"האמיני לי, השמש תמיד זורחת בטלוויזיה" (א-הא, 1985)
בתקופה האחרונה, מסיבות שונות, אני מוצא את עצמי מזפזפ בין ערוצי המוסיקה שחברת "יס", ישתבח שמה, העניקה לי ברוב טובה (תמורת תשלום מופרז, כמובן). לא יודע אם כבר כתבתי על זה פה, אבל המוסיקה שאני הכי אוהב היא המוסיקה עליה גדלתי בשנות השמונים. לא בגלל שהיא כזאת מדהימה - אלא בעיקר בגלל שהיא מזכירה לי את התקופה היפה ביותר בחיים שלי. ואין אפס, ולא משנה מה יספרו לכם - גיל הטיפש-עשרה זאת התקופה הכי יפה, נו מטר וואט. בטח פסיכולוג טוב יגיד לי שזה בגלל שאני יודע שאני הולך לעבור כל מיני שינויים בחיים, ולכן אני נמשך עוד יותר מהרגיל לדברים נוסטלגים (רואים? ככה חוסכים 300 שקל לשעת עבודה של פסיכולוג).

אז היום קיבלתי חתיכת פלאשבק בפנים, והכל בזכות להקת "א-הא". שלושת הנורבגים החביבים האלה עשו את הבלתי יאומן, ובשנתיים האחרונות ביצעו קאמבק מהסרטים שהוכיח לכולם שהם לא שכחו לכתוב שירים שנשמעים הרבה יותר בוגרים ושלמים מאותם שירים פופיים קיטשים שהם עשו באייטיז (take on me, the sun always shines on tv, hunting high and low, train of tuought ועוד). שירים כמו summer moved on או forever not yours הם מהשירים הכי יפים ששמעתי בשנים האחרונות. נפלתי על ראיון עכשווי שעשו איתם בערוץ ה-BBC, וראבאק, הם כמעט לא השתנו (טוב, הנורבגים האלה לא מזדקנים, כי איזה דאגות קיום יש להם בדיוק שם בנורבגיה? למרות שהאמת? אני חושד שמורטן האקט, הסולן, צובע את השיער לשחור).


א-הא. נורבגים נורבגים, אבל יודעים איפה ללחוץ

ואז, כאילו מישהו שם ב-BBC ידע בדיוק איך ללחוץ לי על בלוטות הנוסטלגיה, הראו הופעה שלהם מתחילת 86'. אני יודע שזאת דפיקות שלי, אבל לפי תאריך ההופעה ידעתי כמעט בדיוק מה עשיתי באותה תקופה (אמצע י"ב), מה למדתי (סוציולוגיה ומדעי המדינה), מי היתה החברה שלי (ו' המיתולוגית) ועוד. במילים אחרות - ימים אחרונים של תמימות נעורים (סליחה על ההגדרה הפלצנית) לפני הגיוס לצבא בקיץ של אותה שנה, גיוס שחתך בבת אחת את "ימי התום" כמו שהכרתי אותם. אחרי שהצבא הסתיים כלום כבר לא נשאר אותו דבר: ימי ביה"ס נראו רחוקים, במקום לימודים התחלתי לחשוב איך להרוויח כסף, וגם ו' נעלמה לבלי שוב.

הלחץ על בלוטות הנוסטלגיה שלי הגיע לשיא כמה דקות אח"כ: לאחר כמה קטעים מהקליפים שלהם באייטיז עברו להראות קטעים מהקליפים האחרונים שלהם, ופה צרבה לי במוח המחשבה: אלוהים, יש בערך 15-16 שנה של הבדל בין הקליפים. האם יכול להיות שעבר כ"כ הרבה זמן? איך זה יכול להיות? לי זה נראה כמו מקסימום 5-6 שנים. מישהו ראה בסביבה 10 שנים "אבודות"? מה בכלל הספקתי לעשות בזמן הזה?!

פאק, החיים המזויינים האלה עוברים לי מהר מדי. אני חייב להתחיל לנצל אותם לפני שהם ייגמרו.
שמור   בטל

Emale
13/7/2002 20:17, בקטגוריות
13 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: Rom ב-21/7/2002 11:34