אוגי

אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 41, תל אביב.

טבעות:
« טבעת בודדה. » ±
« צהוב/ה » ±

מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

1/2018

קטעים בקטגוריה:

28 10/2006		הריקוד המוזר של הלב
		תגיות: אהבה ויחסים

"היא כותבת לי שורות קצרות
ואני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן"

אם יש משהו שהייתי רוצה לדעת זה מה היא חושבת, איך היא רואה את כל השיחות הקטנות שלנו. עושה רושם שאותו ערב אפור שבו אמרתי לה מה שאמרתי (והיא החזירה שהיא לא רוצה כרגע שום דבר) כאילו ולא התרחש, אבל בכל זאת יש לי תחושה שהעניינים הם לא בדיוק כמו שהיו קודם.
הדבר היותר הגיוני וטוב שהייתי צריך לעשות אחרי אותו ערב זה להתנתק, לשים את הדברים בצד ולהמשיך, אבל קשה להישאר אדיש כשהודעה ממנה מהבהבת בתחתית המסך, מזמינה לעוד שיחה. וככה יוצא לנו לדבר מענייני לימודים שיש לכל אחד על הראש, במיוחד עכשיו שיש עדיין מבחנים (בעיקר לה, אני עוד מתלבט אם לגשת לעוד אחד או שניים למרות שאני לא חייב), או לקראת שנת הלימודים החדשה, דרך המכרים המשותפים שיש לשנינו. אני נותן לה קצת לפרוק את עצבי היום יום, קצת להרגיע, לתת כתף. גם השבוע זה היה ככה, כשהיא באה והתלוננה (בכאב) שהמשפחה הקצת יותר רחוקה חושבת עליה דברים שהם לא נכונים ושהיא מרגישה שלמרות שהחברים שלה דואגים לה, הם עושים את זה דווקא ממקום של התנשאות עליה, כאילו היא ילדה קטנה שצריך לשמור עליה ולהגן עליה, וזה לא ממש מוצא חן בעיניה. עניתי לה שאין לה בכלל סיבה להתעצבן, שאם טוב כמו איך שהיא, אז זה מה שבאמת חשוב, והיא לא צריכה לדאוג מה חושבים עליה אנשים שהיא לא מחשיבה לקרובים (ואם יש כאלו, אז שתדבר איתם, ותיישר אותם). הוספתי גם איך אני רואה אותה כשאני מסתכל עליה מהצד, שטוב לי לדבר איתה, שאני נהנה לבלות איתה, שהיא בן אדם טוב, ושבנוסף להכל, היא גם בחורה יפיפייה. תיבות המייל של שנינו מתחילות להיות עמוסות מרוב השירים שאנחנו שולחים האחד לשנייה. זה התחיל כשאני שלחתי לה שירים שהיא ביקשה שאני אמצא לה (בצפון אי אפשר להתחבר לשיתוף קבצים) ואחר כך הצעתי לשלוח לה גם דברים שאני אוהב שיכולים למצוא חן בעיניה. בתגובה, ובאופן מפתיע למדי, היא התחילה גם להחזיר לי שירים בחזרה (וגם לשבח את הבחירות שלי). גם הספקנו להיפגש שוב. היא לקחה קצת פסק זמן וחזרה הביתה, אז קבענו לסרט ואחריו ישבנו ודיברנו על כוס קפה במקום נחמד לא רחוק מהבית שלה.
החלטתי עם עצמי שאין לי מה להילחץ עם כל הדברים, אני רוצה פשוט לזרום ולראות מה קורה, לראות לאן זה יכול להתפתח. כמובן שיש כיוון מסוים שאני רוצה שזה יתפתח ואני פחות ירצה שזה ילך לכיוון השני, הידידותי בלבד. סיפרתי לה על הטיול הקטן שעשיתי השבוע בתל אביב ועל כמה אני אוהב את הים וכמה אני רוצה לעשות הפסקות קטנות בשנת הלימודים, לקחת אוטובוס ולרדת לים, להירגע. היא שאלה אם היא יכולה להצטרף אליי, וגם הציעה שנעשה גם מדי פעם טיולים בעיר, כדי שנראה גם אותה, אחרי שאנחנו סגורים כל הזמן בתוך הטכניון.
זה נראה טוב, נראה קצת יותר חיובי ממה שהיה לפני חודש, אבל תמיד יהיה את החשש הזה, שזה רק אני זה שמרגיש ככה. בגלל זה אני לא רוצה להלחיץ את עצמי, לא לחשוב שיש דברים שאני צריך לעשות. אני פשוט רוצה ליהנות, לחזור הביתה עם תחושה שהיה ערב מצוין ולא עם תחושה של למה לא עשיתי משהו. לתת לה להבין מי נמצא מולה, ובשקט, בלי לחץ, בלי יותר מדי דפיקות לב שסוגרות את הפה ויוצרות מבוכה, להראות לה שעוד לא ויתרתי עליה. להיות אני, זה מה שחשוב בסופו של דבר.

"כמה מתוק ומריר הכאב,
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב...
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב"
[הריקוד המוזר של הלב – רונה קינן וגידי גוב, למילים והלחן שלה, אחד היהלומים האמיתיים במוזיקה הישראלית]
שמור בטל

14 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-30/10/2006 09:12

21 9/2006		סוף (שנה)
		תגיות: אהבה ויחסים, יוצא אל האור

כנראה ידע זה שהחליט על תאריכי הבחינות לכוון שמועדי א' יסתיימו בדיוק עם ראש השנה. ככה, הוא אמר, יוכלו הסטודנטים לסיים עם כל המטלות שלהם ולפתוח את השנה החדשה ברגל ימין, שמחים וטובים. כמובן שזה לא נכון, כי הסיכויים שסטודנט טכניוני ממוצע לא ייגש למועד ב' כלשהו (ובסמסטר הנוכחי יש גם מועדי ג', צריך לבחור 2 מבין שלושת המועדים) שואפים בדיוק לאן שהציון שלי בחדו"א שואף לו. טוב, קצת הגזמתי. הוא יותר חיובי מזה, אבל לא חיובי ממש (בצורה כזאת שאני חייב לגשת למועד נוסף). אז כן, מחכים לי שלושה מועדי ב' מהשבוע הבא, אולי אני אחליט לגשת גם למועד ג' אחד (וזה כבר יקרה בתוך סמסטר חורף), אבל מאז הנפילה בחדו"א שהיה המבחן הראשון אחרי המלחמה, הציונים שלי נראים טוב יותר. אפילו במבחן בקומבי, שיצאתי ממנו עם הרגשה מחורבנת קיבלתי ציון שהיה קרוב מאוד לממוצע הכללי (70) ובהתחשב בעובדה ש-20% נכשלו, ושמועדי ב' הם קשים בטירוף והרבה יותר ממועדי א', אני אומר תודה וממשיך הלאה. המבחן האחרון, אתמול, קצת קלקל. דווקא חשבתי שילך בסדר, הייתי בסדר עם החומר אבל משהו התפקשש באמצע. את החלק הראשון שלו הצלחתי להעביר בצורה טובה יחסית ואנשים אחרים התלוננו שלא היה להם זמן, אבל החלק השני היה הרבה יותר גרוע. קרוב לחצי מהזמן בהיתי בדף עם השאלה והוא סירב לענות לי איפה לכל הרוחות מתחבאות השגיאות שהמרצה הארור שתל בקוד שהוא כתב. אומרים שצרת רבים, פקטור גבוה, אבל אני מחכה לציון הסופי של הקורס בשביל לראות אם בכלל כדאי להשקיע זמן בסוף החודש הבא ולגשת למועד ב'.
השנה נגמרת לה מחר ואני רציתי לסיים את השנה הזאת עם תקווה גדולה לשינוי, עם התחלה טובה של השנה הבאה. הבעיה שקצת קשה לקבוע להיפגש באמצע תקופת מבחנים, בטח שגם לי וגם לה יש שני מבחנים באותו שבוע (ואצלה ההפרש ביניהם היה הרבה יותר קטן). רציתי להיפגש איתה שוב אחרי אותו ערב סרט, אבל כל אחד היה עסוק ולא הצלחתי למשוך אותה מהספרים לכוס קפה. השבוע היא זאת שפנתה ושאלה אם אני רוצה להיפגש. אז קבענו בבית הקפה הטכניוני (כן, יש לנו כזה. אז מה אם אנחנו חנונים, אנחנו יכולים להרגיש קצת אוניברסיטת תל אביב...). מתיישבים על ספל קפוצ'ינו (או הפוך) ושוברים את הקרח. מקטרים על החגים שמגיעים, כל אחד והבעיות המשפחתיות שפתאום צצות, על הבחינות, על החברה שלה שמציקה לה בשעות הקטנות של הלילה בגלל החבר שלה. מראש לא תכננו להיפגש להרבה זמן כי כל אחד צריך לחזור לענייניו ואני מלווה אותה חזרה למעונות שלה (שבמקרה הם בכלל בצד השני של הטכניון, אז מה?), כשבדרך עוברים דרך המקומות ההזויים והנסתרים שיש, שאני אפילו לא חשבתי שהם קיימים. כשמגיעים לבניין היא קולטת שהגיע המשלוח שהיא הזמינה מהסופר והשליחים כבר חוזרים לתוך הטנדר שלהם. היא רצה למעלה ובדרך מספיקה להגיד לי שלום מהיר. את החדר בחזרה לחדר אני עושה בצליעה קלה. מסתבר שהקיר של הבניין יותר חזק ממני, לא משנה כמה אני אבעט בו מרוב תסכול.
כשהגעתי בחזרה כבר אמרתי שמגיעה לי עוד הזדמנות עד שנוסעים הביתה לחג. חיכיתי קצת ואז שלחתי לה הודעה וכתבתי שההפסקה הזאת גרמה לי להרגיש טוב, ובעצם עזרה לי להמשיך ללמוד יותר טוב בהמשך הערב. שאלתי אותה אם היא מסכימה שנעשה את שוב מחר והיא הסכימה. את היום למחרת העברתי עד הערב בהתכוננות למבחן ביחד עם מוזיקה טובה באוזניים. האווירה הכללית הייתה די אופטימית עם תחושה שהולך להיות טוב. חיכיתי לה ליד הקפה, התיישבנו לנו בשולחן בחוץ ופטפטנו. אחר כך עשינו טיול קטן לכיוון הדירה במעונות של חברה שלה ("זה לא שאין לי ללמוד", אמרתי לה, "אני פשוט צריך קצת הפסקה מזה"). אחר כך התחלנו ללכת בחזרה לכיוון הפקולטה שלי, אחרי שאמרתי לה שאני רוצה קצת זמן אינטרנט, למנוע מהתיבות דואר שלי מלהתפוצץ והיא אמרה שהיא תלווה אותי לשם כי "מחר לך יש מבחן וזה יותר חשוב". כשהגענו לדלת, רגע לפני שהסתובבה ללכת בחזרה לחדר שלה, תפסתי אותה ואמרתי לה שאני רוצה להגיד לה משהו. הקול שלי רעד, גם הברכיים (הבנתי סוף סוף את המשמעות של הביטוי פיק ברכיים...) ובין לבין הצלחתי להגיד לה שטוב לי איתה, ומאז שאנחנו נפגשים רק אני והיא בלי החוליה שקישרה בינינו למדתי להכיר אותה ושהיא פשוט מוצאת חן בעיניי. היא שתקה, והשתיקה נעשתה יותר ויותר מביכה מרגע לרגע. בסוף היא אמרה שכרגע היא לא רוצה אף אחד מסיבות אישיות, אותן סיבות שגרמו לה להיפרד מהחבר האחרון שלה. לא דיברנו יותר מדי ובסוף כל אחד הסתובב לו לכיוון שלו והלך לדרכו.
למחרת אחרי המבחן ישבתי עם א' על הדשא לנוח. הוא סיפר לי שהוא דיבר איתה אחר כך (וגם לפני) ושהיא אמרה לו שכרגע היא לא רוצה שום דבר רציני ושלהיות איתי זה יהיה דבר רציני. הוא ניסה לייפות את זה, לנחם, להגיד שבעצם זה לא נכון שהיא לא רוצה בכלל. לא ניחם. אחר כך הוא אמר שבתקופה שרק הכרנו, כשהיא הגיעה לראות אצלנו סרט בחדר עם החברה שלה במהלך הסמסטר, דווקא מצאתי חן בעיניה והיא היא מעוניינת אבל אף אחד מאיתנו לא עשה שום צעד בכיוון. אחר כך נזכרתי איך בסוף הסמסטר, רגע לפני המבחנים, היא הזמינה אותי אליה ביום שישי ששנינו נשארנו לבד במעונות לארוחה. אחר כך נחתה הקטיושה בסטלה מאריס, היא חשבה שאני נסעתי הביתה ואני חשבתי שהיא שכחה מכל העסק וזה שוב התפקשש. רגע לפני שחזרנו צפונה היא שלחה לי הודעה ושאלה מה קורה. אני התקשרתי אליה והתחלנו לדבר, להעביר חוויות מלחמה ואז היא אמרה איך חסרים לה אותם הסרטים בימי רביעי בערב שהיינו רואים כל החבורה אצלנו בחדר. בלי יותר מדי לחשוב שאלתי אותה אם בא לה ללכת לסרט, והיא הסכימה. משם הכל התחיל להתגלגל.
אחרי שנגמר הזמן אינטרנט וחזרתי לחדר, לא רציתי לדבר עם אף אחד. רציתי את השקט הרגיל שלי. החלפתי במחשב את "השיר של איתי" עם "קליפה" ופשוט ישבתי והקשבתי למילים המכאיבות. אחרי חזרה קטנה אחרונה על החומר רציתי מישהו קרוב לדבר איתו, לשפוך את כל הדברים בפניו, אבל אחת נרדמה והשניה תקועה לה אי שם וגם ככה בקושי מדברת איתי, אז החלפתי בגדים, כיביתי את האור וניסיתי לישון. למרות שהייתי צריך לקום מוקדם בבוקר, לא ממש הצלחתי להירדם. הסתובבתי במיטה והמחשבות הסתובבו אצלי בראש, והכרית נהייתה מלוחה. התסכול התחלף לו בייאוש ובאכזבה, עם לא מעט מחשבות אם בכלל הכל כדאי, אם בכלל יש טעם לחפש אהבה שאני בכלל לא יודע אם קיימת. הדבר האחרון שאני זוכר לפני שנרדמתי היה את השיר שבקע מהרדיו של השכן מלמעלה. Stop crying your heart out...שמור בטל

34 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-24/9/2006 01:40

21 5/2004		מי אתה, אוגר יקר
		תגיות: אהבה ויחסים

לפעמים נוחת אצלי באי-מייל איזה פוסט אחד ששולח אותי למקום אחר לגמרי. כזה היה הפוסט הזה של הבורג שהביא אותי לענות על אותו שאלון שהוא ענה עליו. דווקא אתר נחמד יחסית, ואחרי שגמרתי לענות על השאלון הבאמת ארוך ושבסופו של דבר למדתי על עצמי כמה דברים, גם עשיתי שאלון על איזה בחורה אני מעדיף להכיר ואיך היא נראית. בסוף זה יוצא שזה אתר היכרויות שממש אבל ממש חופר לעומק של הבן אדם. מה יהיה מזה? אלוהים יודע.

בינתיים, ככה האתר חושב עליי:

Your Qualities

· Shy at times

· Peacemaker

· Dependable

· Down-to-earth

You're a pillar of strength
You're a pillar of strength and stability for the people in your life. You're responsible, loyal, and hardworking. In a crisis, you're definitely a man who can "come to the rescue." In fact, you're known for your common sense advice and business savvy. You have a shy and reserved exterior, which leads some to think you're distant or a snob. But in fact, you're simply a very mellow and modest guy. You feel deeply about your loved ones and the important issues in your life. Someone who invests in getting to know you one-on-one will discover your sensual and romantic nature.

Quirks women notice
Like all men, you have your strengths as well as your quirks and shortcomings. Ultimately, you want to find someone who will love and accept you "warts and all." Because you're a private person, it's especially important that you find a partner who understands.

While others debate about where to go and what to do, you can honestly say "I don't care." Even though you're an easy-going man and open to anything, some people get frustrated because you don't express your opinion or they see your cooperation as indifference and lack of involvement.

Some days when you're in a bad mood and can't hide it, co-workers or friends take it personally and think you're upset at them.

Because you're a practical down-to-earth man, at times you can hold on to habits and traditions too long and be slow to do things a different way, try a new technology, or change your beliefs.

You may notice
You have a comfortable routine and need help "shaking things up" from time to time.
You need quiet time alone to recharge emotionally.

ואחרי שבוע מלא באנגלית, זו לא תהיה טרחה שתבינו לבד, נכון?

1 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של ארז זוננשיין ב-21/5/2004 11:51

הדף הקודם הדף הבא
דפים: 1 2 3 4 5 6 7 8

אוגי 2011, כל הזכויות שמורות
29,378 כניסות