הקארמה של המפלצת
"כשאני חוזר / לדירתי הקטנה / אני ארצה לשמוע / מישהו נובח"
(הפטשופ בויז, "אני רוצה כלב", 1988)
ואני בכלל רציתי לברדור בוגר, אחד כזה שכבר לא צריך לחנך אותו. שכבר יודע שאת נאמבר וואן ו-טו עושים בחוץ, לא באמצע הסלון. אבל בחנות של SOS ביום שישי ההוא לא היה כלב כזה. האמת שהיה כמעט הכל חוץ מכזה בדיוק. אבל כבר הגענו עד לשם, והמבט הנוצץ בעיניים של הילד חצי שעה קודם, כשאמרתי לו שאנחנו הולכים לבחור כלב - עוד היה שם, ככה שלא יכולתי לחזור הביתה בידיים ריקות שאין בהן את הסו-קולד ידידו הטוב ביותר של האדם.
אז לקחנו את הכי חמוד (בשביל למשוך בנות, קטנות בשביל הילד, גדולות בשבילי) והכי מנומנם (בשביל שלא יעשה רעש בלילה). חצי לברדור חצי רועה גרמני, שילוב מעניין בין אופי ילדותי משהו לשומר בית נועז ולוחם. נראה כמו לברדור אמיתי, אולי עם מבנה ראש שמזכיר קצת את הגרמני. אז עוד לא ידעתי שהגור המתוק בן החודש וחצי נועד להתרחב לגודל של סוס בינוני. זה התברר לי רק בזמן האחרון, כשהתבוננתי בדאגה ביצור מכפיל בטור הנדסי את משקלו ובאותו יחס את גודלו לנגד עיניי המשתאות.
האמת שזה אושר די גדול, או 'חוויה', כמו שהעדיף לקרוא הוטרינר לתהליך גידול וחינוך התיפלץ. למרות שכמה פעמים התיפלץ מביא לי ת'ג'ננה וגורם לי לתהות אם לא אספתי הביתה בטעות סוג של חפבנל"ב (חיית פרא בלתי ניתנת לביות) במקום כלב - אני כבר חולה עליו. מצליח לזהות את האופי הטוב שלו דרך העיניים מלאות ההבעה, שמצליחות איכשהו להעביר לי את המסר שאומר במבט אחד משהו כמו "אני-מצטער-אני-רק-גור-שעדיין-לא-מבין-את-תפקידו-בעולם" אחרי עוד נזק שהוא גורם בבית. כמובן שהמבט הזה לא עוזר לנשמתו החוטאת (ולישבנו) ברגעים הראשונים, אבל, ובכן, מה לעשות, אח"כ הוא מצליח לעשות את העבודה.
והיום החלטתי סופית שהמפלץ אחראי ישירות לדברים הטובים שקורים אצלי בסביבה לאחרונה, ולכן יישקל להכתירו רשמית כמביא הקארמה החיוביות, כקמע של הביזנס שדיוקנו יעטר בעתיד את משרדי החברה בקומה ה-12 של מגדל עזריאלי השלישי שמי יתן ויקום במהרה בימינו אמן. מה שקרה זה שזמן לא רב אחרי שכף רגלו הדביקה משהו דרכה לראשונה בבית, התחילה התעוררות עסקית מהסוג שאומר לך שהנה, דברים זזים, סופרים אותך, מעריכים את העבודה שלך ורוצים לעשות איתך עסקים ואף לתת לך ספונסרשיפ וגב כלכלי. אז נכון שכבר כתבתי על התעוררות עסקית כזאת כאן, אבל בראייה לאחור זה היה רק החצי צעד, הפרומו של הדבר האמיתי. וחוצמזה, זה היה בכלל לפני שהקמע נולד, אז איך באמת רציתם שדברים יזוזו כבר אז.
וגם בלבל הזוגי ברור שהחיה והקארמה שהיא נושאת תחת כנפיה אחראים למיני תזוזות. פתאום הבחורות הקופידוניות שולחות לי לא רק מסרים, אלא מקצרות תהליכים ומביאות אותה במספרי טלפון (NOTE: לבדוק האם נכונה ההשערה שבחורה ששולחת מס' טלפון במסר ראשון בעצם אומרת במילים אחרות 'אני חייבת להתחתן עם מישהו עד מחר'), פתאום חברים שלא דיברתי איתם שנים זורקים עלי מספרי טלפון של בחורה שהם כמובן יודעים שהיא 'בדיוק בשבילי' (הם הרי יודעים בדיוק מה אני מחפש) ואפילו אחותי שתחיה מסדרת לי דייט עם אחת 'מה זה מקסימה' ש'לא תעשה לי תרגילים' (מה זה אומר? ביטס מי). שלא לדבר על זה שהחיה היא הסיבה האמיתית לזה שזכיתי לביקור מצידה של ידידתי השעירה והפמיניסטית (שכמובן לא תודה בזה לעולם גם אם מוחמד סעיד א-סחאף הי"ד אין-פלאש יענה אותה באחד ממרתפי בגדד).
אבל אני אין לי זמן לגאלס עכשיו. אני מטופל במפלצת בעלת תכונות מאגיות-קוסמיות מפלצתיות לא פחות, ולכן יש לנהוג בה במשנה עדינות. משימה קשה, בעיקר בהתחשב בעובדה שלמוטציה יש גפיים שהיא בעצמה עוד לא הצליחה להבין את הוראות ההפעלה שלהן, בעיקר כשכל בוקר כשהיא מתעוררת היא מגלה שהן התארכו בעוד שני ס"מ, או שלושה. או עשר.
המפלצת, בעוד שנה מהיום. תיקון: בעוד שעתייםשמור בטל
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
