עומד על צוק

אתה חייב לדעת לפעמים מתי לתת לזה ללכת, אומר לי הקול בראש במהלך החודש האחרון, מיתרי קולו הצרודים מיותר מדי סיגריות מנסים להסוות את הקולות האחרים. אני יודע שהיא היתה הבייבי שלך, שזו מישהי שנקשרת אליה. אבל גם בייבי צריך לדעת מתי קצת לשחרר, הוסיף הקול וחייך חיוך עצוב שרק הגביר אצלי את החששות. רק הימים שיעברו יגידו אם האינטואיציות שלי צדקו, אם הספקות שלי נכונות. אם צריך לחכות להזדמנות אחרת, לאחת מההזדמנויות הזוגיות הלא מורכבות אבל הנכונות, אלו שממלאות אותך אופטימיות שמה שיכול להיות לפעמים עולם קר של הכרות - יכול גם להיות פתוח ומלא אמונה שהמטרות של שני הצדדים זהות, שהם רואים עין בעין, שטובת הקשר עומדת לנגד עיניהם. ובעיקר שמוכנים לוותר אחד לשני, שהתמונה הגדולה היא החשובה.

אתה חייב לדעת לפעמים מתי לתת לזה ללכת, אמר לי האיש בחליפה שיש מולי לפני חצי שנה, שערו הג'ינג'י המדובלל מנסה להסוות את קרקפתו המנומשת. אני יודע שזה היה הבייבי שלך, שזה עסק שהקמת. אבל גם בייבי צריך לדעת מתי קצת לשחרר, הוא הוסיף וחייך חיוך שרק הגביר אצלי את החששות. ימים עברו והאינטואיציות שלי רק הוכיחו שהן שוב צדקו, שהספקות שלי היו נכונות. שצריך לחכות להזדמנות אחרת, לאחת מההזדמנויות העסקיות הלא מורכבות אבל הנכונות, אלו שממלאות אותך אופטימיות שמה שיכול להיות לפעמים עולם קר של עסקים - יכול גם להיות פתוח ומלא אמונה שהמטרות של שני הצדדים זהות, שהם רואים עין בעין, שטובת העסק עומדת לנגד עיניהם. ובעיקר שמוכנים לוותר אחד לשני, שהתמונה הגדולה היא החשובה.

אז שיחררתי אותו וחיכיתי להזדמנות הבאה, זו שהגיעה כמה חודשים מאוחר יותר. ומחר, אחרי משא ומתן לא מסובך במיוחד ובסוג של קורלציה מוזרה בין החיים האישיים למקצועיים, אני אחתום על הסכם למכירת חלק מהחברה שלי לגוף אחר. כזה שאמור להביא אותה למקום עוד יותר טוב ובעיקר להגביה אותה עוד יותר אלקסית, תכנית וכלכלית. הסכם עם אופציה לככה וככה וככה, בתנאי שיקרה ככה וככה וככה. מאוד פשוט, מההסכמים העסקיים הלא מורכבים אבל הנכונים האלה.

כמו שירי סיום-דרך של להקות, שירים אחרונים של הרכב שיודע שזה הסוף אבל שזו גם התחלה חדשה. לפחות עבור חלק מאלה שהרכיבו אותו. שירים כמו "אור של כוכבים" של תיסלם, כמו "אחד מאיתנו" של אבבא, כמו "עומד על צוק" של היי-פייב. שירים מהבטן הרכה, כאלה שעמדו שתי דרגות לפחות מעל לחומר הממוצע שאותו הרכב הוציא, גם מעל לחומר שהביא אותו לדרגות פופולריות חדשות בימי השיא שלו. שירי סיום-דרך עצובים אבל אופטימים, ואולי בעיקר משלימים עם הגורל ויודעים שאין ברירה מועדפת. שאולי זו הברירה המועדפת. שכל סוף הוא גם התחלה חדשה, או כל קלישאה נבובה אחרת.

אז אני משחרר את הבייבי שלי, נותן אותו גם בידי ידיים אחרות. וערב לפני החתימה אני אולי עומד על צוק, ואולי עוד צעד אחד קדימה יתברר כטעות. אבל נמאס כבר מלחשוש, כי כל יום שעובר נהיה מאוחר במירוץ המטורף הזה. אז אני הולך, אני מוכן. אני חושב.

אנשים לא מבינים
קירות לאט מתקלפים
ואני בועט אני נושך
ואני בועט אני נושך

לא מבין לא מוכן
נגמר לי הזמן
לא חולם לא נרדם
נגמר לי הזמן

אולי אני סתם עומד על צוק
אולי כל העולם עסוק
אבל אני הולך
אני מוכן

אולי אני סתם עומד בחוץ
אולי כל העולם לחוץ
אבל אני הולך
רחוק מכאן

אולי היום (הכל קליל)
תרים את הראש (הכל מקובל)
תסתכל לצדדים (מסכות)
נמאס מלחשוש (זולות לכולם)

כי כל יום שעובר (מזומן, מקולל)
נהיה מאוחר (עוטף אותך)
כי כל יום שעובר (מזומן, מקולל)
נהיה מאוחר (עוטף אותך)

לא מבין, לא מוכן
נגמר לי הזמן
לא חולם, לא נרדם
נגמר לי הזמן

אולי אני סתם עומד על צוק
אולי כל העולם עסוק
אבל אני הולך
אני מוכן

אולי אני סתם עומד בחוץ
אולי כל העולם לחוץ
אבל אני הולך
נגמר לי הזמן...