וזה בכלל לא קשור למה שנראה כמו טרנד חדש שהפציע פה לאחרונה. סתם נראה לי מפגר להחזיק בלוג בלי הצורך לכתוב בו. בלי הצורך להגיד משהו מיוחד. בלי הזמן המינימלי להשקעה בדבר הזה. בלי הכוחות והאנרגיות. עם הראייה שהפורמט הזה מיצה את עצמו אצלי, לפחות בשלב זה. עם התובנה (שחזרה ועלתה במידה זו או אחרת לאורך כל השנה וחצי האחרונות) שמטופש לחלוק דברים אישיים עם אלפי הפרצופים האנונימיים בסייברספייס. עם הידיעה שאני מעדיף להגיד בפנים לאנשים, לה, מה עובר לי בראש, במקום לתמלל את זה כאן.
יש חיים מלאים שם בחוץ. אני הולך לבדוק אותם.
"מילים הן כמו אלימות
שוברות את הדממה
באות ומתנפצות
לתוך עולמי הקטן
מכאיבות לי
חודרות דרכי
האם את מבינה
ילדתי הקטנה
כל מה שאי פעם רציתי
כל מה שאי פעם נזקקתי
הוא כאן בין ידיי
מילים הן מאוד
בלתי הכרחיות
הן רק יכולות לעורר בעיות
הבטחות נאמרות
כדי להיות מופרות
רגשות הם עזים
מילים הן שטחיות
ההנאות נותרות
כך גם הכאב
המילים חסרות משמעות
ונשכחות
כל מה שאי פעם רציתי
כל מה שאי פעם נזקקתי
הוא כאן בין ידיי
מילים הן מאוד
בלתי הכרחיות
הן רק יכולות לעורר בעיות".
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
