להשתנות תמיד

אני מצליח לזכור כמה ימי הולדת בולטים, ככה שהיום אני יודע מה קרה בדיוק היום לפי כמה איקסים של שנים. מהעשור האחרון אני די בוודאות זוכר מה עשיתי ואיפה הייתי ביומולדת 33 וב-36, בעשור שלפניו את 23, 25, 27, 29 ובזה שלפניו את 15, את 16 ואת 19. מהעשור הראשון אני חושב שאני לא זוכר אף יומולדת, חוץ מתמונת שחור-לבן אחת שלי מורם בגיל 6 על כיסא במסיבה שעשו לו ולעוד שני ילדים ביחד בגן חובה, כשאני לבוש באיזו חליפה שאלוהים יודע מה חשבו הורי כשחנטו אותי בה - ואת סבא שלי ז"ל עומד מימין, זורח כולו כשהוא עוזר להרים אותי למרות 74 שנותיו אז. אני מניח שיש כמה אלבומי תמונות אצל ההורים שלי משנות הילדות, אבל אתה כמעט אף פעם לא זוכר להביט בהם, וכשאתה זוכר אתה קצת מובך מהרעיון להתרפק בגילך המופלג על דפי דבק מצהיבים שעל הדבק שלהם כבר אבד מזמן הכלח.

אבל אז אתה נתקל בקליפ העתיק הזה, עתיק כמעט כמוך, שנראה בדיוק כמו קליפ ילדות שלך ושנוגע בדיוק בנקודות האלה של זכרונות שממרומי גילך המתקדם צפים אצלך לפעמים בימי הולדת, כי ילדי השחור-לבן האלה הם בדיוק בני המחזור שלך. ואתה בוהה בו קשות ואתה מבין את זה לפי בגדי ראשית הסבנטיז שלהם שאתה גם לבשת ולפי התסרוקת של האישה שמסובבת אותם בקרוסלה הזאת שעל גדות הירקון, שמאוד מזכירה לך פתאום איזו שבת שגם אתה בתור ילד נסעת לשחק שם עם אבא ואמא שלך - שכמובן נראתה מאוד דומה לאישה הזאת - באותו מגרש משחקים. מגרש משחקים מיושן צבוע בשחור-לבן, מיגלשות שהיום נראות פרימיטיביות, סוסיתות כרמל-דוכס שחונות לצד המדרכה ושהיית בטוח שהסתובבו בכבישים רק בסרטים משנות החמישים. אבל אתה קולט לפתע שהן היו שם גם כשהיית ילד ומה זה אומר לכל הרוחות על הגיל שלך.

שלושים ומשהו שנה מאוחר יותר, צחקתי היום בבוקר כשאמרתי לה שאני חושב שמשבר גיל הארבעים הגיע שנה אחת מוקדם מדי, אחרי שהיא אולי זיהתה מצב רוח מהורהר משהו שמציץ אליה מתחת לשמיכה. אבל לך תסביר לה שכשטיפוס נוסטלגי כמוך, שזוכר כמו אדיוט מספר ימי הולדת שונים במהלך הקריירה שלו, מתעורר לבוקר יום הולדת חדש - אין מנוס מהצפה קלה עד בינונית של פלאשבקים לא רצוניים, בעיקר מתוך זה שאתה יודע שטוב לך להתעורר איתה ולראות אותה דבר ראשון על הבוקר. בטח כשהיא מתלבשת. ואחרי שהיא הולכת לעבודה אתה עושה חשבון קצר ונזכר שבעשור האחרון התעוררת בבקרי-יומולדת לתוך שלוש או ארבע מערכות יחסים שונות, ואולי אז אתה מבין שאחרי שכבר חשבת שבסיומן של ל"ט שנים בעולם הזה כבר יהיה קשה לשנות אותך וכבר יהיה לך קשה להשתנות - אולי אז אתה מבין שלפעמים אתה צריך יותר להיפתח כדי לשרוד, כדי להיות. לוותר בגבול האפשר על אגו, כי הנסיון שלך לימד אותך שצריך לעשות התאמות, שאין קיצורי דרך. אבל באותה מידה, שגם צריך לבקש את ההתאמות, ההתגמשויות וההשתנויות-לייט הזו גם מהצד השני.

ובכל מקרה, יש עוד הרבה ללמוד. כי זה כנראה נכון: כדי להיות, יש ללמוד איך להשתנות תמיד.

גשם יורד עכשיו
גשם יורד עכשיו
הכלב שלי לא מבין מה קורה
כי הוא סך הכל שנה שלישית
בפקולטה למדעי הסביבה
בפקולטה למדעי הסביבה
מים רבים וכל העולם רועד
גשם יורד מאוד
יש עוד הרבה ללמוד
איך הצבעים
איך הצבעים משתנים כש
גשם מתחיל
לרקוד.

לילה יורד עכשיו
לילה יורד עכשיו
ראשי וליבי מסרבים עוד לישון
כי הם סך הכל כ"ה שנים
בפקולטה למדעי החיים
בפקולטה למדעי החיים
לילה אפל וכל העולם חרד
לילה יורד מאוד
יש עוד הרבה ללמוד
איך הצללים
איך הצללים משתנים כש
לילה מתחיל
לנדוד.

בוקר עולה עכשיו
בוקר עולה עכשיו
החדר שלי לא מבין מה קורה
כי הוא סך הכל שלושים שנה
בפקולטה למדעי המחר
בפקולטה למדעי המחר
שמש גדולה וכל העולם מלא
בוקר מצא ידיד
בוקר מצא תלמיד
כדי להיות
כדי להיות יש ללמוד איך
להשתנות תמיד.