דלת מסתובבת גדולה: הגשם שדופק על הגג מעיר את הילדים מוקדם מהצפוי וקריאות השמחה שלהם מכיוון החלון מעירות גם אותנו. אם זה לא מספיק, שיר, הקטנה, באה לבדוק אם אבא ואמא שלה באמת כבר קמו וקופצת על המיטה הגדולה שלנו בלי אזהרה מוקדמת. היא עוד מעט בת חמש וחצי ועדיין לא ברור לי ממי היא קיבלה את הגנים חסרי המנוח האלה, הרי שניינו אנשים רגועים. עוד מעט שנה מאז שעברנו לבית במושב, מגשימים את החלום שלנו וכל יום שעובר בו היא הופכת להיות יותר ויותר דומה לך, מקבלת את העיניים הכחולות האלה שלך שעדיין אחרי כל השנים ביחד אני יכול לטבוע בהן שעות, להרגיש כמו בחדר ריק שהתקרה שם כחולה וכחולים בו גם הקירות.
תוך כדי, הילד הגדול מציץ מהדלת במבוכה: הוא אוטוטו בן 9 וכבר מזמן לא קופץ על המיטה של אבאמא שלו, אולי בקרוב יתחיל לקפוץ על מיטות אחרות. תקשיב, אני אומר לו, קח את אחותך ולכו להכין ביחד ארוחת בוקר, תצטרכו להסתדר טוב היום ולא לריב כי במזג אוויר כזה אין סיכוי שנצא החוצה. שני המתוקים יוצאים בצעקות שמחה מהחדר ואני ממהר לסגור את הדלת. אחת עשרה שנות נישואין ועוד מעט עוד חצי, והסקס ממשיך להיות מעולה. גם כשהכל היה רע, במשבר הגדול שלנו לפני ארבע שנים שבסופו כמעט התגרשנו, דווקא במיטה הצלחנו להסתדר הכי טוב.
בצהריים הגשם קצת נפסק ואני מלביש את הקטנה במעיל חם ומורה לגדול להתלבש חם כי אני רוצה להפתיע את אמא שלהם בטיול לחוף הים, המקום שאת הכי אוהבת בעולם. שם, על החוף, הרוח חזקה אבל הקטנים מתרוצצים כאילו שסוסים רצים להם בדם. את בכלל נראית מאושרת, מסתכלת על הכחול הזה והעיניים שלך באותו הצבע הן כמו פנינים שזורחות על קרקע הים. יש לך את הבריחות האלה, של הטיפוס הרוחני שבמשבר הגדול ההוא הבנתי שאת הופכת להיות, משתנה לי מול העיניים שלא אוהבות את מה שהן ראו. אבל קיבלתי אותך, כמו שאת קיבלת את השינויים בי, לא בלי הרבה עבודה - אבל בסוף הצלחנו לשרוד, מקבלים אחד את השני כשני האנשים החדשים שהם הפכו להיות, השונים לא במעט משני האנשים שהם היו לפני כמעט אחת עשרה וחצי שנה. כששיר נולדה כמה חודשים אחר כך, ידעתי שהיה שווה לעשות את המאמץ.
דלת מסתובבת קטנה: היום אחה"צ, מאיץ בילד להיכנס אליך הביתה כי אני כבר באיחור. זה הסופ"ש שלו איתי והסופ"ש היה האפור-גשום הראשון העונה, מה שגרם לי להודות לאלוהים שלא נשארתי לבד דווקא בסופ"ש הזה עם כל תסבוכי הגשם הראשון שלי וזכרונות הפרידות שהוא מביא איתו. בדלת אני מספיק להתווכח איתך על זה שאת מבקשת ממני להיות גם מחר עם הילד, בניגוד לתיכנון המוקדם ובהתראה קצרה מדי של פחות מ-24 שעות. אוף, את כזאת מעצבנת, לא מבין איך יכולתי בכלל להתחתן איתך. אני פוטר אותך ב"נדבר על זה כבר מחר" ורץ בגשם לאוטו. בדרך לדירה שלי אני תוהה אם להתקשר אליה, לקבוע עוד פגישה השבוע. היא בחורה יפהפיה, אני אומר לעצמי. אני יכול לטבוע בעיניים הכחולות שלה שעות, להרגיש כמו בחדר ריק שהתקרה שם כחולה וכחולים בו גם הקירות.
אבל אני יודע שזה פשוט לא ילך: אלוהים, היא יותר מדי מזכירה לי אותך.
אל תלכי
במורד של מסדרון אינסופי
כל הדלתות
מובילות לחדר אחד
חדר ריק
על הגג שלו הגשם דופק
הוא מספר
מספר לך שאת לבד
התקרה בו כחולה
וכחולים הקירות
ותלויה בו מראה
שמראה מה היה יכול להיות
בעולם מקביל
שם אנחנו אוהבים תמיד
במרחק נגיעה מכאן
במרחק נגיעה
בעולם מקביל
שם הלב אף פעם לא רגיל
במרחק נגיעה מכאן
במרחק נגיעה מכאן
צל חיוור
על פניה מתגלה מסתתר
היא רגועה
כשסוסים רצים לה בדם
קצה חיוך
היא רוצה רק לשקוע נמוך
אל הפנינים
שזורחות על קרקע הים
התקרה שם כחולה
וכחולים הקירות
גם הים הוא מראה
שמראה מה היה יכול להיות
בעולם מקביל
שם אנחנו אוהבים תמיד
במרחק נגיעה מכאן
במרחק נגיעה
בעולם מקביל
שם הלב אף פעם לא רגיל
במרחק נגיעה מכאן
במרחק נגיעה מכאן
בעולם מקביל
הסוסים בדם
הפנינים זורחות שם
על קרקע הים.
נכתב לפרויקט של הדודה.
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
