יומני סילבסטר
יום שני, 31 בדצמבר 1979, 21:30
אמא מאיצה ללכת לישון. ברקע "סאני" של בוני אם מתנגן באיזו תכנית בידור בטלוויזיה. עכשיו 21:30 אבל אני עוד מתרגש. ברור. לילד שעוד לא בן 12 נורא מרגשת התחושה של הדקות האחרונות של העשור. מחר זה כבר יהיה עשור חדש, הפעם הראשונה בחיי, אס איי נואו ד'ם, שאני עד להתחלפותו של עשור. רוצה להישאר ער עוד קצת, להנות מהתקופה שרק עוד הרבה זמן אדע שקראו לה "סבנטיז". מחר, ברור, זה כבר יהיה עולם אחר לגמרי. שנות השמונים יציצו מכל מקום. בטח מחר, בדרך לבי"ס, אנשים ברחוב יתרגשו נורא ויברכו אחד את השני ב"שנה טובה" או משהו כזה. איזו התרגשות. אולי אצליח להישאר ער במיטה עד 12 בלילה ולהרגיש את העשור מתחלף.
יום חמישי, 1 בינואר 1987, 06:00
שיבטה, כ-60 ק"מ דרומית לב"ש. נורא מוזר להיות מנותק מהאזרחות בתחילתה של שנה אזרחית חדשה, לראשונה בחיי. מוזר לי נורא שבעולם החיצון אנשים עוד מנסים להתאושש ממסיבות הסילבסטר של אמש, ואני כבר על הרגלים, ממהר לשמירה. עוד חצי חושך בחוץ, מישהו באוהל מעיר אותי למשמרת הבוקר. כולה ארבעה וחצי חודשים בצבא, מנסה להבין מי נגד מי ומה פתאום אני צריך עכשיו להעביר 4 שעות בשמירה על תומ"תים. מי כבר יגנוב אותם בחור הזה, מי. סעעעמו.
יום ראשון, 31 בדצמבר 1989, 23:59
מסיבת סילבסטר במעונות הסטודנטים ברמת אביב. אני ות', תשעה חודשים לא מרגשים ביחד, סופרים יחד עם כולם מ-10 ל-0 ומתכננים את הנשיקה הראשונה של הניינטיז. בדיעבד, אני לא מבין למה התפלאתי שהנשיקה היתה בדיוק כמו התשעה חודשים לפניהם והשנה וחצי של הקשר שעוד יבואו אח"כ. מלאכותית ומיותרת.
יום חמישי, 31 בדצמבר 1992, 23:00
אני ונ', בחור חביב אך חסר ביטחון עצמי שמשום מה מצאתי את עצמי שומר איתו על קשר מהתיכון, מחליטים לחגוג את הסילבסטר בסיבוב פאבים ברחוב הירקון. כבר מההתחלה הוא התנהג מוזר. עישן בשרשרת ומילמל משהו על זה שהערב הוא חייב להכיר מישהי. חמש דקות בערך עוברות בפאב הראשון לפני שהוא נעלם לי מהעיניים. חיפוש זריז מגלה אותו מתעלק על שתי ילדות בנות 15 שנראות נרגשות מהעובדה שמישהו מבוגר מהן ב-9 שנים מתחיל איתן. "בוא, בוא" הוא מסמן לי. לקח לי בדיוק חצי דקה להבין שאין לי מה לחפש שם. "בוא נזוז", אני אומר לו. "מה פתאום, תראה איזה חמודות", הוא לוחש בחיוך עקום. "יא דפוק, הן ילדות", אני זורק לו. "אני מחכה לך באוטו 10 דקות גג". חיכיתי. הוא העדיף להישאר איתן. חזרתי הביתה. למחרת הוא עוד השאיר לי הודעה במשיבון. זה היה סופו של קשר חברי בן 7 שנים, והסילבסטר האחרון שלי בתשע השנים הבאות בעולם הפו"פ. חצי שנה אח"כ פגשתי את מי שתהיה אשתי.
יום שישי, 31 בדצמבר 1999, 21:00
מפגש משפחתי אצל ההורים שלי, 3 שעות לפני כניסת המילניום. אנחנו, הורים צעירים שלפני פחות מחודש חגגו יומולדת שנתיים לבנם הראשון, מצטלמים למזכרת עם כוסות יין. בתמונה אנחנו נראים מאושרים. מסביב המשפחה, הילדים הקטנים והמון תקוות להמשך שנים שמחות, יחסית. מי ידע שמפה הכל רק יתדרדר.
יום שלישי, 31 בדצמבר 2002, 23:27
כותב בבלוג, שכמעט ונזנח, לבד בדירה אליה עברתי אחרי שעזבתי את הבית. שלם עם עצמי, אבל בכל זאת נותן להרגשת המלנכוליה להשתלט קצת. פאק, מי היה צריך את הערב סילבסטר המיותר הזה, מסוג הדברים שתמיד דוחפים אותך לעשות בבפנוכו סיכומים מטופשים. היתה שנה חרא. אולי הכי קשה שלי, נפשית, מאז 87'. אולי יותר. לפני שנה בדיוק החלטנו להיפרד בפעם הראשונה, התחרטנו, ומאז נענו במעגלים סביב ההחלטה הבלתי נמנעת. ההרגשה הכללית היא של הקלה, אבל הסילבסטר המזדיין הזה דוחף אותי לכתוב פוסט נוסטלגי ודביק משהו. ט' לוקחת צ'אנס גדול מדי ומתקשרת כדי לאחל בלחש שנה טובה. א' עוד אמורה להתקשר, ר' מחכה שאחזיר לה טלפון, אבל כנראה שאין לי כרגע כח לעוד סקס חסר מחוייבות אך גם חסר אהבה. אולי מעציב אותי לעשות שוב סקס כזה, עם הבחורה השלישית בחודש האחרון. מה שבהתחלה נראה היה כאחלה חיי סינגל הוללים מסתמן כמשהו כמעט מדכא. שמישהו יתעורר ויעיף מפה לקיבינימט את השנה האחרונה. 2003 חייבת להיות טובה יותר.שמור בטל
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
