מחר אילת

מחר, אוטובוס של 0700 (זנות) לאילת הרחוקה והחמה...

מסיים את הכוכב הראשון במשך חמישי-שישי-שבת (כן, כן, אין רוקי, אני יודע :\).

אז...

יהיה לכם קצת שקט באי מייל.

ובאיציק.

ובמסנג'ר...

אקס, תהנו!

ברוכ\ה הבא\ה!

ילד\ה של אפחד!

טוב, במנוי הבא שמוסר\מתווסף - אני מפסיק עם זה...

אקס, 14

בשביל פרג

ציטוט מסיפור אירוטי:

"עוד עוד" גנחתי "עמוק! יותר עמוק! עוד יותר עמוק!"

"הלווווו" אמר טל "זה כל מה שיש לי, אני לא יכול יותר עמוק"

אקס, הנה לך.

שיהוקים זה דבר מרגיז
 שמור   בטל

יום חביב

קימה ב11, לקיחת כדור.

הליכה למרכז, מכבסה, שתייה, פיתות, מרשמלו, עגבניות.

בית - מחשב.

נסיעה עם אבא למרכז העיר, המתנה (שבמהלכה יוד האלוהית בידרה אותי).

פגישת קייט, מאשה ומייק.

הליכה לUFO.

הליכה למקדונלדס.

פגישת מתן ועוד חייל, שאין לי מושג מה שמו.

הליכה לבורגר קינג.

התיישבות, מעט אכילה [האוכל של מתן ^^].

חזרה לUFO.

חזרה לכיכר ציון.

נסיעה עם אבא הבייתה, מאשה וקייט נסעו עם מייק באוטו שלו.

על האש בבית.

ליווי השלישיה לאוטו של מייק.

סידור הבית + כדור.

מחשב.

[מקלחת, שינה].

אקס, פוסט בנקודות.

ושוב אותה הרגשה

למרות שחשבתי שתלך לה, ולא תחזור. לפחות הלילה.

אוחזת בי בחזה, תופסת ולא מרפה.

לוחצת לי על העיניים, גורמת לעיני להתמלא דמעות.

הופכת אותי ללא כשיר להרבה, מלבד געגוע.

געגוע לדבר שאינו בדיוק שם.

געגוע לתחושה. לתחושה הזאת של "אני לא לבד".

מעבר לזה.

ואני יודע מה גורם לזה.

המחשב הזה גורם לזה.

לפני רגע הייתי בסדר. התיישבתי בכסא וזה התחיל.

אבל אני לא יכול בלי המחשב. ניסיתי.

זה גורם לי להרגיש יותר רע.

כאשר הבחירה בין רע ליותר רע, אני אבחר ברע.

כי אפשר להתגבר על הרע הזה.

ואני אתגבר על הרע הזה.

אני צריך לעצב את החדר מחדש.

ברוך השב!

איתי חידש את המנוי שלו.

אני תוהה אם להמשיך עם ההודעות האלה...

אקס, 13

יום נחמד בהחלט :)

קמתי מוקדם.

התקשרתי לטליה. לא ענתה, לא ענתה.

בשלב מסויים, היא ענתה.

התררגנות, אחרי חצי שעה + (פספסתי את האוטובוס...), אני שם.

שם פגשתי את אברהם (בעל הדירה), גילי [ששונאת בלוגים ^^] וכמובן - את טליה!

ראינו ארמגדון במיטה של אברהם, ועשינו אורגית ידיים, שנגמרה די מהר...

לאחר מכן סתם התיישבנו בסלון ודיברנו.

באו שני בחורים בשביל לבדוק ת'דירה, אח"כ הם נתנו לנו טרמפ ליציאה מהעיר.

שם טליה לקחה טרמפ - אני וגילי עלינו לתחנה מרכזית.

שם לקחנו דף מודיעין של האוטובוס שהיא צריכה.

במקור היא הייתה צריכה להשאר אצלי, אבל אחרי שהיא נכנסה לשירותים ונשארה שם מספיק זמן בשביל לגרום לי לחשוב האם היא בכלל תצא משם היום, התברר שיש לה כאבי מחזור (נשים ^^') - והיא רוצה הבייתה.

החלטנו לחכות בתחנה מרכזית עד שהאוטובוס שלה יצא.

קניתי לה קולה ומסטיק, ולי צ'יפס, ישבנו ופטפטנו.

היא רצתה סיגריה, אז קניתי לה חבילת נובלס, אבל לא היה לה נעים ממני, אז אמרתי לה שזה תירוץ בשבילה לחזור לי-ם (אקס, תחמן :)).

היא עשנה - ועלתה לאוטובוס.

אבל לפני היא נתנה לי חיבוק ונשיקה קטנה כזו על הלחי, שפשוט גרמו לי להרגיש טוב. מספיק טוב בשביל לא להרגיש לבד בזמן הקרוב.

לקחתי אוטובוס הבייתה, בדרך גיליתי שמה שהרופא עשה לא החזיק מעמד - והחל להסדק ולהתפורר. עכשיו זה נפל לגמרי. בלעעעעעעט!

בבית, דיברתי עם אבא לגבי הסופ"ש הקרוב (מי שלא זוכר - אילת, סיום חלק מהקורס צלילה). ככל הנראה אני אקח אוטובוס לאילת ב0700, אכנס למלון ב11±, ובאחת, פשוט אחצה את הכביש ואגיע לאן שאני צריך :)

אקס, מחר מתן :)

אם השנה הייתה 1935

ואבא היה גרמני שחי בגרמניה, הוא היה נאצי למופת.

הוא בטח היה קצין SS.

סאמק!

טליה הגיעה לי-ם.

אבל אסור לי ללכת לפגוש אותה.

והיא לא יכולה להגיע אלי.

אוף לי.

שני אנשים היו אתמול בירושלים

שניהם לא יצרו איתי קשר.

אני מרגיש חסר חשיבות.