ואתמול בשלוש בלילה בית הכנסת שממול היה מואר כאילו עכשיו אמצע היום, וילדים ומבוגרים באו ונכנסו ואנשים עמדו בחוץ והתנדנדו כמו לולבים בסוכות שלא מזמן היה פה ועוד מעט כבר יבוא שוב. 'תיקון ליל שבועות' קוראים ללילה הזה, אומרים שצריך להתפלל עד אור הבוקר ושהשמיים נפתחים או משהו שקשור למתן תורה ולהר סיני ולעגל מזהב. ואני מסתובב להם בין הרגליים עם כלב זהוב ובעודם מתנדנדים אני מאיץ בו למצוא כבר מקום לחרבן בו כי אין לי זמן להישאר איתו את כל ליל התיקונים הזה, למרות שאלוהים עשוי להיות בהאזנה הפעם או לפחות מישהו רושם לו הודעות. ובזמן שהעגל מוצא את הפינה שלו סוף סוף כדי להתייחד עם חלקת אלוהים הקטנה שלו, אני מסתכל לשמיים ולא רואה שום פתח שפער בהם האלוהים שלי או לפחות איזה ענן בצורת אוזן או מינימום איזו מזכירה סקסית עם כנפיים שמקבלת שיחות נכנסות אבל לא יוצאות.
ונראה לי שאולי אני לא צריך אלוהים בשביל כל התיקונים שנעשו אצלי בלב בחודשיים-שלושה האחרונים ובשביל כל השיפוצים ועבור איחוי הסדקים שנחרטו בו, ועל המצב הלא ממש מוכר בו אין בו מישהי מיוחדת שממלאת אותו ועל זה שדי טוב לי עם זה כרגע ועל זה שאני גם יכול לתת לו לנוח ולהרגע כי אולי אימצתי אותו יותר מדי בשנים האחרונות. וכבר שבועות למרות שרק אתמול היה סוכות וגם כבר יוני ועוד עונה בפתח וגם חופש, והאנשים בבית הכנסת שרים לאלוהיהם שיתקן את חטאיהם ועגל הזהב שלי גמר לתקן את הדשא כמו שהוא צריך להיות לדעתו, והוא בא אלי בשמחה ומחכה בסבלנות שאני אתקין את הרצועה עליו ואנחנו עולים הביתה במעלית שלא מזמן תוקנה ובכניסה לדירה אני מדליק את האור ומגלה שבזמן שהייתי למטה אלוהים והמזכירה שלו דאגו שעוד נורה בסלון תישרף, מה שמזכיר לי שצריך כבר לקרוא לחשמלאי שיתקן את המנורה חסרת התקנה הזאת.
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
