בסוף השבוע התארחה בבית אימי האחיינית האהובה שלי, שהגיעה לבקר מאוסטרליה. ההתרגשות היתה רבה, וכולנו נאספנו לעשות רושם טוב בארוחת יום שישי. תוך זמן קצר הילדים הצליחו להתגבר על הביישנות הראשונית ועל מחסום השפה, ושחקו עם בת דודתם. זו רצה אלי כל חמש דקות כדי שאתרגם, וזה מפטפט בעברית ומתעלם מהעובדה שעונים לו באנגלית.

במהלך הארוחה התחלנו לדבר על יינות. על השולחן עמדו כמה בקבוקים, בניהם קברנה סוביניון של כרם זרעית, וסוביניון בלאן מצויין של תבור אדמה. האורחת שלנו אמנם לא חובבת יינות גדולה, אבל אני לא מכירה אוסטרלי שאין לו מה לומר כשמגיעים לדבר על אלכוהול. 

כשנגמר היין הלבן, התלבטנו איזה בקבוק לפתוח עכשיו. דבר ידוע הוא שקברנה סוביניון במערכה הראשונה, יורה במערכה השלישית. ואמנם, כשהעזר הרים את הבקבוק כדי לפתוח אותו, ונגע קלות עם תחתית הבקבוק בקערת הזכוכית עם האורז, חשבתי שמישהו ירה, או יותר נכון, חשבתי שמישהו זרק רימון במרכז השולחן.

קערת הזכוכית התפוצצה כמו בלון שהתפוצץ (הייתי חייבת). כל פינה בחדר, כל צלחת, כוס, מנה ומחשוף, התמלאו בעשרות רסיסי זכוכית זעירים. את המשך הערב בילינו באיסוף קפדני של זכוכיות מתוך מקומות שלא העלינו על דעתנו. מי שלא הספיק לגמור את האוכל בצלחתו יכל לבחור בתבשיל אורז ועוף א-לה פיניציה, או להשאר רעב. נחשו מה בחרנו. על דבר אחר יש להודות, שקערת הזכוכית היתה עשויה סוג של זכוכית משוריינת, אשר מפיקה רסיסי זכוכית רבועים ולא חדים מאוד, וכך פרט לשינוי קיצוני של התוכניות וכמה נפגעי חרדה, איש לא נפגע.
 

למחרת החלטנו לקחת את האורחת לטיול בעיר העתיקה בירושלים. למען האמת בחירה מצויינת. היא מאוד נהנתה וכך גם הילדים, שלהם זהו הביקור הראשון. הפספוס היחיד שרשמתי לפני הוא שנתתי לשמש הירושלמית להטעות אותי ולא לקחתי בגדים חמים. שכחתי שבין החומות השמש פשוט לא מגיעה והסתובבתי חצי מהיום עם שני ארטיקים רועדים.

את הטיול פתחנו בסיור על החומות. הילדים רצו, טיפסו, הציצו, שאלו שאלות על חרכי ירי ועל דברים שונים שראינו משני צידי החומה. סמוך לבית הקברות הנוצרי האורתודוקסי, עצרנו כדי לשתות. בתוך החומה ראינו שדה קוצים חומים, המכסים על הריסות מצודה צלבנית שנבנתה ברובע הארמני.

ואז הגיעה השאלה שכנראה היה עלי לצפות לה:
"אמא, יש לי פיפי."
"חמודי, אנחנו עוד מעט יורדים. תתאפק."
"אבל אמאאאאאאאאאאא!" התפתל הפעוט בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

וכך ניתנה לבן שלי הזדמנות נדירה, להשתין ממרומי ההיסטוריה, ישר על הצלבנים. תודה לאל שאף אחד לא עבר שם באותו הזמן.
 
שמור   בטל

מאזינה ברקע
28/11/2006 07:38, בקטגוריות משפחתי
11 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'

תגובה אחרונה של אורזת ב-28/11/2006 21:27

הערב ביתי הבכורה קראה לראשונה ספר שלם, מתחילתו ועד סופו (ועוד אחד מיד אחריו).
רינת הופר מעולם לא נראתה מלהיבה יותר, ודתיה מרתקת יותר.

      
 
שמור   בטל

מאזינה ברקע
20/11/2006 00:07, בקטגוריות משפחתי
14 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'

תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-20/11/2006 18:38

עמי בן בסט פרסם בבלוג המצויין שלו, פוסט שמפנה לזה. מעולה בעיני

---

 הבכורה, חצי שעה אחרי שנפלה השן הראשונה: "אמא, פיית השיניים היא אמיתית, או שזה טריק של הורים?"

---

מה דעתכם על העיצוב החדש? התחשק לי משהו חורפי.
 
שמור   בטל

מאזינה ברקע
12/11/2006 23:41, בקטגוריות שומדבר מיוחד, משפחתי, לול!
22 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'

תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-13/11/2006 17:16

חברה טובה שלי מדוכאת מאוד. אתמול התברר לה שבמקום לקדם אותה לתפקיד הניהולי הבלתי מאוייש הקרוב, לו היא ממתינה כבר שנתיים, "הנחיתו" עובד אחר, שאין לו שום רקע או כישורים מתאימים לתפקיד, ולעומת זאת שירת עם מנהל החטיבה באותה יחידה. היא סיפרה לי על השעות הרבות שהשקיעה בשנתיים האלו, על המחמאות המקצועיות להן היא זוכה כל העת, אבל אינן משנות כלל כשזה מגיע לקידום או לשכר. ולבסוף אמרה את המשפט הזה שרבות כל כך אומרות: "את יכולה להיות הכי טובה והכי מקצועית בעולם, אבל מספיק שפעם בשבוע את יוצאת בשעה שלוש, וזה כל מה שזוכרים".

עולם העבודה מתעלם לגמרי מכל צרכי המשפחה. זה כל כך פשוט, הרי הילדים הם באחריות האשה, והיא - היא תסתדר. אם היא מתעקשת על קריירה, שתתאמץ, ותמצא "סידור". אם לא, שתשב בשקט ותגיד תודה שנותנים לה לצאת מוקדם מהעבודה ולהמשיך לעבוד בשעות הלילה.

כשהבכורה נולדה החלטתי שלא לגדל ילדים על ידי בייביסיטרים. הורדתי הילוך, עברתי לעבוד במשרה מפוצלת (עד שתיים וחצי/ שלוש במשרד, השאר בלילה בבית) ויצאתי ממירוץ הקידום. כמובן, שאין בכך כדי למנוע רגשי אשם בבית, כשהעבודה פולשת למרות הכל לשעות שלי עם הילדים. ואין בכך כדי למנוע תסכול מהעבודה, כשאני מוצאת את עצמי אחרי כל השנים האלו עוסקת שוב ושוב באותם דברים משמימים. כמו שכתבה נינה - הגשמה עצמית ואושר גדול.

ובכל זאת, אני חושבת, יש מקום לאפשר גם את ההתפתחות המקצועית, ולתת הערכה, למי שכן עושות את שני הדברים יחד. מישהי שמצליחה לעבוד משרה מלאה, לעמוד בלוחות זמנים וכל זה תוך כדי שהיא מגדלת חמישה ילדים - מדוע היא צריכה להיות בעלת ערך פחות לחברה שבה היא עובדת, מאשר רווק צעיר שמגיע לעבודה בעשר ונותן את אותן תפוקות ב-12 שעות עבודה?

מיה סלע כתבה שאין מקום לאמהות. אולי היא צודקת. אני חולמת על אותו מקום עבודה שבו לא אצטרך להתנצל. שבו המנהל שלי יבדוק כמה שעות אני עובדת בפועל, ולא יניח שאני עובדת בחצי משרה רק בגלל שבארבע אני כבר לא במשרד. זה יהיה גם מקום העבודה שבו גברים ירשו לעצמם לצאת מוקדם כדי לפגוש את הילדים שלהם בשעות היום, ולא רק בסוף השבוע. זה יהיה מקום שבו מותר יהיה להיות בעל תחביבים. מקום שיאפשר לחיות, ולחיות בלי רגשות אשם.

אוטופיה.
שמור   בטל

מאזינה ברקע
7/11/2006 14:04, בקטגוריות מעורבות, משפחתי, חיפוש עצמי
35 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'

תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-9/11/2006 07:31

הומאז'
הקטע נכתב בלשון נקבה מטעמי מציאות, אולם הוא פונה לנשים וגברים כאחד.

1. הושיבי את הפעוט על כסא. הטי קלות את ראשו לאחור, בקשי ממנו לפקוח את העינים והזליפי בזהירות טיפה אחת לתוך העין.

2. אתרי את בקבוקון התרופה על הרצפה. תפסי את הפעוט והחזירי אותו אל הכסא. הסבירי את חשיבות הטיפול וקבלי את הסכמתו. הטי קלות את ראשו.

3. אתרי את בקבוקון התרופה על הרצפה. הניחי אותו על השולחן והביאי את הפעוט מחדר האמבטיה. תפסי אותו בחוזקה והחזירי אותו אל הכסא.

4. רוצי אחרי הפעוט (בחייאת, קצת יותר מהר), תפסי אותו והביאי אותו למיטה. השכיבי אותו והצמידי אותו למיטה ברגישות, אך בנחישות.  פקחי בעדינות את עינו של הפעוט. הזליפי בזהירות טיפה אחת לתוך העין.

5. אתרי את בקבוקון התרופה מתחת למיטה. הוציאי את הפעוט מתוך ארון הבגדים. כשאת יושבת ליד הארון, אחזי את גופו בעזרת רגל ויד. הטי את ראשו לאחור בחוזקה, משכי את העפעף וגלי שהבקבוקון נשאר בחדר השני.

6. הוציאי את הפעוט מתחת לספה בסלון. הצמידי את הפעוט לספה, אחזי ביד אחת את מצחו, בעזרת שתי אצבעות היד שניה פקחי את העין. נסי להזליף את התרופה כשהבקבוקון אחוז בין שינייך.

7. הוציאי את הבקבוקון מתוך האקווריום. כשתחזרי מבית המרקחת, הסבירי לשכנים שהפעוט מגזים והוא אינו עובר התעללות. הצמידי אותו למיטה במרפקך, פקחי בכוח את העין ובעזרת היד השניה, הזליפי בעדינות את התרופה לתוך העין.

8. הורידי את הפעוט מהמקרר. קשרי אותו למיטה. פקחי ביד אחת את העין, ובעזרת היד השניה, הזליפי בעדינות את התרופה לתוך העין.

9. אתרי את בקבוקון התרופה על הרצפה. חבשי את פצעי הנשיכה. לכי לבית המרקחת ורכשי כדורי שינה. פוררי כדור אחד לתוך המילקי של הפעוט.

10. הצמידי את הפעוט למיטה. פקחי בעדינות את העין, והזליפי בעדינות את התרופה לתוך העין. כמה שהם מתוקים כשהם ישנים.
 
שמור   בטל

מאזינה ברקע
6/11/2006 08:11, בקטגוריות משפחתי
16 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'

תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-28/11/2006 09:10