The Way It Used To Be

אני חושב שלאורך כל ההופעה שלשום עבר לי בראש הפוסט הזה שכתבתי פה לפני 3 ומשהו שנים. סיכום תקופת חיים בשעה וחצי של שירים שליוו אותך לאורך כל חייך הבוגרים, שאתה רואה אותה פתאום קורמת עור, גידים, קלידים וכוריאגרפיות בזמן אמת מול העיניים. כמו במסע בזמן מהסוף להתחלה, מסע שיצא לדרך ב-Love etc ו-Did you see me coming החדשים, עבר דרך Jealousy ו-King’s Cross הניינטיזים המרגשים - והסתיים בנקודה שבה הכל התחיל, ב-West End Girls העל-זמני שלעולם לא יימאס.

קשה לתמלל את ההתרגשות שמקופלת בלראות את האנשים שבקולם ליוו תקופת זמן ארוכה כל כך. הרי ניל טננט זה הבחור ששר את Left to My Own Devices, את Rent ואת כל השאר שטחנתי עד דק בתקופות שונות בחיי. והנה הוא על הבמה, במה שעושה לך להרגיש קצת כמו לפגוש מכר רחוק שהמון זמן לא פגשת. ולידו כריס לואו שהקליד במו ידיו תו אחרי תו את Suburbia ואת Being Boring הנצחי, הרי שזה כמו להכיר פנים אל פנים חבר-של-חבר אחר של המכר הראשון ההוא, שגם עליו שמעת אבל משום מה הוא לא ממש דיבר הרי הרבה מעולם, ולכן נדחק מעט הצידה. וכשכל הפגישה המרגשת הזאת מתווספת להמון פנים שפגשתי בהופעה מתקופות חיים שונות, קרובות ורחוקות, הרי שהכל הרגיש כמו גרסת המסיבה ל"חיים שכאלה", החיים שלי במקרה הזה.

שלוש שנים אחרי הפוסט ההוא, והפסקאות בו ממשיכות להיכתב מעצמן. שלוש שנים אחרי הפיסקה האחרונה שם, הוציאו הבויז את Yes, שמשמיעה לשמיעה הופך בעיני למושלם. חוסר הכושר לכתוב אחרי כל כך הרבה זמן או קשיי תימלול אובייקטיבים אחרים, מקשים עלי גם כאן להביא את המילים הנכונות שיתארו את התחושות שהמוזיקה באלבום מעבירות לי. רק אגיד שהפנינה האמיתית מסתתרת בשיר הלפני אחרון, במשהו שיכנס לפנתיאון שירי הפופ בכלל ושירי הפטשופ בויז בפרט. "הדרך בה זה היה", תרגום צולע של הפנינה הזאת, לא יוצא לי מהלופ בעשרים וארבע השעות האחרונות. עם איכויות שמתקרבות לאלה של Being Boring, ניל בן ה-55 וכריס בן ה-49 נשמעים אפילו יותר טוב מאיך שהם נשמעו אז, כשהם היו בני 32 ו-26 ואני הייתי בן 18 ונכנסתי לחנות ההיא בדאון-טאון חולון כדי לקנות את הקלטת של please, במה שהתחיל לכתוב פסקול חיים שלמים בדיוק בדרך בה זה היה לכל אורך עשרים ושלוש השנים האחרונות.

"מה נשאר מהאהבה? תגידו לי, למי עוד אכפת? כל כך הרבה זמן עבר, אני עדיין פוגש אתכם בכל מקום".

 

Pet Shop boys - yes: להורדה

ואם כבר מדברים על אייטיז - תבדקו את רדיו שנות ה-80 המצויין הזה.

עדכון: וכאן הוידאו של השיר הזה בהופעה עצמה.

שמור   בטל

Emale
23/7/2009 09:58, בקטגוריות סיכומים ומאזנים תקופתיים
17 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: charlotte casillas ב-13/8/2009 01:10