תוך כדי שיפצורו של בלוגי ומתוך ניסיון לשוות לו לוק איכותי במטרה שיכתבו עליו באיזשהו מקום, ובכן, איכותי - הכנתי רשימות לינקים לבלוגים מומלצים מצד ימין. זה כמובן דרש ממני המון, כמו למשל לשים מסכת חמצן נגד אדי הפלצנות או להתמרח היטב במסנן קרינה אנטי-גיקית בדרגה 30, אבל שרדתי את זה לא רע והאמת שמצאתי כמה לינקים מעניינים. כלומר, כאלה שאני באמת אחזור ואכנס אליהם יותר מפעם אחת. כלומר, חוץ מהפעם הזאת בה עברתי עליהם ברפרוף כדי לראות אם הם עומדים בקריטריוני הסף להיכנס לרשימה (כמו למשל, שיהיה בהם ויכוח סוער מה התעתיק העברי הנכון ל-cockies, או למשל תחקיר חושפני ונוקב על פאקים היסטריים באתרי מפלגות שחוץ משלושה פעילים והכותב עצמו איש לא נכנס אליהם).
אז הנה ארבעה היילייטס (באמת) מהלינקיאדה מימין, ששווה להקליק עליהם (הקוראים הפחות נבונים שלא מעוניינים להקליק מוזמנים להעביר את הזמן ולחכות ליתר באוטובוס, תוך כדי מעבר העכבר באיטיות אך בנחישות על כל הלינקים של הבלוגים ברשימה ולראות איך הצהוב מתהבהב לכתום) (נכון מגניב? עשיתי לבד):
1. וולווט אנדרגראונד. יש מישהו שעוד לא מכיר? אימת הביצה, מטרידת שנת עכברי הברנז'ה. עוקבת אחרי כל אות ופסיק לא נכונים בעמוד הלפני אחרון (פיסקה 15 מלמטה) ב"24" של ידיעות, לוקחת ידיעות ממדורי הברנז'ה בעיתונות הכתובה ובאינטרנט ומוסיפה להם מידע אישי ממאחורי הקלעים, מביאה בראש למי שצריך וגם למי שלא. לדעתי זה אחד הבלוגים שקיבל את הכי הרבה כניסות (יותר מ-10 אלף) בזמן כל כך קצר מאז עלה לאוויר (פחות מחודש), בזכות פרסום מפה לאוזן (או יותר נכון מפורום לטוקבק) בלבד. זהות הכותבת הוא אחד מהסודות שכל הברנז'ה מנסה לפענח.
עיצוב (?): מזעזע, חלוקת טקסטים בעייתית, אבל למי אכפת: תני לנו דם, מותק.
פוסט לגזור ולשמור: להיות דנה ספקטור. מעולה.
2. חוקים משלו. הבלוג של יואב בורוביץ', אחד מבכירי הכותבים במדור הספורט של "הארץ", מסקר את מכבי ת"א בכדורסל עבור העיתון. הבלוג שלו הוא אחד מהארבעה הראשונים ש"הארץ" העלה לאוויר כנראה כדי להיות חלק מהטרנד (באיחור לא אלגנטי). כותב על מאחורי הקלעים של הספורט בארץ, בצורה שקצת יותר מתפרעת מהגבולות שהציבו לו בתור כותב במדור, ונכנס (בעדינות רבה מדי, לטעמי) בכל מיני פיגורות ספורטיביות וגם ב-wannabees.
עיצוב: מרהיב עין, כמובן במגבלות האדמין המיושן אך המנסה להשתדרג של "הארץ" (למה אין עמוד ראשי אחד לכל הבלוגיה שלכם?).
פוסט לגזור ולשמור: נקודת שבירה (עשה לי את זה בעיקר בגלל ההסתכלות הנוסטלגית על טורנירי הטניס ב-25 שנה האחרונות ואותם הטניסאים שאני ו"יואבי" (ככה קרא לו בבית, כתוב!) הערצנו בילדותנו הרחוקה. וגם בזכות גילוי הלב על אהבתו הסודית, פיסקה אחרונה). לקוראי האפילו יותר איכותיים מהממוצע (הגבוה בטירוף ממילא), מומלץ להרחיב אופק או שניים ולעיין בטורו של גדי להב מוואלה!, על תופעת הבלוגים של עיתונאים ברשת.
3. טל מילנר. בעל הטור "מספר לחבר'ה" במדור הסקס של NRG, ונעזר ברייטינג שלו כדי לקדם את בלוגו. כותב ב-NRG בעיקר על פורנו ומבטיח לכתוב ביחד עם שותפים בבלוג בצורה הרבה פחות מבוקרת על, כאמור, פורנו. וגם על פמניזם. וגם על ביבי נתניהו. הבלוג מדיף ריחות קלים של עראק זול, סרטים שחוקים מדי מקלטות וידיאו חצי מפורקות, ספות מרופטות בצורה חשודה וממחטות נייר משומשות שמתגוללות בכל פינה. פותח את שעריו לקליטת כותבים חדשים בעלי ידיים דביקות מחומרי סיכה שונים. נראה מבטיח.
עיצוב: סבבה לגמרי, כלומר סבבה בהתאם לריחות של הבלוג.
פוסט לגזור ולשמור: המציצה של אביה ב'. אל תשאלו אותי למה.
4. פזמון חוזר. בלוג המוסיקה הטוב ביותר שאתם לא קוראים. ובחיי שאני לא ממליץ עליו כי הוא קישר והחמיא לתרגום שלי מלפני כמעט שלוש שנים ל-Praying for time של ג'ורג' מייקל. כותבים בו חמישה בלוגרים שונים על כמעט כל סגנון מוסיקה אפשרי, במטרה "ליצור קהילה שתהיה מקום לגלות מוזיקה חדשה כדי לרכוש אותה באופן חוקי". אז, המ, יצירת הקהילה לא ממש הצליחה, אולי כי, ז'תומרת, אנשים לא ממש מעוניינים לרכוש מוזיקה באופן חוקי? אבל סחתיין על הנאיביות ובלי קשר על הפוסטים המושקעים שניכר בהם שנכתבו ע"י מי שבאמת אוהבים מוסיקה. אז תכניסו אותם לקבועים שלכם, בחיאת.
עיצוב: ישראבלוג, הדור הראשון, ביג טיים.
פוסט לגזור ולשמור: הסקירה על ג'ורג' מייקל, כמובן (בגלל שהיא ריגשה אותי באופן אישי, עשתה לי דברים בלב, חיממה לי את הלבלב ו, אוקי, אוקי!!! בגלל שקישרו והחמיאו לי שם! מרוצים?).
תבלו.
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
