טיצ'ר, ליב דה קידס אלון (צ'פטר 1)

בא הזאטוט אל אביו מולידו, כשדמעות בעיניו.

- "אבא, אבא", מייבב לו הפעוט, "איני יודע מה לעשות מחר בכיתה".

- "מדוע, בני?", כך האב. "מה לך כי תבכה?"

- "המורה ביקשה מכולם לעשות למחר שיעורים בלחשוב".

- "בלחשוב?" תמה האב. "זה מקצוע חדש?"

- "כן!" האדימו פני הינוקא. "בלחשוב למחר במי פגענו השנה כדי שנוכל לבקש מהם סליחה".

- "אז מה הבעיה?" היקשה האב.

- "לא פגעתי באף אחד, אז לא יהיו לי למחר להביא שיעורים מוכנים ואני אצטרך להישאר לעשות אותם בהפסקה".

- "האמת שאתה צודק. אתה ילד טוב שלא פוגע באף אחד", גרד האב בראשו.

דקה של שקט.

- "אולי בטעות דחפת מישהו?"

- "לא".

- "אולי בטעות דרכת על מישהו?"

- "לא".

- "אולי בטעות הפלקת לחתול"?

- "מה פתאום?!"

- "אולי לא בכוונה הרבצת לכלב?"

- "לא נכון!"

עוד דקה של שקט.

- "יש לי רעיון, בן!" הבריק האב.

- "כן?" אורו עיני הילוד.

- "נכון שיכול להיות שפעם בטעות דרכת על נמלה?"

- "כן! כן!!! אני זוכר!" אורו עיני הפשוש.

- "אז מחר בכיתה תגיד שאתה מבקש סליחה שפעם דרכת בטעות על נמלה, בסדר?"

- "כן! אבא, אתה צודק! איזה כיף, יש לי שיעורים מוכנים למחר!"

מוקדש בהוקרה למחנכי הדור מאב מודאג, שתוהה מה עוד אתם מכינים לבן שלו ב-11 ומשהו שנות הלימוד שנשארו לכם לעבור ביחד.