. שעה שלחץ על הקישור שהוביל לבלוג של החוטפת המסתורית.

"כן, עכשיו הפיה הטובה התקשרה אליי ואמרה לי שאנחנו חייבים להיכנס" אמרה ילי.

עידית קראה לכולם וכולם התקבצו סביב מחשבו של האזרח ד.

על המסך הופיע הבלוג של החוטפת המסתורית ובפוסט היחיד שהופיע שם היה כתוב: "שלום חברים יקרים. ראשית כל, אל תדאגו. אני בסדר. אבל נחטפתי והחוטפת המסתורית דורשת 50 תגובות לפני שהיא תשחרר אותי. אז תכתבו לה משהו, בשבילי, טוב? תודה מראש, בחור טוב".

"איזה ניסוח מושלם" אמרה עידית. "לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר".

"אני ראשונה!" אמרה רק אור והוסיפה "ראשונה שולטת רק אור!".

"סליחה, רק אור, את לא חושבת שאני צריך להיות הראשון שמגיב בגלל שזה המחשב שלי?" שאל אותה האזרח ד.

"אוף. מישהו כבר הקדים אותי. רק אור!" אמרה רק אור.

"לא נורא, ד' תהיה אחריי. כתבתי לך כבר את השם בחלון התגובות, אתה רק צריך להגיב. רק אור!" אמרה רק אור.

"רק אור!, אם לא אכפת לך, ד' יש רק אחד בעולם. אודה לך מאוד אם תכתבי ד. עם נקודה אחרי הד' ולא עם תג. השימוש בד' עם גרש מיועד אך ורק למטרה אחרת". אמר האזרח ד'.

"But you just wrote dal"et with a geresh yourself! Why do you ask RAK OR to write im geresh when you yourself write with a geresh?" שאל נחום את האזרח ד..

"מה הוא אמר?" שאלה סנון את נונה כהן.

"אני לא יודעת" אמרה נונה כהן, "כשמדברים אליי באנגלית אני מבינה, אבל אני לא מסתדרת עם טקסט כתוב באנגלית".

"איפה כתבתי ד' עם גרש?" שאל האזרח ד.

"In your tguva to RAK OR" אמר נחום.

"אלוקים נמצא בפרטים הקטנים" אמר שמילקי, "תרתי משמע".

"היי אחותי, למה לוקח לך כל כך הרבה זמן להגיב?" שאלה  No Angel את אזורה שני.

"סיימתי להגיב" אמרה אזורה שני, "עכשיו אני בודקת מה קורה עם דיירי 'האח הגדול'".

"עוד פעם 'האח הגדול'? את לא יכולה לעזוב אותם, הא?" אמרה No Angel.

"שששש שפרה אוכלת סנדביץ'" אמרה אזורה שני.

"מי עוד לא הגיב?" שאלה עידית.

"כל מי שלא הגיע למפגש" אמרה חבר, אני חופרת.

"אתם חושבים שאולי מי שלא הגיע למפגש חטף את בחור טוב?" שאלה עידית.

"אולי" אמרה חורף.

"לא נראה לי סביר ששיר-דמע, למשל, תחטוף את בחור טוב. ובכלל, היא בטיול בדרום אמריקה", אמרה עידית.

"מי עוד לא הגיע?" שאלה אמתיה.

"עקרת בית נואשת ונוי" אמר ארז זוננשיין.

"מי זאת נוי?" שאלה תשמח.

"נוי הייתה פעם בלוגרית פופולרית שביום בהיר אחד סגרה את הבלוג. היא המשיכה להגיב בבלוגים אחרים והקפידה להגיע לכל "מפגש" של בחור טוב, אולם עקבותיה נעלמו לפני כשנה" אמר ארז זוננשיין.

"עקרת בית נואשת שלחה לי אימייל שלא תוכל להגיע בגלל המשבר הכלכלי" אמרה פתטי צ'יפס.

"כן, שמעתי שהמשבר השפיע גם על העשירון העליון" אמר השלום מתחיל בתוכי.

"אז זה מסביר למה נוי ועקרת בית נואשת לא פה" אמר ארז זוננשיין.

"גם יניב לא הגיע, מסיבות אישיות" אמרה ג'יין.

"סיבות אישיות?!" שאל שמילקי. "פגשתי אותו היום והוא אמר שהוא הולך להופעה של גבי ברלין!".

"כן..." אמרה ג'יין זו הסיבה האישית שלו...".

"גם אני עוד לא הגבתי" אמרה עבריה "ואני פה".

"חכי רגע, עבריה" לחשה לה נוגי. "מה דעתך שלא נגיב?".

"מה? למה?" שאלה עבריה.

"תחשבי על זה: אם לא נגיב, בחור טוב לא ישתחרר ואז הוא לעולם לא יכתוב את "המפגש שלא היה" ואז אנחנו נוכל לכתוב את "המפגש" במקומו!" אמרה נוגי.

"את צוחקת? נראה לך שלא חשבתי על זה? אבל עדיין עדיף שהוא יפרוש מרצונו ורק אז נתפוס את מקומו" אמרה עבריה.

"טוב..." אמרה נוגי. "אז אם כבר מגיבים, אני יכולה להגיב כמה פעמים כי יש לי כמה בלוגים שונים עם כינויים שונים J".

"Hey, Blue eyes! Did you write a tguva yet?"  שאל נחום.

"אני? כן..." אמרה רזיאלה וסידרה את משקפיה.

"NO, not you. I mean Behind blue eyes" אמר נחום.

"אה, עוד לא." אמרה ג'יין "עדיין לא החלטתי מה לרשום".

"And you, Miss lemonade? Did you lehagiv yet?", שאל נחום את מיס לימונדה.

מיס לימונדה שאפה אוויר לפיה ואמרה: "נחום, אם לא תפסיק עם כל השאלות האלה תקבל בעיטה. אצלי אין צ'אנס שני".

נחום התרחק ממנה ויותר היא לא שמעה ממנו באותו היום.

אחרי שנכתבו חמישים תגובות בבלוג של החוטפת המסתורית, קיבל האזרח ד. הודעה על עדכון נוסף בבלוג של החוטפת המסתורית.

הוא לחץ על הקישור וכל החבורה התקבצה סביב למחשבו הנייד כדי לקרוא את ההודעה שנכתבה בפוסט החדש. ילי הקריאה בקול מהפוסט:

כתב חידה

"לצאת מכאן אלפי פעמים,

להשאר כל ערב מחדש עם האותות המוכרים, לשאת את

הנאום העקר אל הכוכבים, לשמור את צעדי הזמן ולכלות

את היקר מכל יקר

ביד לא נחפזת ובלב נשבר"

(נתן זך).

"למה אתם חושבים שהיא מתכוונת?" שאלה גיל-את.

"'לצאת מכאן אלפי פעמים' הכוונה כנראה שצריך לעזוב את עזריאלי". אמר האזרח ד.

"ו'להשאר כל ערב מחדש עם האותות המוכרים'  זה בטח סימן כלשהו" אמרה אזורה שני.

"אולי כשנצא החוצה נראה איזהשהו אות?" אמרה אור.

"מה שבטוח: 'לשאת את הנאום העקר אל הכוכבים' לא יעזור לנו. כדאי שנצא" אמר שמילקי.

"אבל לאן נלך?" שאלה עידית.

"התשובה גלומה ככל הנראה במשפט הבא : 'לשמר את צעדי הזמן'  אמרה חן הטוסטית. "אולי מדובר באיזה שעון עתיק?".

"איפה יש שעון עתיק?" שאלה מיס לימונדה.

"יש אחד ביפו" אמרה עידית. "זה 10 דקות מפה ברכב".

"בואו נלך" אמרה  ילדה בחצאית.

"רגע" אמרה אמתיה. מה זה 'ולכלות את היקר מכל יקר ביד לא נחפזת ובלב נשבר'?".

"אולי היא מתכוונת שהיא הולכת להרוג את 'בחור טוב'?" אמרה ספארקוס.

"אני חושב שהיא מתכוונת לכך שהיא תשחרר אותו שם, ליד השעון" אמר השלום מתחיל בתוכי.

"אז בואו נלך!" אמרה שיר והפיצול.

"אבל מה אם טעינו בפירוש שלנו לפוסט שלה והם לא יהיו שם?" אמרה גיל-את.

"יש לנו רק דרך אחת לגלות. רק אור!" אמרה רק אור והחבורה יצאה לדרך.

כשהחבורה הגיעה למגדל השעון ביפו, הערב התחיל להחשיך והחבורה התיישבה למרגלות השעון.

חורף התחילה לשיר את השיר "עד אלייך" של סינרגיה.

"מה את שרה?" צחקה עליה חבר, אני חופרת. "בחור טוב נעלם, ואת מוצאת לך זמן לשיר?".

"כן, כי אמ, המצב לא כזה נורא. כלומר, הוא נורא, אבל תיכף הכל יסתדר" אמרה חורף. "ואני לא מסוגלת לשבת פה ולא לעשות כלום אז אני שרה. ואולי אני אשיר לבד ואולי את תצחקי עליי, אבל זה לא משנה לי" אמרה חורף והמשיכה לשיר: "עד אלייך אבוא...".

ופתאום השלום מתחיל בתוכי הצטרף אליה בשירה וגם מיס לימונדה וגיל-את ובדיוק ברגע שסיימו את השיר הופיעו מבין הצללים בחור טוב ומאחוריו עמדה חיילת עם חצאית שהנוכחים לא זיהו בתחילה.

"בחור טוב!" אמרה דמתיאלה.  "כמה טוב לראות אותך!".

דמתיאלה התקרבה אל בחור טוב כדי לתת לו חיבוק גדול, אך בחור טוב נרתע ודמתיאלה אמרה "אה, שכחתי" ונסוגה לאחור.

"אני אחבק אותך" אמרה אזורה שני  לדמתיאלה והשתיים התחבקו.

חבר ותיק ניגש לבחור טוב וטפח על שכמו כאומר "שמח לראותך שוב" וקריאות צהלה נשמעו ברחוב השקט בדרך כלל.

"איזה טוב לראות את כולכם כאן" אמר בחור טוב וחייך.

"מי זאת 'החוטפת המסתורית' שחטפה אותך?" שאלה נונה כהן.

"אני" אמרה החיילת. "אתם אולי מכירים אותי בתור 'אישה אחת'".

"את חטפת את בחור טוב?!" אמרה רועת צאן. "הבלוג שלך קיים רק חצי שנה ובזמן האחרון כמעט ולא עדכנת".

"נכון" אמרה אישה אחת,  "אך אני מוותיקי ישרא. היה לי בלוג עוד לפני בחור טוב".

"זה נכון" אמר בחור טוב, "הכינוי שלה היה 'השווה'".

"רגע, אני רוצה להבין: למה חטפת את בחור טוב? רק אור!" שאלה רק אור.

"חטפתי את בחור טוב, כי רציתי שהוא יקרא בבלוג שלי" אמרה אישה אחת. ."אחרי שניסיתי לשכנע אותו בכל מיני דרכים להיכנס, הוא לא הותיר לי כל ברירה ונאלצתי לחטוף אותו כדי להכריח אותו לקרוא." אמרה אישה אחת.

"ואחרי שהוא קרא הכל, הוא אמר שלא צריך להוציא בכח תגובות מאנשים" המשיכה אישה אחת, "אבל אני לא האמנתי לו".

"בחור טוב אמר שהוא יוכל להשיג לי 50 תגובות לבלוג שלי והסכמתי לשחרר אותו בתנאי שיצליח. אז הוא פרסם את הפוסט ההוא בבלוג שלי ואתם הייתם כל כך מתוקים שמיד הגבתם ותוך שעה כבר היו 50 תגובות שם" אמרה אישה אחת.

"ומה שהכי הדהים אותי, היה שבכל 50 התגובות האלה, לא הייתה אפילו תגובת נאצה אחת!" אמרה אישה אחת.

"באמת מדהים" אמרה גבינה בלוגרית.

"זה לא כל כך מדהים, אחרי שמכירים כאן את כל החברה' הטובים" אמר בחור טוב.

"מה שמדהים אלה החברה' הטובים שחוזרים שוב ושוב ומגיבים. משאירים מילה טובה, מחזקים ומעודדים כשצריך. זה מדהים" אמרה עידית.

"מספיק דיבורים" אמר שמילקי ותפס את ידו של בחור טוב ביד ימין ואת ידו של חבר ותיק ביד שמאל וסחף אותם בשירת "אנחנו מאמינים בני מאמינים" ובריקוד מעגלי שמיד הצטרפו אליו שאר הגברים.

הגברים שרו ורקדו ושמילקי ניצל את ההזדמנות לצאת מהמעגל ולהעלם.

אף אחד לא שם לב ששמילקי יצא מהמעגל פרט לכמה מהבנות, אך הן לא אמרו אף מילה.

שמילקי שמע את קולות השמחה גם כשהיה במרחק כמה רחובות משם. "אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים..."  הוא שר לעצמו וחייך.

~הסוף~