מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

21 1/2008		(08)211 - שיר נבואה קוסמי עליז
		תגיות: אוגי-מיוזיק, יומן מסע, אופטימי

"כמו עמוד ענן, כך תלך לפני העדר
תבין הכל, תדע, לא תאמר מילה אחת
כמו עמוד עשן תעלם בתוך החדר
משהו בך יאמר לך המשך
בדרכך.

כמו שביל החלב שחוצה את השמיים
אתה הולך ישר, לא שם לב לכוכבים
שזוהרים כדי לסנוור את העיניים
משהו בך יאמר לך המשך
בדרכך.

הו, לך ישר,
לך לבד,
אל תפחד.
אל תכעס,
לך תמים,
לך אחד

כמו אווז הבר שחולף בשמי הערב
הוא טס בראש החץ, לא נרתע מן המרחק
והאינסטינקט מראה ובורא לו את הדרך
משהו בך יאמר לך המשך
בדרכך.

כמו בריזֲ´יט ברדו שתפסה כבר את העסק
השאירה מאחור את הטוב ואת הרע
ועל העניינים היא צופה מן המרפסת
משהו בך יאמר לך
הפסק.

בלי להתכוון תן לעצמך ללכת
כל החישובים ייגמרו מאליהם
כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת
משהו בך יאמר לך
המשך

הו, לך ישר,
לך לבד,
אל תפחד.
אל תכעס,
לך תמים,
לך אחד"
[שיר נבואה קוסמי עליז - יוני רכטר]

שמור   בטל

3 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של אראמיס ב-22/1/2008 02:13

 

12 5/2007		עוד חוזר הניגון
		תגיות: אוגי-מיוזיק, טכניון

אוטוטו הולכים לסגור חודש של שביתה והפתרון לא נראה באופק. כולם רבים עם כולם, מתעלמים מכולם, מתלהמים, הולכים מכות עם סוסי משטרה ובעיקר עושים פוליטיקה קטנה. השבוע שוב החליטו אצלנו לחזור ללמוד, אבל הפעם החליטו ליישר קו עם ההנהגה הארצית ולראות מה יקרה. הבעיה היא שלראשי המאבק לא ממש בוער לחזור ללמוד. הם עסוקים בלייצר סיסמאות ולשלוח מפגינים להתעמת עם שוטרים בירושלים, ויעשו הכל כדי שהשביתה תמשיך (גם אם זה אומר לשנות את שיטת ההצבעה בוועידה הארצית, רק בשביל שלא יהיה רוב להפסקת השביתה). אני כבר לא יודע בעצמי מה לעשות, כי כל יום שעובר נמתח כמו מסטיק, והחשש האמיתי הוא איך יהיה אפשר לחזור למצב של לימודים כשהכל יסתיים, אם וכאשר זה יקרה. כל המאבק הזה מתחיל לאבד עצמו לדעת ואף אחד לא מוכן לנסות ולנסח פתרון בשביל שהוא ייגמר. העיקר לשבות ולעשות רעש. היות וכך, החלטתי לחזור צפונה בשבוע הבא. לימודים לא ממש מתוכננים לי (אלא אם מרצה מסוים יחליט ללמד את המנקות) אבל הקמפוס יציע לי קצת יותר שקט בשביל להתחיל להשלים פערים אמיתיים, וגם לקחת מקדמה רצינית לקראת ההמשך. יחד עם כל זה, בקמפוס אני יכול ללכת בשקט לחדר כושר או לקפוץ לשעה-שעתיים של שחיה הגונה בשביל להתחיל לטפל גם בעצמי טוב יותר, ואלו דברים שאני לא ממש יכול לעשות בבית. זה עדיף על לשבת כל היום מול המחשב בתקווה שפתאום יצוץ ממנו משהו מעניין.

אתמול ושלשום ציינו אצלנו את יום הסטודנט ונתנו לנו יום חופשי מהשביתה. בשקט בשקט, כל האנשים שמטפסים להם על הקירות בבית חזרו אל הקמפוס בשביל יומיים של חגיגות. בניגוד לשנה שעברה, התוכניה של השנה נראתה פחות מבטיחה. הערב הראשון נראה מבטיח עם הרבה רוק ישראלי משובח, ואילו השני כבר נראה יותר פופ מיינסטרימי, רחוק מאוד מהגוון של היום הראשון. זה כמובן גרם לאנשים למצוא מספיק תירוצים לא להגיע להופעות השונות רק בגלל האמנים שמופיעים. אני, לעומת זאת, החלטתי שאני רוצה להיות בכל ההופעות שיש בבמה המרכזית (טראנסים לא נחשבים אצלי למוזיקה) וליהנות ממוזיקה ישראלית טובה.

הערב הראשון נפתח עם סינרגיה, שעלו להופיע באיחור אופנתי של שעה. כנראה שהזכיות האחרונות שלהם בתואר להקת השנה עלתה להם קצת יותר מדי לראש, כי הם הפגינו ביטחון עצמי מופרז ומחשבה שאנשים עד כדי כך מכירים את השירים שלהם. מלבד השירים שנטחנו ברדיו, הרבה אנשים לא זיהו את שאר השירים שלהם. המוכרים עוד נחמדים וטובים אבל אלו שלא הכרתי נשמעו מאוד דומים לאלו שאני כן מכיר וזה היה כבר קצת יותר מדי בשבילי. לא היה שיר אחד שגירה קצת מעבר ונכנס לראש וזה די חבל, כי יש להם פוטנציאל טוב. הדבר המעניין ביותר בהופעה היה להסתכל איך המארגנים מנסים ללא הצלחה להפעיל כמו שצריך את אחד מהמסכים שהם שמו, ודאג להראות את הסמל של ווינדוז בצהוב בוהק (במקרה הטוב, במקרה הרע הוא דיווח על קריסת מערכות).

אחריהם עלו להופיע מופע הארנבות של ד"ר קספר וההבדל בין שתי הלהקות פשוט זעק. זה היה כל כך ברור מי כאן היותר משופשף בהופעות חיות והשירים של מי הפכו לקלאסיקות אמיתיות. למרות שחלק מהשירים כבר כמעט בני 15, הם עדיין מקפיצים, קליטים ובעיקר מהנים, כמו ששירים באמת אמורים להיות. את הקספרים גיליתי בצורה מעמיקה יותר רק אחרי שהם התפרקו, וגם זה לא ברמה מספקת. המוזיקה שלהם מצוינת והם ידעו להקפיץ את הקהל כמו שצריך, ואפילו ניסו לעשות "גרסת כיסוי לעצמם עושים גרסת כיסוי", עם עיבוד שונה וטוב ל"בשמלה אדומה" (בסוף הם גם נתנו את המקור). הכרתי את רוב השירים שלהם, כולל את שני שירי הסולו של הסולנים ("אדוני הממון" של שי להב ו"אל" של אורן ברזילי המעולים) והבירה שזרמה לי בדם גרמה לי להתחיל לקפוץ יותר ויותר. האמת, זה לא ב"אשמת" הבירה, המוזיקה פשוט היתה מצוינת.

אחריהם, ואחרי נאום קצר נטול כמעט אמרות שביתה של יו"ר האגודה (אבל עם השטות ש"הסטודנטים בטכניון יראו לכולם איך מנהלים את המאבק"...) עלה ברי סחרוף. אם הקספרים עוד התנהגו כצעירים אך מקצועיים, כאן כבר הגיע אחד שמשופשף במופעי רוק גדולים (כולל אחד על אותו דשא לפני שנה וחצי) והראה לכולם למה הוא אחד הגדולים מכולם. נסחבתי/סחבתי לכיוון הבמה (זה לא היה ממש ברור, והיא תעיד על כך), שם חוויית ההופעה היתה החזקה ביותר, עם עשרות אנשים שקופצים אחד על השני עם מעט מאוד מרחב לזוז (אבל עדיין זזים וקופצים) ועם המוזיקה שמתנגנת ישירות לתוך המוח, כשהיא מדלגת על האוזניים ונכנסת מכל מקום אפשרי פנימה. הקפיצות, השירה (למרות שלא שמעו אותי, ואולי טוב שכך) גמרו לי את הקול והרגליים, ואחרי מנוחה קצרה כשנגמרה ההופעה, כשברקע איזה די.ג'יי אונס שיר, חזרתי לדירה. המוזיקה עוד המשיכה להתנגן לה מרחוק והפריעה לי לישון (גם האדרנלין עדיין זרם לו בפנים) אבל ההרגשה היתה מצוינת.

הבוקר היה קצת מוזר. היה חם אבל לא היתה טיפת שמש בחוץ. לא התפאורה הטובה למסיבת הבריכה שהיתה אמורה להתחיל בצהריים. השנה העדפתי להגיע רק להופעה של מוניקה סקס ולכן יצאתי מהדירה קצת לפני שההופעה התחילה. מועדון הספורט צמוד לטכניון ולמעונות שבהם אני גר, אבל בשביל להגיע אליו צריך לעשות חתיכת עיקוף, אבל הגענו בדיוק לתחילת ההופעה. ההופעה עצמה היתה טיפה מאכזבת. הם היו טיפה מיובשים ולא ממש ניסו להלהיב את הקהל שהשפריץ מים מתחתם. אומנם היה כיף להשפריץ מים, אבל הם יכלו להוציא מעצמם הרבה יותר בשביל כל זה (אפילו הג'ירפות המסטולים שהופיעו שם בשנה שעברה היו יותר מלהיבים). אחרי שההופעה הקצרה מדי (רק שעה) נגמרה ועלה עוד די.ג'יי החלטתי שעדיף לי להעביר את הזמן בבריכה אמיתית ולשחות איזה שעה בשביל הכיף (ויסלחו לי אלו שלא אמרתי להם שלום כשהלכתי. מצטער).

את ההופעות של הערב פתחה נינט טייב, בהופעה שהורכבה ברובה מתיכוניסטים חיפאיים מאשר סטודנטים. תפסתי לי פינה קצת מרוחקת בשביל לעמוד ולשמוע אם היא באמת מצדיקה את כל מה שיש מסביבה (כי פעם היא עוד היתה טובה). היא נראתה על הבמה כמו אחת שלקחה משהו לפני ההופעה וזייפה קלות בחלק מהשירים שלה. שי גבסו, שהופיע איתה ביחד, היה יותר מפוקס ממנה, והיה כמעט היחידי בכל המופעים שהתייחס בצורה יותר ישירה למאבק הסטודנטים עם שיר של בוב דילן. אבל דבר אחד לא לקחו שם בחשבון וזה את מזג האוויר המשוגע. אם בערב הראשון עוד היו טפטופים קלים פה ושם שרעננו את אלו שקפצו, בהופעה של נינט כבר ירד מבול. הם עוד ניסו לקיים את ההופעה, אבל אחרי שהגשם והרוח התחזקו ולאנשי הבמה נמאס לרדוף אחרי הניילונים שכיסו את המגברים שעל הבמה, הם החליטו להפסיק את ההופעה ל-20 דקות, ובסוף שרו עוד שיר אחד והלכו. הגשם השוטף גרם לאנשים לחפש מסתור ראוי כולל מתחת לעצים הקטנים שעומדים להם ליד הדשא.

אחרי שהגשם נפסק, ונינט נסעה לה, הגיע תורו של שלמה ארצי. רגע לפני שההופעה התחילה כבר ראו את ההבדלים בקהל בין שתי ההופעות, שהפך להיות יותר בוגר (היה שם זוג מבוגר שהגיע עם כיסאות מתקפלים בשביל לשבת ולראות את ההופעה). ארצי עלה לבמה עם חולצה אדומה של המאבק במקום המגבת הרגילה שלו ובשלב מסוים של ההופעה אפילו לבש אותה (גם אבי סינגולדה לבש אותה). ההופעה עצמה היתה מעולה והוא הוכיח את עצמו כפרפורמר מצוין. במיוחד בלט מאיר ישראל המתופף, שהוכיח כי הוא כמה רמות מעל לכל מתופף שיש כאן בארץ, רק לפעמים זה היה קצת יותר מדי, כשכמעט כל שיר נגמר בסולו תיפוף עצבני. ארצי היה אותו הארצי מההופעות, עם השינויים המוזרים במילים, הירידה אל הקהל (שמו לו מדרגות) ואפילו גער בצלם בזמן ההופעה כחלק מהשיר (הוא צילם את הקהל ואז קיבל "ההופעה היא כאן"). באחד הפעמים שהוא ירד למטה הוא זיהה שבשורה הראשונה נמצא נער שכנראה לוקה קצת בשכלו אבל שר את כל המילים. כשהוא שר את "מלך העולם" הוא שוב ירד לקהל והתחיל לשיר ביחד איתו את השיר, ואז הוא החליט פשוט לתת לו את המיקרופון ולתת לו לשיר בעצמו את השיר וגרם לקהל להתלהב הרבה יותר. הנער הועלה בהתחלה על הכתפיים בשביל שכולם יראו אותו ואחר הועלה לבמה והם שרו שוב ושוב את הפזמון ביחד, ואותו נער גם עשה את אותם שטיקים שארצי בעצמו עשה. זה היה אחד הרגעים היותר מרגשים של ההופעה. ההופעה המשיכה והמשיכה וגם כשנראה שהיא עומדת להיגמר, הם מתחו שוב ושוב את השירים והוסיפו עוד כמה. אפילו ההדרן עצמו כלל לא פחות מ-5 שירים, שלא רצו להסתיים. והקהל? הוא לא ממש רצה שייגמר. אנשים רקדו, שרו את כל המילים (לשם שינוי, הכרתי את כל השירים) ובעיקר עשו שמח, כי זה מה שהיה שם. אחרי קרוב לשעתיים וחצי של הופעה, היא סוף סוף נגמרה, והדבר היחידי שהצטערנו עליו היה הביטול של ההופעה של דפנה והעוגיות שבסוף לא באו (והיו גורמים לי לוותר על חלק מההופעה של שלמה ארצי).

בסיכומו של דבר (חייבים לסכם, תראו איזה פוסט ארוך יצא), היה יום סטודנט מצוין. אומנם לא טוב כמו זה של שנה שעברה, אבל יותר נחמד מזה שהיה רק שבוע לפני כן בתל אביב (שם היה הרבה יותר צפוף ומבולגן). עכשיו, אחרי שהחגיגות נגמרו צריך לחזור לשיגרה הרגילה, וכבר מחר יש שוב דיונים על השביתה ועל המאבק. סיבה מספיק טובה בשבילי לחזור צפונה. אז, נתראה שוב בשנה הבאה?

 

 

[אחלום לנצח – מופע הארנבות של ד"ר קספר]

שמור   בטל

22 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-12/5/2007 20:18

 

16 8/2006		not going anywhere
		תגיות: אוגי-מיוזיק

נתחיל דווקא עם סיפור. בעיר הגדולה חיפה (לא גדולה כמו העיר הגדולה באמת) יש מועדון שנקרא המרתף 10 שטרם יצא לי לבקר, שהיה ידוע בהופעות שלו ובאמנים שהיו מגיעים אליו להופיע בו. לפני חודש בערך, איזה אחד עם שמלה וחיתול על הראש (הציטוט באדיבותה של just@girl...) החליט להמטיר טילים על העיר ולכן המקום נסגור (משהו על איסור התכנסויות). באחד הימים, כשהיה קצת שקט, הגיע בעל המקום למועדון ונדהם לגלות שהוא לא היה צריך לחשוש מנסראללה, אלא דווקא מכמה גנבים שהחליטו שהם רוצים את מערכת ההגברה של המקום. אז המקום נסגר לא בגלל הקטיושות, אלא בגלל שאי אפשר ממש לתפעל אותו בלי מערכת הגברה. שמעו אנשים מהעיר הגדולה את מה שאירע והחליטו להרים ערב מיוחד שכל הכנסותיו הם למען מערכת הגברה חדשה למקום, גייסו מקום, גייסו אמנים שיבואו להופיע. סוף סיפור.

אז אתמול ידידי מקליין ואנוכי שמנו פעמינו לכיוון מועדון הבארבי התל אביבי לכבוד ההופעה. אחרי שאספתי אותו מצפון העיר (הוא גם ככה יותר בתל אביב מאשר בחיפה) ואחרי סיבוב קצר והזוי בפלורנטין (בשביל אייס מנגו!) נכנסנו פנימה. בניגוד לפעם הקודמת שלי במקום, הפעם הייתה הופעה בישיבה, רק שלא ממש נתנו לאנשים להיכנס ולשבת ליד השולחנות בטענה שהכל שמור. הלכנו לעמוד בדיוק איפה שעמדתי בפעם הקודמת, רק יותר לכיוון הבמה. הצרה הייתה שעמדנו ממש מעל למזגן שפלט חום (מצד שני, גם מתחת למאוורר, ככה שהיה שילוב מצוין לעיניים שלי) ובדיוק בסוג של מעבר של אנשים שטיפסו על המעקה בשביל לרמוס את האנשים שמאחורינו לכיוון השירותים.

ההופעה התחילה עם סקסופוניסט שהוצג בתור "אחד שיותר טוב מליסה סימפסון" (ההוא מערוץ המוזיקה החליט להידחף להופעה הזאת ולהנחות אותה). קטע הסולו שהוא ניגן הזכיר לי מאוד מאוד את הפתיח של התוכנית. כשהוא ירד היה ברור שהוא עוד ישוב. אחריו עלו שילה פרבר יחד עם דניאל סלומון. היא שרה את שני השירים המוכרים מהדיסק שלה ופינתה לו את הבמה בשביל השירים הטובים שלו, שלל להיטי הגלגלצ שלו (לא שיש משהו רע בזה). אחריו, בשביל הקונטרה, עלה ערן צור. הוא התחיל עם שיר שנראה כאילו נכתב בשבוע האחרון (אבל מסתבר שנכתב לפני כמה שנים), אחר כך המשיך עם שיר חדש וקינח עם "פרפרי תעתוע" המוכר ועם "תכלית בתחתית”, שבו הוא הזמין לבמה, כמה מפתיע, את הסקסופוניסט מההתחלה.

אחרי ערן צור עלה יוסי בבליקי. גם אני שאלתי בדיוק מי זה, כי השם צלצל קצת מוכר, וגם הקול היה כבר משהו ששמעתי. רק בסוף, אחרי כמה משפטים שקראו להחזרת החטופים הביתה, הוא שר את "ונדמה שישוב" שכל כך מתאים לימים אלו (של להקת פונץ') ואז נפל סוף סוף האסימון. זה כמובן היה השיר האחרון שלו. אחריו היה אמור להופיע אסף אמדורסקי, אבל הוא התעכב קצת, אז העלו את פועל הבמה שלו. מסתבר שגם בו יש קצת כשרון והוא אפילו הצליח להחדיר לפלייליסט שיר לפני כמה שנים (“כשתמי עוברת דירה"). אמדורסקי התארגן מיד אחריו, ואחרי שנתן את השיר החדש שנטחן לו עכשיו ברדיו, הוא הוסיף כמה שירים שלו שלא הכרתי בכלל, בהתחלה בפסנתר ואחר כך עם הגיטרה עם שילוב אלקטרוני, רק שהסאונד מן התבלבל מכל השינוי הפתאומי באווירה, והיה נראה שאסף יזרוק עליו את הגיטרה. מיד אחריו התחיל קונצרט הפסנתר של שלומי שבן ואביתר בנאי. שלומי שבן נתן את השירים המוכרים שלו, אבל דאג להתפרע לגמרי על הפסנתר בצורה שלא האמנתי שאפשר לנגן על הפסנתר. אביתר בנאי, מיד אחריו, נתן 2 שירים שלו, אחד מהמשפחה (של אהוד) ועיבוד נפלא ל"ואיך שלא".

אבל הבון בון של הערב הגיע בסוף, כשקרן אן עלתה לבמה. לא ממש הכרתי אותה חוץ מהשיר היחידי שלה שנחרש לו ברדיו. השירים שהיא שרה, רובם באנגלית ואחד בצרפתית, התגלו כעינוג מושלם, סוג של ג'ז רך, שמשתלב במיוחד עם הקול המאוד רך ומיוחד שלה. ביחד עם החצוצרן שלה, היא מילאה את החלל בצלילים מדהימים שנתנו לכולם הרגשה כאילו הם מרחפים. אחר כך היא הזמינה לבמה את דיוויד ברוזה ודאגה להלל אותו אחרי החודש האחרון ששניהם בילו ביחד במקלטים ובבסיסים בצפון. ביחד הם שרו את "סיגליות" (היא גם יודעת לשיר בעברית!), “big yellow taxi” (ביצוע מרשים ומעולה) ושיר נוסף שלה, ואליהם הצטרפו אסף אמדורסקי על הבס והסקסופוניסט מההתחלה (מה? אין לו בית?). דיוויד ברוזה נתן אחר כך ביצוע לבד ל"חיפה" (אלא מה, למה? חשבתם שהוא ישיר את "יהיה טוב"?), היא שרה עוד שיר אחד חדש משלה והקהל פשוט לא נתן לה לרדת וללכת.

אחרי קרוב לשלוש וחצי שעות, ולא מעט כסף שנאסף (המקום היה מפוצץ לגמרי) סיכמנו עוד ערב מעולה. חבל שהיה חד פעמי.

שמור   בטל

30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-20/8/2006 23:24