תחנת רחוב בייקר של הטיוב בבוקר דצמבר שבעים ושמונה היתה מלאה באנשים חסרי פנים שחיפשו מחסה מפני הגשם. חופשת חג המולד באוניברסיטה היא יום טוב בשביל סטודנט ישראלי לתור קצת את העיר, חשבתי לעצמי דקה לפני שעטפתי את הצוואר בצעיף, שמתי את כובע מעיל הסטונדנטים על הראש ועליתי במעלה המדרגות לפתח התחנה ומשם לרחוב יורק, כיכר פורטמן ולרחוב וויגמור, לא רחוק מהיכן שרחוב בייקר הופך בסופו של דבר לרחוב אוקספורד. בדצמבר שבעים ושמונה יכולת למצוא כבר שם, בשולי הסיטי של לונדון, המוני אנשים שחיפשו מתנות לכריסמס, מוניות אוסטין רטובות שפרקו קונים נוספים בפתח חנויות הכלבו ואוטובוסי קומותיים אדומים שעצרו בתחנות הקבועות, מנסים לא להטביע בשלוליות את העוברים ושבים.
ראיתי אותה שבוע קודם בקומה השנייה ב-HMV, איפה שאתה יכול למצוא מחסה מההמונים ומהפוסטרים של רוד סיטוארט שצווח בכל רמקול אפשרי "דו יא ת'ינק איים סקסי". תווי פנים שדומים לקייט בוש בקליפ של 'ווד'רינג הייטס', היא נראתה בדיוק כמו הטעם שלי: דקה אבל לא מדי, גבוהה, שיער קלוע בזנב סוס ובעיקר מראה כללי של הבריטית מהסוג שכל כך אהבתי לראות ב'תיאטרון הכורסא' של ה-THAMES, כמה דקות לפני שהייתי נרדם על הכורסא במעונות מול אות הסיום של התחנה. קיוויתי שהיא תגיע גם באותו בוקר, חשבתי על משפט פתיחה כמו 'מה דעתך על החדש של 10CC' או 'גם את מחכה כבר לתקליט של אלביס קוסטלו?', כי היה נדמה לי שהיא נוברת בתקליטים שליד החוצץ שנשא את שמו. ניסיתי להיזכר בשיר האחרון שלו ששמעתי במצעד הרדיו של ה-BBC, כשלפתע ראיתי אותה נכנסת.
השיער הרטוב שלה טפטף על מגפי העקב סטייל אלטון ג'ון, בזמן שהיא ניערה את המטריה לתוך הדלי בכניסה. כשהיא הרימה את הראש במטרה לאסוף את השיער לאחור, היה נדמה לי שהמבטים שלנו הצטלבו ואפילו נשארו תלויים זה מול זה לכמה שניות ארוכות, אני מהקומה השנייה והיא מלמטה. 'אוליבר'ס ארמי!' נזכרתי לפתע בשיר של קוסטלו ושורת הפתיחה כבר ישבה אצלי מצויין בראש, כשכמה שניות אחריה נכנס יפיוף בריטי שרוכי וגבוה, עם תווי פנים שהזכירו את בוב גלדוף בקליפ של 'ראט טראפ', וחפן את מתניה מאחור. אני די בטוח שהיא עוד הסתכלה עלי בזמן שהוא חיבק אותה, לפני שהפנתה את המבט שלה לאחור, אליו, ונכנעה לנשיקה הרטובה לא מהגשם שהוא הדביק לשפתים המלאות שלה.
בדרך למטה עצרתי ליד דוכן הסינגלים ונזכרתי שאין לי עדיין את 'בייקר סטריט' באוסף, ושהבטחתי כבר מזמן לאחי בארץ להקליט לו אותו על קסטה ולשלוח לו אותה בדואר אוויר. על העטיפה הביטו אלי הפנים העצובות משהו של גרי ראפרטי, ואני זוכר שכשחזרתי את כל הדרך בחזרה לתחנה של הטיוב ברחוב בייקר, רצו לי בראש כל הזמן המילים 'בעוד שנה תהיה מאושר, רק עוד שנה ותהיה מאושר'. אבל המוני האנשים חסרי הפנים בדרך, במורד המדרגות, בתחנה ובכניסה לקרון, רק הגבירו את הניכור ואת הקור שחדר לעצמות.
(תודה על המחווה, בועז)
ברחוב בייקר את מפלסת דרכך
אור בראשך ומתים לרגלך
ובכן, עוד יום משוגע
את הלילה את שותה
ושוכחת מהכל
העיר שוממת, עושה אותך קרה
המון אנשים, אך אין בה נשמה
ועבר זמן עד שראית
שגילית שטעית
כשחשבת שיש בה הכל
פעם חשבת שזה כל כך קל
פעם אמרת שזה כל כך קל
אבל את מנסה, עכשיו את מנסה
עוד שנה ואז תהי מאושרת
שנה אחת ואז תהי מאושרת
אבל את בוכה, עכשיו את בוכה
במורד הרחוב יש אור בביתו
פותח ת'דלת עם המבט הזה שלו
ושואל היכן היית
את מגלה את מי ראית
ואתם מדברים על הכל
יש לו חלום לקנות חלקת אדמה
הוא יוותר על הזיונים ועל השתייה
ואז הוא יתיישב
בעיר רחוקה מלב
וישכח מהכל
אבל את יודעת שהוא ימשיך לנוע
את יודעת שהוא לא יפסיק לנוע
כי הוא מתגלגל, הוא אבן מתגלגלת
וכשאת מתעוררת זהו בוקר חדש
השמש זורחת, זהו בוקר חדש
אבל את חוזרת, הביתה את חוזרת.
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
