למרות שאני נחשב בלוגר איכותי וזה, החלטתי להצטרף לפרויקט הרדוד והחסר כל משמעות של דלגאטו, שבו כל מי שאין לו על מה לכתוב אמור לבחור את 3 הישראליות איתן הוא היה רוצה לצאת, כשהאופצייה למע' יחסים רצינית - אהבה, ילדים וכלב - אינקלודד איפשהו ברקע. כל זה, מחרה-מחזיק דלגאטו, בניגוד ל'בחורות שהייתי רוצה לזיין' - כלומר פה אנחנו לגמרי בקטע של להכיר את הבפנוכו של האובייקט המיני, סליחה, הבחורה הבטח-עמוקה הזאת שלפני. ווטאבר. אז יאללה, כמו שאמרנו, במילא אין לי על מה לכתוב.
א. ימית סול. לאחרונה אני והילד מעבירים זמן איכות ביחד בצפייה בסדרה האורסת "הפיג'מות" ב-VOD (כל פרקי 4 העונות הראשונות נמצאים שמה, ענק). למי שלא מכיר, מדובר בסדרה משעשעת לגמרי עם הומור לא רע בכלל (וכן, אני יודע שהיא מיועדת לילדים. למי שצריך עוד הוכחה שההומור שלי נחות). אך בעוד הזאטוט צופה בה בגלל הדאחקות המדאימות ובטוח שאבא שלו, ובכן, עושה את אותו דבר - מסתבר שהאבא, שיש לו בראש רק דבר אחד - צופה בסדרה מסיבות אחרות לגמרי, כאלה שיהיה אפשר לספר עליהן לילד רק אחרי שהוא יגיע לסביבות הגיל בו אפשר, נניח, להוציא רשיון (השיחה בטח תתחיל ב"ובכן, בן, זה יבוא לך בתור שוק. אבל גם לאבא יש צרכים" וכל מיני כאלה). לסיבות האחרות האלה קוראים ימית סול, ואחרי שסיימתי לאסוף בחזרה את לסתי כשראיתיה לראשונה, חשבתי על זה קצת והגעתי למסקנה שהיופי שלה הוא נטו-בדיוק-קרוב-מאוד לזה שאני אוהב. תעזבו אותי מבלונדיניות, קחו ממני את השחורדיניות, עיניים כחולות (כבר) לא עושות לי את זה: שיער שחור גולש, עיניים שחורות/חומות/כל סוג כהה שהוא הולך, שפתיים שאנג'לינה ג'ולי היתה רוצחת בשבילהן, גוף שלא נגמר ושמעוטר, ככה בשביל הקינוח, בשתי סיבות מצויינות נוספות לרייר בסתר כשהילד לא מסתכל.
ביג no no: תוך כדי חיפוש תמונה של האלילה הזאת, התחוורה לי במלוא אימתה העובדה שהיא כבר נשואה. התגובה האינסטינקטיבית והלא רשמית שלי היא "חתיכת זונה מזדיינת". התגובה השנייה, השקולה יותר, אומרת שאני אהיה מוכן לחכות לה עד שתתגרש, עד שבעלה ימות, או עד שהוא יבגוד בה אחרי שהוא יגלה שבזמן הסקס היא מפנטזת על אושיות וירטואלית נחשבת מהבלוגיה שהיא ממש ולגמרי במקרה נקלעה לבלוגו לאחרונה.
ב. איה כורם. אוקי, נעזוב את השיניים בצד. אני מוכן לקחת על עצמי מימון של יישור בלייזר או במה שצריך כדי לפתור לה את הבעיה הדנטלית שתגרום לה לחשוב פעמיים לפני שהיא מחייכת בחברת אנשים עימם נבוא יחד במגע. אז מעבר לניתוח שהיא תצטרך לעבור שם - מדובר ככל הנראה בבחורה באמת עמוקה, יש אומרים משוררת, שיודעת את דרכה בין הצלילים ולמעלה מכך - בין המילים והחריזות. ומי שהוא סאקר של מילים וכאלה, מדובר בסוג של חץ קופידוני מושחז שעושה את עבודת ההתאהבות לקלה הרבה יותר. בקטע החיצוני אנחנו שוב רואים, תלמידים, את מוטיב השפתיים המלאות שחוזר כאן, מה שמציב את כותב שורות אלה תחת חשד כבד להיותו אחד שעדיין תקוע חזק בשלב האוראלי. מעבר לכך - עיניה יפות וריסיה משוחים היטב במסקרה, וכל זה מחזק את אימג' הפאם-פטאל מסרטי שנות ה-40 שהיא במודע או שלא מאמצת לעצמה, ושאופס - כנראה עושה לי את זה.
ביג no no: כדאי להיזהר קצת ממי שכותבת בשיר "ואיך אני אדקור את כל מי שיתקרב/הלא כבר נשבר לי פעם הלב". תדקרי?! אאוץ'. יש ברקע אקס מיתולוגי שגורם לך לשנוא את כל הגברים? מטענים כבדים מהעבר שלא פורקו ושיש חשש שיתפוצצו בפנים למי שיבוא אחריו? אולי זה רק אני, אבל אני צופה קצת בעיות בקשר.
ג. תמר איש-שלום. אחד מהדברים הטובים שיצאו, לדעתי, מכל שידורי המלחמה. יצא לי לראות אותה רק מספר מועט של פעמים בעיקר בהגשת תכנית הבוקר לצידה של לינוי בר-גפן (שמדשדשת איפשהו מחוץ לרשימה הזו) אבל אני חושב שזו היתה אהבה ממבט ראשון (אני מקווה שגם מצידה): המראה הנאיבי (מישהו אמר בתולי?) של מי שעוד לא ראתה מספיק עולם וטרם נכוותה - אבל עדיין ההתנהגות שלה מעל המסך משלבת באופן מוזר ביטחון עצמי משולב עם מבוכה, חוסר ניסיון שהולך יד ביד עם יציבה נכונה על כסא. חיצוניות? קטע, רק עכשיו שמתי לב שהיא מזכירה מאוד, אם לא דומה באופן מחשיד, למועמדת מס' 2 שמעליה. אלוהים, אני חושב שיש לנו תבנית. נוט טו סלף: לשלוח את הפוסט הזה לפסיכו במייל ולבקש תובנות. כלומר, אם היה לי את המייל שלה. כלומר, אם הייתי רוצה לחשוף בפניה את הבלוג. הממ, אוקי, לא משנה.
ביג no no: וואלה, עדיין אין לי. אבל זה בטח בגלל שההיכרות טריה כל כך. אני בטוח שכמו בכל זוגיות טובה הפאקים יתגלו בהמשך.
מדשדשות (שזה אומר שהייתי שמח להכיר אותן אבל אם לא בראש שלכן אז סבבה לגמרי, אני לא אחתוך בגלל זה ורידים), בלי יותר מדי פירוט: לינוי בר-גפן (מה נסגר איתי ועם מגישות טלוויזיה?), יונית לוי (מה יהיה? סעמק, עלינו על עוד תבנית), יעל גולדמן (האמת שאם הייתי מכיר אותה טלוויזיונית קצת יותר אולי היא היתה נכנסת לשלישייה הפותחת. בכל מקרה, עבר משותף עם מיכאל הנגבי זה אוטומטית ביג no no), אסנת חכים (סוף סוף מישהי בוגרת ובשלה ברשימת הילדות שרצה כאן).
למיטיבי לכת: מתישהו לפני ארבע שנים, כשעוד הלכתם ברחוב עם אמא שלכם ואמרתם "אמא אמא, תראי, בלוגר!", כתבתי פוסט עם הגרסה הבינ"ל לפרויקט ההזוי הזה. במבט לאחור אני יכול להגיד שארבע המועמדות שם עדיין ראויות בעיניי, מה שאומר שהטעם שלי משובח, עקבי ועומד במבחן הזמן. חה, יהיה מעניין לבדוק את זה שוב בפוסט "המועמדות" של 2010.
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
