סידורים אחרונים בתשס"ג
מהצצה חלקית בפוסט שכתבתי בדיוק לפני שנה, בערה"ש ראה"ש תשס"ג, התברר לי שפעם הייתי כנראה אחד מהשלושה - א. משועמם להחריד. ב. נותן משקל רב מדי לסו-קולד 'בלוגיה'. ג. שם את עצמי בעדיפות שנייה. זה אני כתבתי את זה?
לא, כי ברור שהמון השתנה מאז, ורק לקרוא את הפוסט הנ"ל מחדד את הידיעה הזו. עניין של סדר עדיפויות, סדר מחשבות, סדר עולמי חדש. אז כמעט ולא כתבתי על נושאים אישיים אלא על "המצב": במדינה, בבלוגיה, בתקשורת, בכל מקום חוץ מאשר בי. הפוסטים האחרונים בתשס"ג היו כולם עלי. הפמיניסטית הזכירה לי השבוע שנכנסתי לישרא הבטחתי לעסוק יותר ב"מצב" והרבה פחות בי, אבל ככה זה כשה"בי" הוא הדבר העיקרי ש-און יור מיינד.
מצד שני, האובר חשיפה הזה לא נוח לי. בערימת הטיוטות על שולחן ה"עריכה" הוירטואלי מונחים פוסטים כמעט גמורים לגמרי שלא פרסמתי ושכולם עוסקים בי. חלקם רק מחכים למכה קלילה ב"שלח, כדי לראות עולם, אבל אני מניח שזה לא יקרה. גם ככה לא נוח לי עם אובר החשיפה הזה, עם הפוסטים האישיים האלה שברוב המקרים גורמים לי, כשאני קורא אותם שעה-שעתיים אח"כ, לתהות מה עבר לי בראש כשפרסמתי אותם. לכן התדירות ירדה, לדעתי, לכן הכתיבה נעשתה קשה יותר, חופרת יותר. לכן אני גם לא חושב שאמשיך לכתוב על דברים אישיים, בטח לא בתדירות מטורפת כזאת.
שנה טובה וזה.שמור בטל