Untitled
 
ובדיוק אחרי שיחת הפרידה גיליתי שנגמרו לי הסיגריות. פאק, בשביל מה חזרתי לעשן אם לא בשביל הרגע הזה. לסיים שיחת פרידה עם בחורה שהטריפה לך את המוח בארבעת השבועות האחרונים, להדליק סיגריה, לגרד את הזיפים בפוזת קלינט איסטווד כזותי ולשחרר שובל עשן מלנכולי לאוויר. אבל לא, דווקא אז נגמרו הסיגריות. ולמי יש כח לרדת לפיצוציה למטה לקנות עוד חפיסה, שעה של התאבלות בפתח וצריך לקבל אותה כמו שצריך, שקוע בספה ובוהה באוויר. לרדת למטה עכשיו יהרוס את כל הריטואל הספונטני הזה.
 
זאת היתה שיחת פרידה יפה כזאת, עם המון "אני אוהבת אותך-את יודעת שגם אני" ומלאן כינויי חיבה שבכלל לא ידעתי שקיימים במילון. מצד אחד, שיחת פרידה אוהבת כזאת מאריכה את שעת ההתאבלות בעוד איזה עשר דקות של בהייה ומחשבות אובדניות על "אולי-כדאי-להשקיע-עוד-קצת-ולראות אם-הדברים-מהם-אנחנו-חוששים-באמת-אקוטים-כל-כך". מצד שני, בעצם אין צד שני. עצוב. קצת. וגם הרבה.
 
שאלה אם נוכל להישאר בקשר. לא יודע, עניתי, ותהיתי אם היא רוצה אותי רק בשביל הזיונים. כי בדיעבד, אני קצת כועס עליה שהיא התחמקה מהשיחה הזאת במשך חצי מהזמן שהכרנו, ובמקום זה לקחה אותנו למיטה, למקום בו לא היו דילמות ולא היה צורך לדבר. אני כועס קצת כי למרות שכבר הוכחתי לעצמי שאני יכול להפריד סקס מרגש - ברגע שקיים רגש ולו ברמה ההתחלתית ביותר, הסקס מעצים אותו ובמקביל קושר אותך. במיוחד כשמדובר בסקס איתה, במיוחד כשמדובר במישהי שמושכת אותך בטירוף גם כשהבגדים עדיין עליה. אני חושב שאם זה לא היה מגיע לסקס שעת ההתאבלות היתה מתקצרת לחצי בערך, למרות שהקשר בכלל לא היה מבוסס-סקס.
 
היו ארבעה שבועות יפים, שגרמו לי להיזכר שוב איך זה להיות מאוהב. איך זה לשכב על החול בחוף הים ברישון, איך זה להגיע לדרגות של אינטימיות קרובה דווקא במקום דחוס כמו 'בטי פורד', איך זה להתחרמן בעמידה ולשלוח ידיים לכל מקום אפשרי אחד לשני באמצע הרחוב באמצע הלילה, איך זה לקבל ולתת סקס מיוזע ומטריף בארבע בבוקר.
 
אבל משהו בכל זאת לא עבד שם. היא אמרה לי פעם שהיא נפעמת מרמת התקשורת ביניינו. ובכן, תקשורת כן, נושאי שיחה משותפים פחות. פרדוקס? אולי, לא בטוח. כי מצד אחד אפשר להגיע בקלות לרבדי שיחה סמי-פסיכולוגים כמו שאני והיא אוהבים, ומצד שני לא יכלתי לדבר איתה על מוסיקה, תקשורת, אינטרנט, דברים שאני חי אותם ביומיום. הזכרתי את הבלוג הזה באזניה פעם, אבל חוץ מלהתפעל ממספר המנויים (90, אגב. הייתי חייב להכניס את זה, סורי) היא לא חשבה לבקש לקרוא בו או לדעת עליו קצת יותר. מצד שלישי, גיליתי שאני יכול לקחת חלק בדיון סוער בנושא כמו 'האם-איל-גולן-מקריח-אם-לאו'. מישהו אמר עממיות? ובכן, כן, למרות שהצלחתי, אליטיסט מתנשא שכמוני, להתחבר לקטע העממי הזה שלה שבאחד הפוסטים האחרונים לא דייקתי וכיניתי 'שטותניקי'. באמת שחשבתי שדווקא מישהי עם פן כזה תצליח דווקא להוציא אותי ממודים רציניים שאני נוטה להיכנס אליהם פה ושם - אך האמת שלכל האורך ידעתי עמוק בפנים שלא אוכל לשרוד עם זה לאורך זוגיות ארוכת שנים ומרובת ילדים.
 
אבל באמת אהבתי אותה. את הילדה המפגרת אך עדיין הרצינית הזאת. אולי אני כבר לא נקשר בטירוף מסקס, לא מת מאהבה ומתאבל בערך שעה על משהו שפעם הייתי מתאבל חודש. אבל הפרידה הזאת עצובה לי, נקודה. גם אחרי שעברו 4 שעות של התרעננות ושל הפנמה וקבלה, גם בגלל שבפעם הראשונה מאז הגירושים מצאתי אצל מישהי דברים שחיפשתי, גם בגלל שבכל זאת היו שם דברים שהחזיקו את הקשר הזה ארבעה שבועות ויכלו כנראה להחזיק אותו יותר. אם אולי היינו נותנים לזה בכל זאת עוד צ'אנס. אם אולי לא היינו מפחדים לקפוץ למים במקום להישאר על חוף הים.
 
עכשיו סיגריה. ו-Untitled של הקיור.