שלושה חודשים עברו מאז פיטרתי את הדיאטנית-שהיא-בעצם-סוג-של-מנקה, וההלם והתדהמה גדולים מנשוא: לא רק שלא הצלחתי להמשיך לרדת לבד ו סלאש או לשמור על עשרת הק"גים שהורדתי עד אז - אלא שאפילו העלתי! שניים! נראה לי שבדיוק באיזור המאמם של שמה איפשהו באיזור הבטן. את העלייה המטורפת הזאת, אגב, גיליתי כשנתקלתי בבית ממש במקרה באיזה חפץ מרובע שהיה מונח על הרצפה ושהיה ארוז באיזו עטיפה לבנה שהזכירה בד פשתן. כשהתכופפתי כדי להסיר את קורי העכביש, נדהמתי לגלות שמתחתיהם שוכן המשקל הדיגיטלי שקניתי אז, בתקופה המוזרה ההיא שהייתי בכל הקטע של הבריאות וזה וששכחתי בכלל שהוא קיים-לא-כל-שכן-עוד-עובד. אז כן, הבנזונה הקטן לא רק שלא מת במלחמה או באסון תשעים ושניים אחוזי הלחות שהתחולל כאן בשבוע שעבר, אלא שאני אף בטוח שהוא חייך אלי חיוך זדוני כשנצץ עליו מספר שגדול בשתי ספרות דיגיטליות מהמספר שהיה מוכר לי מהתקופה ההזוייה ההיא. אכן, ההלם והתדהמה, הכעס והאכזבה, הזעזוע והאימה ועוד צירופים שונים של שתי מילות תואר שכל עורך מתחיל בידיעות לא נכנס לתפקידו בלי ללמוד אותן, מה שגורם לי להחליט 5 פעמים בשבוע שאני מבטל את המנוי לדבר הצהוב והמצחין הזה שמתעקש לנחות אצלי כל בוקר ובאיזו דרך פלאית למצוא את דרכו לסלון במקום לפח האשפה.
כאילו, זה לא שהתחוללו כאן פשעים קולינרים אפלים מהסוג שגורם לאגף השיווק של הסופרפאקינגסנטר לתהות איך זה שלסופר השכונתי נדרשת אספקה גבוהה יותר מהרגיל, כי מישהו מהאיזור דואג לרוקן את המדפים במהירות גבוהה מהרגיל. וגם לא ממש רואים את שני הק"גים החדשים והמתוקים, בטח לא הפסיכו המקסימה שפעם בשבוע דואגת להתפעל "שוב רזית!" וסוחטת ממני את ה"תפסיקי לקשקש כבר, על זה את לא מקבלת כסף" הקבוע. אז אוקי #1: נרשמת כאן תנועה ערה קצת יותר בכיוון המחשב בואכה המקרר מאשר למשל, ניקח לדוגמא ממש במקרה, את התקופה של לפני שלושה חודשים. אה, ואוקי #2: הבמבות שאני קונה ומאפסן בארון אך ורק בשביל שיהיה לילד את הטריט שהוא הכי אוהב בעולם כשהוא נמצא כאן, מסתבר שנעלמות משם בצורה הכי מוזרה ובלי אף ביקור של הילד כאן! יכול להיות שהאזרח ק' למד לשים כיסא מתחת לארון ולטפס עליו בדרך לחטיף הבוטנים המעולה והכה טעים הזה?! כן כן, זהו בדיוק! תמיד טענתי שהוא כלב הרבה יותר חכם ממה שהוא נראה.
ואוקי #3 ואחרון: חדר הכושר, שבתקופת הבריאות החשוכה ההיא אשכרה הייתי מכור אליו שלוש פעמים בשבוע לא כולל שבתות? אז זהו, שעכשיו זה יותר בכיוון של שלוש פעמים בחודש ומשהו, כולל שבתות, חגים ומועדים ואפילו ימי צום קדושים לשלוש הדתות לפי הלוח הגרגוריאני. שזה לא רע לעומת אפס פעמים, איי קנואו, אבל אני זוכר איזה חודש שחון אחד שגרם לפקידת הקבלה בג'ים להתקשר אלי בדאגה ולבדוק אם אני חי. נרגש מהמחווה, הסברתי לה שאני כל כך עסוק, בכוננות לצו 8 או סתם חולה ועוד כל מיני תרוצים, לאו דווקא לפי הסדר הזה. היא כל כך התרשמה: "אתה יודע מה, E?" לחשה במתיקות. "בגלל שאתה כבר ותיק פה וזה, אני מוכנה לפנים מהשורה של הדין כמו שאומרים - להאריך לך את המנוי בעוד חודש על חשבוננו! ככה לא תפסיד כסף על החודש שלא היית כאן! נכון שאנחנו מה-זה בסדר?" "וואי, תודה מותק!", עניתי לה. "זה אשכרה מעלה לי את המוטיבציה לבוא אליכם שוב כמה שיותר מהר!" פח פח, אמרתי לעצמי שנייה אחרי שטרקתי לה את הטלפון, היא בטח חושבת שאני אוכל את התרגיל הזה. כבר לא באתי חודש שלם, קטן עלי לא לבוא עוד חודש נוסף.
אז אני מפצה על מינוס שעות בחדר כושר באימון כדורסל פה ושם, שזה גם כן יפה. ולפני כמה ימים, בזמן אימון הקליעות הלא קשה מדי ולפיכך האהוב עלי (קצת ריצה אחרי הכדור שברח, מעט קפיצות, מינימום תנועה) - הציעו לי כמה חבר'ה בסל ליד להצטרף למשחק אמיתי של שלוש על שלוש! משחק שצריך לזוז בו, לקפוץ בו ולשמור בו על היריב ושהוא בכלל לא בפלייסטיישן! בהתחלה אמרתי להם שלא, אני לא בכושר משחק וזה, אבל הם איימו שיפוצצו לי את הכדור, אז בסוף הסכמתי. ושיחקנו! והיה אחלה, אחלה בעיקר לגלות שאחרי 5 ומשהו דקות משחק שני חבריך החדשים שזה עתה הכרת בקבוצה המה-זה מגובשת שלך דואגים לך כל כך, עד שמיד אחרי שאתה נופל על הפרקט מעולף מקוצר נשימה ומאורך סיגריות - אחד כבר עושה לך פתיחת airway והשני הנשמה מפה לפה. אבל זה בטח רק בגלל שקודם סחבתי אותם לניצחון הירואי על שלושת החנונים שממול עם כמה צ'אקות נדירות. כן כן, איזה מאגניב זה לגלות שהידית שלך, שהטילה את חיתתה על ליגת הכדורסל של מחוז גוש דן בעונת 84/85, עדיין עובדת כמו גדולה.
אבל שלשום קרה מקרה מזעזע שגרם לי להבין שאני כל כך כבר לא בקטע הבריאותי הזה, שעוד קצת זלזול ואני בדרך הבטוחה להחזיר גם את שמונת הק"גים שנשארו בחוץ. קמתי בידיעה שזהו, היום מחזירים עטרה ליושנה ועוד כמה ק"גים לבורא, הולכים לג'ים ומקנחים לאחר מכן בסלט נתחי העוף נטול הבוטנים בארומה כדי להגיע לשנת הצהריים בידיעה מספקת שאני שוב בקטע הדוחה והבריא ההוא. אז שמתי שעון לסביבות 9:00 לפנות בוקר, סיימתי את מטלות העבודה ההכרחיות, ענדתי את תלבושת הספורט המבריקה ואפילו נעלתי את נעלי הספורט והכל - אבל אז פלשו למוחי תהיות קיומיות מסוגים שונים, כמו למשל - האם כסא המחשב תמיד היה כה רך? האם יש עוד כמה בלוגים שלא קראתי הבוקר? מי ירה בזותי מהסדרה ההיא שכולם מדברים עליה ושמעניינת לי ת'תחת? והכי חשוב - יכול להיות שכבר נגמרה הבמבה בארון?! זינוק מהיר לשם הבהיר את הזוועה (וההלם גם): אין במבה בבית! ובכלל, כבר 12:30 וצריך ללכת לסופר לקנות דברים כדי שיהיה מה לאכול!
חיש קל ירדתי למטה, מעורר את השתאות האימהות עם העגלות בשדרה שחשבו להן מי הבחור הנמרץ הזה שעושה ג'וגינג בתלבושת ספורט מבריקה ועוד בחמישים ושתיים המעלות שיש בחוץ. דקה לפני הסופר, סיחרר את ראשי ריח חדש ולא מוכר: שווארמיה חדשה נפתחה בשכונה, ואדי השיפודים הנצלים כמעט עשו שמות במה שנשאר מחוש הטעם שלי. באאי סופר, שלום אדון שרעבי! שמעתי את עצמי אומר. איזה יופי שפתחתם סניף של המטעמים שלכם אצלנו. תכין לי בבקשה שווארמה בפיתה, לא, לא בפיתה, תעשה את זה בלאפה, וכן, שים שם את כל התוספות. כן כן, גם צ'יפס. ולא, אל תחסוך לי עכשיו בחומוס, אתה רוצה שיהיה לך בשכונה פה לפחות לקוח חוזר אחד, נכון?! חטפתי מידיו את השקית ורצתי במהירות כפולה הביתה. בדרך נזכרתי שהתכנית המקורית בבוקר היתה חדר כושר וסלט, ותהיתי איך גמרתי עם התפדלאות ולאפה. טוב, תמיד הייתי טיפוס של קיצוני-אויות.
על השטיחון בכניסה לדירה אני מגלה תפריט לבן עם איזו תמונה של כוס גרנולה ויוגורט מוזר מתחתיה עם כל מיני פירות צבעוניים. "שומרים על הארומה, שומרים על הבריאות!" זהר הסטריפ הירוק למעלה. "ארומה! פתוח 24 שעות! כולל סופ"ש! משלוחים בכל ימות השבוע! עכשיו גם אצלכם!" זעקו האותיות מתחתיו. וואלה? ארומה 24 שעות? בפרברים? אצלנו? איזה שידרוג באיכות החיים, חשבתי לעצמי, ממש כמו בכרך הגדול. הי, היכתה בי המחשבה, עכשיו אני יכול להיות שוב בקטע של בריאות מזויינת - אימון בחדר כושר עם ארוחה של סלט נתחי עוף נטול בוטנים אחריו, רק בלי הקטע של האימון בחדר כושר! משהו טיפטף מהשקית של הלאפה על הרצפה (שומן רווי?) והעיר אותי מהמחשבה המתוקה. הרמתי את התפריט מהשטיחון, שמתי אותו במקום של כבוד במגירת התפריטים ופתחתי את השקית של אדון שרעבי. היתה שנת צהריים מאממת.
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
