וי ראשון
"אתה צריך לסתום את הפה, אתה עוד לא נולדת בכלל", אמר הסמנכ"ל הכי ערס של חברת התוכן הכי מתנשאת שאי פעם תפגשו, תוך שהוא מחווה בשתי ידיו לכיוון מפשעתו. המנכ"ל שלו ישב בצד השני של השולחן והתפקע מצחוק. זה היה אחד הרגעים היותר משפילים שחוויתי. החלטתי שיום יבוא והבנזונה הזה יצטער על הרגע הזה יותר ממני. היום הזה הגיע עכשיו.
הזמן: לפני 4-5 חודשים. הארוע: על סף חתימת חוזה שת"פ בין סון-טו-בי החברה שלי לחברה שלהם, אחת מהגדולות בשוק בתחומה. הרקע להפלצת המופת של הערס: כמה דרישות חדשות אך לגיטימיות שהעלתי. התוצאה של ההפלצה: ביי ביי, שמוק נפוח, אני הולך לעשות את זה בלעדיכם ובדרך גם אראה לכם איך עושים את זה נכון.
מפה התחילה דרך עצמאית וקשה, שכבר קישקשתי עליה כאן. מאז חברת הערסים הנ"ל חתמה על הסכם אספקת תכנים עם אתר תוכן גדול א', אנחנו חתמנו עם אתר תוכן גדול ב'. במשך החודשים שעברו מאז היה ברור לכל מי שקצת השווה בין התכנים שאנחנו לבין אלה של הערסים, שאנחנו שמים אותם בכיס הקטן. הם, הגדולים, המסואבים, הבטוחים בעצמם - פשוט נותנים חרא של תוכן, משהו שגובל בזלזול באנטליגנציה של הגולשים. אנחנו, הקטנים, הזרירים והמתוחכמים יותר - קרענו את התחת כדי להראות לכולם מה אנחנו שווים.
אחרי אותם חודשים של תסכול, כשהסתכלנו על ההבדלים הענקיים בין מה שאנחנו מספקים לבין מה שהם ותהינו אם אתר תוכן גדול א' ממשיך ללכת איתם ולא איתנו בגלל שהוא עיוור, טיפש או שניהם - הגיעה ההזדמנות הגדולה לחולל את המהפך. פגישה עם מנכ"ל חברה שלישית, שקשורה לאתר התוכן הגדול ההוא, גילתה שהוא גולש נאמן שלנו, מעריץ אותנו והכי חשוב - במקביל לעובדה שהוא רוצה שאנחנו נספק את התוכן לאתר שלו, הוא הרים טלפון לאתר תוכן גדול א' ודרש שיקחו אותנו או שהוא מפסיק לעשות איתם ביזנס. מסתבר שבנוסף להיותו מעריץ, יש לו גם קיק לאנדר-דוגים. סוטה סוטה.
לא האמנתי למה שקרה תוך פחות מיום: ראשי אתר תוכן גדול א' שיקשקו מפחד המחשבה שהחברה של המנכ"ל ההוא תעזוב אותם, ותוך יום אירגנו פגישה משולשת בה הודו שתמיד ראו כמה אנחנו טובים אך העדיפו ללכת עם חברת אספקת תוכן גדולה, נפוחה ככל שתהיה. אבל כל זה נגמר: אנחנו, החברה הקטנה, הצלחנו לתת בעיטה בתחת לחברה הגדולה והפלצנית ההיא שהסמנכ"ל שלה חשב שאנחנו כאלה קטנים שאין לנו זכות דיבור. הצלחנו להעיף אותו מאחד ממוקדי הכח שסומנו כבר מזמן בתכנית העסקית שלו ושהוא כבר היה בטוח שהוא הצליח לכבוש. ועכשיו אנחנו עמוק בתוך שני אתרי התוכן הגדולים במדינה והם נשארו עם הזין ביד. יום הנקמה הגיע, ביג טיים. מי צריך לסתום את הפה עכשיו, מי, יא ערס אפס.
אני יודע שהיה לזה מחיר. ברור לי שלזמן שהשקעתי בחברה החדשה ולהחלטה שלי לעזוב עבודה קבועה כדי לפתוח סוג של סטארט-אפ בתקופת המיתון הקשה הזו, היו כמה אחוזים בהתפרקות הנישואים שלי. אבל אני האמנתי ברעיון כל הזמן. חבל לי שלמי שתהיה בקרוב הלשעבר שלי לא היתה את אותה הסבלנות. מעולם היא לא הצטיינה בקבלת החלטות נכונות בחייה, וזאת כנראה עוד אחת מהן. אבל עכשיו זה כבר מאוחר, מאוחר מדי.שמור בטל
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
