עולה על ההליכון, מסדר תוך כדי את האזניות של האמפי, הסתבכו משהו בתוך התיק. שם אותו בנרתיק שלו, סוגר אותו שם ומשחיל אותו על רצועת הזרוע. מהדק את הסקוץ' שלה קצת מתחת למרפק יד ימין ומושך את כל העסק קצת מעליו ולוחץ על ON. בוחר את תיקיית השירים שארגנתי מראש ושמכניסים לי אדרנלין, מוטיבציה ודרייב מטורף להמשיך ולרוץ, תרתי משמע. תוקע את האזניות במקום שלהן ולוחץ על סטארט.
תתחיל מאפס, אמר לי מדריך הכושר. לוחץ על סטארט גם במכשיר, קצב התחלתי 1.0 קמ"ש. מעלה בזיפזופים מהירים, 1.5, 2.0, 2.5, 3.0, 3.5, 4.0, 4.5, 5.0 קמ"ש. עוצר ב-5.5 ומתחיל ללכת. נזכר איך בחודשיים האחרונים התאהבתי בפעילות המטמטמת הזאת, סוג של רומנטיקה עתידנית לגבי מישהו שבהתחלה היה בטוח שלא ישרוד את חודש הניסיון בחדר כושר שאחריו אפשר עדיין להתחרט ולקבל את הכסף. אבל עכשיו אני אוהב את זה כל כך. כל כך, עד שהארכתי את המנוי בוקר שלי שבמקור איפשר לי להתאמן רק עד 16:00 – למנוי שבו אני יכול להגיע במשך כל היום. אז אחרי שפתאום נהיה קיץ, עכשיו בחוץ יורד גשם חזק וזאת כבר שעה של בין ערביים. אבל אני נזכר בבוקר של כיף שהיה לי, שצובע בצבעים אחרים לגמרי את הסדר יום שלך, בו נתת לי את הפידבק הממש מחמם הראשון מאז התחלתי את כל הכושר-מדנס הזה: אמרת לי שעוד קצת יהיו לי שרירים כמו ליאיר לפיד, וכמובן שטיפה נסחפת אבל שמחתי לשמוע שלא רק אני רואה את השרירים האלה על הידיים במראה האהובה על במלתחות, אחרי שעה של אימון משקולות. וההרגשה טובה ויש סיפוק ענק, גם כי אחרי כל הסימני סערה האחרונים שנתנו לי להרגיש בסוג של אין מוצא, כאילו אתה עומד על צוק. עכשיו הרע הולך מכאן ויש הרגשה שמשהו טוב עומד לקרות. מגביר את הקצב ל-5.8 והצלילים שמעלים את הדרייב לרמות חדשות ממשיכים להתנפץ לתוך האזניים. למרות שהלכתי לישון אתמול בשלוש בלילה, אני מרגיש עירני לגמרי. עוד כמה דקות עוברות ואני מעלה ל-6.0, זה מתחיל להיות קצב אחר לגמרי. הרגליים שלפני חודשיים הרגישו כמו של סוס עץ כבר הופכות להיות קלות יותר. גם זה זמן טוב לאמן גם את המוח בסוגים שונים של מחשבות, מחפש תשובה לכל מיני שאלות, מנסה לחשוב מאיפה מגיעים כל מיני הבזקים מטרידים. הקצב עולה ל-6.3, מסתכל איך צג הקלוריות נוזל קדימה, איך איתו נעלמו שלושה קילו בלי בעיות וכמה אני בדרך להוריד חמישה נוספים למרות שאני יודע שהם יהיו קצת יותר קשים. ואני חושב גם מאיפה הדפוק הזה, שביזבז לילה ויום בניסון להבין מאיפה הגיעו כל החזירים שרוצים להרוס לו את העסקים, גייס כוחות. אולי ככה זה כשככה נראה פרצופה של המדינה שלך, ואולי בכלל לעוף מפה לקפריסין, אוסטרליה או לצ'יינה. הקצב כבר נוגע ב-6.5 קמ"ש, חצי הליכה חצי ריצה. עוד כמה דקות עוברות ככה, ואני כבר חם. עולה ל-6.7, 6.8, מספרים שלפני חודש לא חלמתי להגיע אליהם בלי לשרבב את הלשון החוצה או לקרוס. ועכשיו, ממש כמעט בלי קושי, אני רץ. ורץ, ורץ, ורץ.
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
