היא בכלל חיפשה מוזיקאי שאהב סול ובלוז, הוא ענה למודעה שלה ב"מלודי מייקר" למרות שבראשו ניגנו רק סינתיסייזרים. היא עזבה לא מזמן להקת בלוז כושלת, הוא כנראה עשה את טעות חייו ופרש אחרי אלבום אחד של איזו להקה שהקים, דפש מוד או משהו. לה היה קול עמוק וחם והוא היה אהב לשחק את הרובוט המרוחק. כשהם נפגשו התברר להם כי הם כבר הכירו ממקודם, מהתקופה בה למדו יחד בבית הספר למוסיקה בבזילדון. כמו בכל פגישה עיוורת היתה שם מבוכה קלה, לא כמו בכל פגישה עיוורת הם החליטו לתת לזה צ'אנס למרות שני העולמות המוזיקליים השונים שהם היו, אולי דווקא בגלל שהסיכוי נראה קלוש.
לה קראו אליסון מויה ולו וינס קלארק אבל התקשורת העדיפה לקרוא להם בפשטות ארסית "השמנה והמכוער" במקום "יאזו". השנה היתה אלף תשע מאות שמונים ושתיים, הגל החדש היה הדבר הבא וכששניהם היו בני עשרים ואחת הם לגמרי האמינו שבעזרת המוזיקה אפשר לכבוש את העולם. זה לא היה רחוק מהמציאות: כשהם נכנסו לאולפן ההקלטות, כמעט מיד החלו לעוף שם ניצוצות. באחד במאי של אותה שנה הם הוציאו את הסינגל הראשון שלהם, "רק אותך", שיר אהבה שקט שהגיע למקום השני במצעד הבריטי ושהוכיח שאפשר ליצור מלודיות רכות גם דרך סינתיסייזר פרימיטיבי במונחים של היום. האגדה מספרת שקלארק כתב את השיר כמתנת פרידה לחבריו לשעבר בדפש מוד, אך הם סרבו בנימוס. בדיוק חודשיים מאוחר יותר יצא האלבום הראשון, "למעלה אצל אריק" שהגיע למכירות של פלטינה באנגליה והכיל את הסינגל הכי גדול שלהם, "אל תלך" שהפך להימנון של תקופה שלמה והגיע למקום השלישי במצעד.
פחות משמונה עשרה חודשים מאז שנולדה "יאזו", הפכו הניצוצות לפיצוץ אחד גדול. כמעט כמו בכל מפגש של כשרונות טעונים, המריבות התחילו להגיע. הרכילויות היותר מרושעות דיברו על ויכוחים שהגיעו לעימותים פיזיים בין שניהם, וכשנזכרים בהבדלי המסות ביניהם אפשר להבין מי היכה את מי. ההודעה על הגירושים לא איחרה להגיע אבל לא לפני שלאוויר העולם יצא האלבום השני והאחרון שלהם, "אתה ואני יחד" שהידיעה שהוא האחרון בהחלט של הצמד הזניקה אותו לראש המצעד הבריטי. "יומן של אף אחד", שיר הפרידה הרשמי שלהם, נחרת כאחד משירי הפרידה הקלאסיים בהיסטוריה של המוזיקה המודרנית.
ב-1999 הם הוציאו אלבום אוסף ממוקסס, בשם "רק יאזו", אבל הקאמבק הגדול באמת עומד להתרחש עכשיו. לפני כמה חודשים פורסמה ההודעה הרשמית על יציאה משותפת למסע הופעות שמתחיל ממש היום בקופנהאגן, יימשך לאי הבריטי (להזמנת כרטיסים) ויסתיים בעוד חודשיים בארצות הברית. ברוח התקופה הם פתחו גם עמוד במייספייס. במקביל החלו לטפטף החוצה כל כמה ימים הוצאות מחודשות של הסינגלים הישנים שלהם (להורדת situation גרסת 2008), שהגיעו לשיאם בשחרור של קופסת 4 דיסקים, אחד מהם DVD (לשמיעת דוגמיות) של כל החומר שלהם, יחד עם EP חדש. הכל רימאסטרד, רימיקסד, ריקונקטד, בדיוק כמו שם מופע האיחוד שלהם.
ביום שישי לפני עשרה ימים הם הופיעו בתכנית של ג'ונתן רוס. עשרים ושש שנים אחרי הדייט הראשון, הם נראו כמו הזוגות האלה שנפגשים אחרי שנים של נתק: מרוחקים מעט, מנסים לשדר שהכל בסדר ביניהם אבל גם מפוייסים, או לפחות כאלה ששמו את ויכוחי העבר מאחוריהם. על הבמה, "אל תלך" נשמע עדכני בדיוק כמו לפני עשרים ושש שנים, עם תוספת קלה של מחיאות כף אלקטרוניות עדכניות וכמובן מק-אייר הכרחי. כמו כל זוג שיודע מה באמת טוב בשבילהם, או בשביל חשבון הבנק של שניהם - הם הבינו איך לברור את הטוב מתוך הרע שהיה חלק בלתי נפרד מהקשר שלהם ולתעל את כולו לקאמבק, שאמור לתת לחלק מילדי הגל החדש הזדמנות ראשונה אי פעם לראות אותם בהופעה וללמד את הדור שחשב שמוזיקה זה רק ג'סטין טימברלייק וחבר מרעיו מי באמת אחראי להשראה. עשרים ושש שנים אחרי אותה מודעה קטנה ב"מלודי מייקר", השמנה והמכוער נפגשו שוב, וכרגע לפחות זה לא כדי ללכת אלא להישאר.
Came in from the city walked into the door
I turned around when I heard the sound of footsteps on the floor
Love just like addiction now I'm hooked on you
I need some time to get it right
Your love gonna see me through
Chorus
Can't stop now don't you know I ain't never gonna let you go
Don't go
Baby make your mind up give me what you got
Fix me with your lovin' shut the door and turn the lock
Hey go get the doctor, doctor came to late
Another night I feel alright my love for you can't wait
Chorus
Came in from the city walked into the door
I turned around when I heard the sound of footsteps on the floor
Said he was a killer, now I know it's true
I'm dead when you walk out the door
Hey babe I'm hooked on you
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
