את זוג האופניים הראשון שלי אני לא ממש זוכר, למרות שאני די בטוח שהיו לי. את הזוג השני, כחולות בעלות קוטר גלגל של שמונה עשר אינץ', אני זוכר טוב. גם גב כף יד ימין שלי, היכן שנמצאת הצלקת הקטנה, זוכרת היטב בעיקר את חדות כנף הגלגל האחורי שלהן. חרשתי איתן בעיקר את הגנים הציבוריים ליד הבית עד גיל 10 וחצי, כשאבא שלי לקח אותי לחנות האופניים במרכז העיירה וקנה לי את אופניים מספר שלוש. אופני ספורט עשרים ושישה אינץ' אדומות, עם מאתיים ומשהו הילוכים שלא הבנתי איך מחליפים ושבקושי נגעתי איתן בקרקע במצב עמידה. בכך אושרה כניסתי לחוג הסילון הכיתתי, כניסה שקיבלה גושפנקא כמה וכמה פעמים מדי חופש כשנפגשנו בצומת ליד הבית ולא הפסקנו לדווש עד ששקעה השמש, או עד שמישהו מאיתנו נזקק לליווי למרפאה הקרובה בשל התרסקות קולוסאלית. מה שהגיע קודם.
שבע שנים, בתכיפות הולכת ויורדת, רכבתי על הזוג הזה כשמהשנים הראשונות זכורות לי בעיקר ברכיים מדממות מנפילות חוזרות ונשנות, ואושר גדול אחד כשהתווסף אליהם אביזר חיוני כמו הספידומטר, פסגת האיבזור קיץ 1980 לרוכבי כביש. נפעם מחילופי המספרים בקאונטר הקילומטראז'י ומביט פחות על הדרך ויותר על מד המהירות שמאיים להתפקע, דימיתי את רכב האש שלי למכונית רבת עוצמה בפני עצמה. פארקים נחרשו, רחובות העיר נחרכו וכמה פעמים, כשהייתי בטוח שאף מלשין לא נמצא בטווח ראייה, ירדתי איתן לכביש ודיוושתי בין מכוניות בניגוד מפורש להוראות שהונחתו עלי מממשלת ורשה שחיכתה לי בבית. שיא הקילומטראז' נרשם כמובן בימי הכיפורים, כשחזרתי הביתה רק כדי לישון את הלילה, לאכול משהו ולמהר לחזור אל כבישי האין קץ הריקים ממכוניות שחיכו רק לי. אני זוכר מוצאי יום כיפור אחד, שחישוב ספידומטרי מהיר גילה שבפחות מעשרים וארבע שעות חג האופניים ההוא גמעתי ארבעים ושבעה קילומטרים מלאים.
מהאופניים ההן נשארו לי בעיקר שרירי רגלים לא רעים אבל ההתלהבות דעכה אט אט ובשנים האחרונות לחייהן נעזרתי במכונית הדמיונית שלי בעיקר כדי להגיע במהירות לחבר, לספריה וכדומה. שבע שנים וטסט אחד מאוחר יותר, עברתי לקלאס A של עולם הרכב המוטורי ומאז ומאז ועד אתמול לא דרכה רגלי על דוושת אופניים, למעט רכיבה על זוג מושכר באיזה פארק ליד גני ורסאי בפריז, מתישהו באמצע העשור הקודם. אתמול, ערב חג האופניים התשס"ח, העלתי במו רגליי את רף הגיל ברחובות שלנו, כשהגשמתי הבטחה ישנה לעוד-מעט-בן-עשר שלי ורכבנו יחד. הוא על האופניים הראשונות שלו שבקרוב יחזירו את נשמתן לפנצ'ר מעאכר, ואני על Comp ההרים בעל שבע ההילוכים שרכשתי יום קודם. אופניים מספר ארבע תמורת סכום ארבע ספרתי ולא מתוכנן בעליל.
פארקים נחרשו, רחובות נחרכו בעוד שניינו מדוושים את זמן איכות האב-בן שלנו לדעת, למעט הפסקות חוזרות ונשנות (שלו) לתפוס קצת אוויר והקנטות בלתי פוסקות (שלי) אודות כושרו הגופני הלקוי. לך תסביר לו, כשאתה הפעם בעמדת הזקן הפולני המטיף - שדור אחד לאחור, כשבבית לא היה מחשב אישי ופלייסטיישן עוכרי דיווש - בחופשות לא היה לנו הרבה מה לעשות אלא לצאת החוצה, לבדוק אם יש מספיק אוויר בגלגלי האופניים שחיכו לנו בחדר המדרגות, להגיע לצומת הקרובה - ועד שקיעת השמש לרכב כמו הרוח.
It is the night
My body's weak
I'm on the run
No time for sleep
I've got to ride
Ride like the wind
To be free again
And I've got such a long way to go
(Such a long way to go)
To make it to the border of Mexico
So I'll ride like the wind
Ride like the wind
I was born the son of a lawless man
Always spoke my mind
With a gun in my hand
Lived nine lives
Gunned down ten
Gonna ride like the wind
And I've got such a long way to go
(Such a long way to go)
To make it to the border of Mexico
So I'll ride like the wind
Ride like the wind
Gonna ride the wind
Accused and tried and told to hang
I was nowhere in sight
When the churchbells rang
Never was the kind to do as I was told
Gonna ride like the wind
Before I get old
It is the night
My body's weak
I'm on the run
No time for sleep
I've got to ride
Ride like the wind
To be free again
And I've got such a long way to go
(Such a long way to go)
To make it to the border of Mexico
So I'll ride like the wind
Ride like the wind
And I've got such a long way to go
(Such a long way to go)
To make it to the border of Mexico
So I'll ride like the wind
Ride like the wind
Gonna ride the wind
Ride
Ride like the wind
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
