הרי את לא

זה עובד, החרא הזה, אני אומר לעצמי ומנסה לנפנף את ענני העשן מעלי תוך שאני מנער את האבק מעל החליפה. צריך לזכור להגיד לתכנת של מכונת הזמן שידאג שהנחיתה תהיה הרבה יותר רכה, מזכיר לעצמי ומסתכל על מד הזמן שהוא הכניס בכיס הפנימי של המקטורן. פשש, אשכרה עובד לא רע בכלל, החזיר אותי אחורה בדיוק 11 שנה ויום לשעה 19:50, אני ממלמל ופתאום דופק על המצח. סעמו, החופה צריכה להתחיל בכל רגע. מעיף מבט מסביב ורואה שאני בדיוק באמצע מסלול הכניסה לגן האירועים, כל הגוזניקים העלק רומנטיים מהבהבים סביבי. עוד כמה טפיחות על מכנסי הבז', סידור אחרון של העניבה המעט צעקנית אפילו עבור אופנת המיד-ניינטיז, ואני מתחיל לרוץ לכיוון הכניסה.

וואלה, אני זוכר שבאמת הגיעו כמעט כל מי שהזמנו, אני מציין לעצמי כשאני מציץ מאחורי גדר השיחים שלפניה החופה. על הבמה הקטנה אני רואה אותי ואותה עומדים עם הגב אלי, לידינו הרב וכולנו מחכים שהאורחים יתיישבו. עשינו אירוע לא רע, אני לוחש לעצמי כשאני סוקר את המקום. פרחים יפים, סרטים ומלמלות איפה שצריך. כמה שניות לפני שהטקס מתחיל אני יוצא מאחורי השיחים ופוסע לתוך הגוף של החתן, שלי, מתמזג איתו באופן מושלם. היא מסתכלת עלי ומחייכת, לא מרגישה בשום הבדל. כל האורחים מסיימים לשבת, הרב מתחיל עם הברכות המטופשות שלו.

עכשיו תחזור אחרי, הוא אומר לי: הרי את מקודשת לי. דממה. הוא חושב שלא שמעתי טוב וחוזר על המשפט. אני קורץ לה, לוקח לו את המיקרופון ויורה לתוכו 'הרי את לא'. לפני שמישהו מספיק להבין מה קורה, אני בועט הצידה את הכוס שהיתה מונחת לרגליי. גם ככה לא אהבתי את הבדיחה הפנימית של מישהו מבעלי האולם, שלפני 11 שנה ויום עטף בנייר כסף משהו שיותר קרוב לכוס בירה קטנה ועבה כמוה ובטח הלך למות מצחוק כשהצלחתי לנפץ אותה רק בפעם השלישית. באיחור של 11 שנה ויום, הכוס המזויינת מוצאת את מקומה הנכון על הדשא, כמה שיותר רחוק ממני. נדמה לי שאני רואה כמה פרצופים פעורי פה בקהל לפני שאני קופץ מהבמה ונעלם בריצה שוב אל מאחורי השיחים.

בחזרה, בשביל שעוד לא הספיקו אז לסלול ולאור הגוזניקים העלק רומנטיים, אני נפטר מהמקטורן תוך כדי ריצה, תולש לעצמי את העניבה וזורק אותה הרחק מאחורי על שביל האבק. אני מוציא מכיס המכנסיים את הסלולרי שעוד לא הומצא בכלל, ומסמס לתכנת שנמצא במרחק 11 שנה ויום בעתיד beam me up, scottie. עוברות כמה שניות וענן אבק מתרומם מהאדמה ומקיף אותי, בולע אותי בתוכו. 10 שניות אח"כ, כשהוא נעלם, הוא לוקח אותי איתו ואני כבר לא שם, משאיר במעלה השביל את ראשוני האורחים שרצו מהחופה בעקבותיי לשפשף את עינייהם כלא מאמינים.