פרידה

- תקשיבי, אני לא חושב שיש טעם שנמשיך להיפגש. קצת חבל על הזמן של שניינו.

- באמת? אבל למה, התקדמנו כל כך יפה.

- כן, אבל את לא שמה לב שכבר כמה פגישות אנחנו קצת תקועים?

- כן אבל זה הגיוני, זה קורה. ואני מנסה להבין איך אני יכולה לגרום לך להיות מיינדד לזה שוב.

- את לא יכולה, זה כנראה צריך לבוא ממני, וכרגע טוב לי איפה שאני עכשיו.

- חבל. חשבתי שתרצה להמשיך לרדת עוד קצת.

- אני רוצה וזה גם יקרה. אבל נראה לי שכבר נתת לי את כל הכלים להמשיך לרדת לבד.

- אתה בטוח? כי אולי יש עוד דברים שלא לימדתי אותך ושיעשו לך עוד יותר טוב.

- אני כבר יודע הרבה וגם יודע איך להשתמש בהם.

- הממ, אוקי.

- אני מקווה שאת לא רואה בזה איזה כישלון אישי.

- לא, ממש לא. שתדע שאני גאה בכל מה שעשינו יחד.

- אני שמח לשמוע. ואת שתדעי שהרבה החמיאו לי, לנו.

- נהדר. רק תזכור שלפעמים לרדת לאט הרבה יותר טוב מלרדת מהר.

- אני יודע. אני אמשיך לרדת ואבוא להראות לך את זה.

- אתה תמיד מוזמן. ביי.

- ביי.

(אני והדיאטנית, שיחת פרידה)