40 שנה

היום לפני 40 שנה היה ר' מאוד נרגש. עוד לא מלאו לו 21 והוא כבר עמד להיכנס בברית הנישואין עם ל', שצעירה ממנו בחצי שנה בדיוק ושבערך שש שנים קודם, כששניהם בני 14 בלבד, הם הכירו דרך מדור "חבר לעט" במעריב לנוער והחלו להתכתב. באיזה אולם מרהיב לזמנו ברח' קרליבך פינת רחוב הארבעה, התאספו ידידים רבים של ההורים שלהם ועוד מספר לא מבוטל של חברים צעירים של החתן והכלה, חלקם כבר נשואים, עולזים ושאננים במדינת ישראל של שמונה חודשים לפני מלחמת ששת הימים - כדי להשתתף בשמחה הגדולה.

מצלמת ה-8 מ"מ הנציחה אותם בשחור-לבן מקרטע, עומדים נבוכים ומחייכים בביישנות. ר', עם כיפה לבנה לראשו ובחליפת פפיון, ל' מאחורי הינומה מהודרת ובשמלה שהלובן שלה מצליח לשרוד את דהות הצלוליט - שניהם נראו צעירים ויפים ובעיקר המומים מעט מכל הרעש מסביב. לצידו של ר' עמד אביו, א', ולצידה של ל' עמד ח' - 16 שנה אחרי שעזבו את מדינות מזרח אירופה בהן גרו כל חייהם ועלו לישראל, מדינה בת שנתיים, כדי להתחיל הכל מאפס, לגור במעברות ולהגיע בסופו של דבר ליום הזה בו חיתנו את שני ילדיהם היחידים, היום המאושר ביותר בחייהם עד אז.

שמונה חודשים אח"כ פרצה מלחמת ששת הימים, ו-ר', לוחם בצנחנים שזייף את החתימה של אמא שלו כדי להתקבל לחייל - נקרא לחזית. הוא היה בכח שפרץ לכותל ושיחרר אותו, והיה שם כשהרב גורן תקע בשופר. מדליה מאובקת שמוכיחה את נוכחותו בחלקיק ההיסטוריה של אז עדיין מוצגת עד היום בביתם. תשעה חודשים אחרי סיום המלחמה כרעה ל' ללדת, כש-ר' בן 22 וקצת, ו-ל' עדיין לא בגיל הזה. שעות ארוכות של צירים, חלקן כשהיא מחוברת למסיכת חמצן, קדמו ללידה הקשה בה נולד בנם הבכור.

הוריו של ר' שברו לא מעט חסכונות וכשהתינוק היה בן 4 חודשים, הם פתחו לבנם בית עסק לא רחוק מביתו, כדי שיפסיק לנדוד ברחבי הארץ בתוקף עבודתו הזמנית כנהג אוטובוס. לבית העסק קראו על שם התינוק שזה עתה נולד ותמונה מצהיבה, מקומטת, מראה את שני ההורים המאושרים אוחזים בתינוק בחזית בית העסק, כשלצידם הוריו של ר' כשהם מתמוגגים מהרגע. קצת יותר משנה לאחר מכן נכנסה ל' להריון שוב, וכעבור תשעה חודשים של בטן ענקית באופן חשוד היא ילדה תינוקת. הרופאים כבר חשבו לברך על המוגמר כאשר עשר דקות מאוחר יותר בעידן של טרום-טרום האולטראסאונד, הבחינה המיילדת שעוד תינוקת נמצאת בפנים ומאוד רוצה לצאת. חודש לפני גיל 24 הפכה ל' לאמא לשלושה ילדים.

החיים היו יפים, העסק שיגשג כשהוריו של ר' עוזרים לבנם לנהל אותו כראוי. כעבור שנתיים עברה המשפחה לדירה מרווחת יותר, דירה בה גרים ר' ו-ל' עד היום. קצת יותר משנה אח"כ הכירו ל' ושלושת הילדים גם את המקלט הצפוף באותו בניין, כשהאזעקות הלייליות של מלחמת יום כיפור הקיצו אותם מהשינה והאיצו בהם לרדת קומה אחת למטה. ר' היה באותו זמן כבר רחוק בגבול מצרים, חוצה את תעלת סואץ יחד עם כוחות צה"ל רבים אחרים. כשחזר, בריא ושלם, הם הירהרו ביחד באפשרות לעקור לחו"ל, למקום טוב יותר. אפשרות שנשארה בגדר תאוריה עד היום.

סאדאת הגיע לארץ, ישראל זוכה בשני אירוויזיונים בק טו בק, מכבי ת"א לוקחת שני גביעי אירופה ומלחמת לבנון פרצה, שולחת את ר' שוב לחזית, הפעם עד ביירות. הבן הבכור עוד זוכר איך חודש שלם לא שמעה המשפחה אות חיים ממנו, בכי מלא דאגה של אמא שלו במשך רוב אותה תקופה ועד שאביו הופיע יום אחד בדלת מאובק כולו עם הנעליים האדומות, מחבק את הילדים בני ה-14 וה-12 ומבטיח להם שזאת תהיה המלחמה האחרונה שלו. ארבע שנים אח"כ הצליחה תאונת דרכים אחת לעשות את מה ששלוש מלחמות כשלו, כשפציעה בינונית הורידה את הפרופיל הצבאי שלו למספר שבו המדינה כבר לא שולחת אותך יותר לחזיתות של שדות קרב.

"יום נישואין שמח, אמא", איחלתי ל-ל' היום בטלפון. "אה, ועד 120. זה אומר שיש לכם עוד פעמיים את התקופה הזאת כדי להיות נשואים. נראה לך שתחזיקו מעמד?" "אחח", נאנחה ל' בטלפון, "תאמין לי שאני אסתפק בעוד פעם אחת בלבד".