נמלים

כבר שנה שלא קמתי בעשר בבוקר. עם התנועות הראשונות מתחילים זרמים של חיים לנוע בבית. השמיים התחלפו מאפור לכחול-אפור ואיתם גם האורות בחדר, יוצר חזיונות שכאילו הם עדיין פה, כאילו שלא. האוויר הטוב שעוד נשאר מהלילה נכנס פנימה דרך החלון שנפתח ועובר דרכם. הנמלים מתחילות לדגדג, הן כבר מדגדגות איזה זמן. משהו לא נח עמוק בפנים ואני יודע בדיוק מה זה. ממשיך ליפול ולהתבלבל, ממשיך להסתכל על עצמי מהצד ולבדוק. מורח את הכמה דקות עד לשעה וכשהיא נגמרת מותח את גבול המחוגים עוד קצת לשעתיים. דד ליין שמוקצב לי מעיר אותי מהחלום וזורק אותי מהר לאמבטיה, ללהתלבש, ללטייל עם הכלב. באימון, עם הזרמים של החיים שנספגים במגבת, מבחין בנמלים שזולגות החוצה, משאירות אותי הרבה יותר רגוע. חוזר מותש בצורה לא הגיונית הביתה, ללהתקלח, שם בעיקר אני מסתכל על עצמי וגם הרבה אחריה, ממשיך לעקוב אחרי כל השינויים. ערוץ 24 ברקע, רצף אחד ארוך של שירים מעולים שגורמים לי להפסיק יותר מדי פעמים את מה שאני לא עושה ולקלוט עוד שיר חדש שמסובב לי את הראש. אחרי כמה דקות כבר נמצאים אצלי החדשים של עברי לידר, מיקה קרני שהוא כל כך חדש עד שאי אפשר למצוא את המילים שלו עדיין באינטרנט הזה, ושל פוצ' שכבר הרבה זמן חיפשתי. זרמים של חיים עוברים דרך קולות בסלולרי, בדרך הופכים למידע, מתערבלים לתוכן שמפורמט לחלל הוירטואלי. ועדיין משהו לא נח בפנים, עיקצוצים עוברים מהאוזן לצוואר, הנמלים שוב כאן והן עושות סימנים של להישאר. זורק אותן החוצה עם כמה סטים מתישים מדי בסליידר והן קצת נרגעות. כנראה שעל חשבון הסמי-צום חייב לקבל את הרעל שלי, שאחרי שכבר גמרתי היום את השלוש שנשארו מאתמול ועוד את השתיים מהסוג שאני לא אוהב שהשאירה העוזרת למקרה חרום, שמסתבר הגיע יותר מוקדם ממה שחשבתי. קופסה חדשה מגיעה, מפיחה זרמים של חיים בפורמט מעושן שמתאבכים בחדר, נותנים את הליווי הכה ראוי לכמה פוסטים עצובים מדי שקראתי ביממה האחרונה. בלי לשים לב, השיר המצויין של פוצ' כבר רץ בלופים אינסופיים, הופך להיות הסאונדטרק המושלם ליום הזה. הרבה נמלים, אבל גם הרבה אור, לפעמים מלטף ולפעמים מסנוור, שנשאר בפנים ומסתבר שלא ידעתי שקיים שם בכלל.