חרקרי - המילה היפנית המציינת התאבדות טקסית המתבצעת על ידי חיתוך הבטן בפגיון או חרב יפנית.

קריוקי  - מילה המציינת התאבדות באמצעות דימום מתמשך מהאוזניים הנגרם מצלילי שירה חובבנית.

כפי שאתם רואים הדמיון הפונטי בין שני המילים האלה הוא לא מקרי, המשמעות שלהם דומה, רק שקריוקי יותר כואב, פחות מלכלך, יותר ארוך ומשאיר צפצופים באוזניים.

המילה מורכבת משתי הברות:

קרי - יפנית ללצרוח.

יוקי - יפנית ל"מילים של שירים כשברקע המנגינה שלהם ומולך קליפ מסריח ואותן מילים שמשנות צבעים לפי הקצב שבו אתה אמור לצרוח אותן"

אם אלה דעותיי בנושא אתם בטח שואלים את עצמכם: מה לעזאזל עשיתי באירוע קריוקי ביום שישי בערב???

טוב ששאלתם!

אז ככה: יש אירועים שכשאתה מוזמן אליהם, אתה לא שואל הרבה שאלות. כשמישהו מזמין אותך לדו קרב בסגנון ימי הביניים, אתה יודע בערך מי ומה יהיה, אתה מתארגן בהתאם ולוקח איתך רובה, מנגל ונפנף, כשהיריב שלך מתחיל לספור 10 צעדים אתה מסתובב באיזור הצעד השלישי שלו ויורה בו למוות.

חצי שעה אחרי זה אתה מזמין את החבר'ה לקצת בשר על חשבונך ואומר להם להביא שתיה.

לעומת זאת, יש אירועים שכשאתה מוזמן אליהם אתה חושב שאתה יודע מה הולך לקרות, לדוגמא כשאתה מזמין מישהו לדו קרב בסגנון ימי הביניים, אתה מניח שתפגשו עם אקדח, תעמדו גב לגב, תספרו עשרה צעדים ותסתובבו לירות אחד בשני.

כשהיריב שלך מגיע עם מנגל ביד, נפנף בחגורה ורובה צה"לי אוטומטי שהוא עדיין חתום עליו מימי הביניים, אתה מתחיל לחשוד שמשהו לא בסדר. כשהוא יורה בך בגב אחרי 3 צעדים, אתה נזכר שבימי הביניים לא היו נפנפים ואולי להבא כדאי להסביר ליריב את חוקי הדו קרב, בכל זאת, זמנים משתנים.

זה כמעט בדיוק מה שקרה לי. הוזמנתי ליומולדת של ידידה בבית שלה ומאחר שהיא אחת מהחבר'ה ומדובר בבית שלה, לא היה לי טעם לשאול הרבה שאלות. הנחתי לעצמי שזה יהיה עוד אירוע ביתי בו אנחנו נפגשים, זורקים אוכל אחד על השני, מחטטים באף, אומרים דברים נוראיים על חברה של זה שלא הגיע ומתבאסים כשאנחנו מגלים שהוא כן הגיע והוא בחדר ליד מתמזמז עם חברה שלו. אבל לא נורא, באמת שחברה עם שדיים בגב זה לא אסתטי (מה שלא הפריע לכולם חוץ ממני להתנדב לעשות לה מסאז').

אז בגישה הזו נכנסתי אל הבית של ידידת היומולדת, הופתעתי מאוד לראות את כורסאות הסלון דחוסות בשירותים והסלון עצמו היה מלא במעגל כסאות כשבקצה שלו עמד דיג'יי (DJ) 'חבר' (הייתי כל כך מופתע ששכחתי שלמעגלים אין קצוות) עם מה שנראה כמו כל הציוד הדרוש לחרקירי.

סליחה, התכוונתי קריוקי!

עדיין לא דאגתי, הרי אין סיבה אמיתית לדאוג, את החברים שלי בחרתי בקפידה מהביוב העירוני וקריוקי לא נכלל בדברים שהם יודעים לעשות. אם הרגע יגיע, רב הסיכויים שאני לא אהיה הראשון לסרב לזייף בפומבי.

הרגע ה'מיוחל' הגיע ולהפתעתי חברים שלי קפצו על המציאה: להישמע כמו חבורת בבונים שמנסים לשיר מהתחת ומגלים שלא רק שהם לא יודעים לקרוא את המילים אלא גם מסריחים מבית השחי.

אני לא בטוח מה שכנע אותם לקחת חלק במפגן ההשפלה הזה, אבל אני חושד בדיג'יי , אני לא רוצה לרמוז כלום כי אני לא מכיר אותו, אבל אם תקחו את המילה DeeJay ותחליפו את ה- J ב- G אתם עלולים להבין למה היו לו עשרות דיוידיאים של קריוקי, למה הכריזמה שלו גרמה לכל האחרים בחדר להישמע כמו קופים, למה הוא רקדן בלהקה ולמה הוא נראה הרבה יותר טוב מרוב הגברים שראיתי במהלך חיי.

בקיצור, כל מה שהיה חסר לו זה שפם קטן של היטלר, מפלגה תומכת והוא היה נבחר בקלות לראשות הממשלה.

הערב הזוועתי החל ולצערי יש צלילים מסויים שמאלצים אותך לכווץ את העיניים כאילו אתה יושב בשירותים ומנסה נורא לגרום לעצמך דימום מהתחת כי זה ממש מצחיק להראות לכולם שאתה חושב שיש לך מחזור...

אותם צלילים היו חלק בלתי נפרד מהמשך הערב, פתאום שיר של 4 דקות נראה אינסופי וכדי להעצים את החוויה - על מסך הטלווזיה יש את הקליפים שצולמו לשירים ומהותם קולקציית בגדי הדשא של שנת 94, השנה בה דברים כמו ירוק זוהר ונמלים שלטו באופנת הדשאים.

בין שיר לשיר יש הפסקה קלה שבה הזמיר הנוכחי בוחר את הזמיר הבא. האמת, אני נורא אוהב הפסקות לצורך פיתוח חרדה, גם בימי הזוהר שלי בביצפר הייתי נוהג להוריד בעיטה לבריון של הכיתה שנייה לפני שהמורה נכנס לכתה, וכך העברתי את השיעור בחרדה מההפסקה הבאה.