את מגדל השמירה על בונקר התחמושת, אי שם בבסיס התותחנים בראש איזה פיסטין בבקעת הירדן, אני זוכר מצויין. ככה זה כשאתה מעביר לפחות חצי מזמן השירות שלך באותו בסיס, בתוך כלוב מברזל על ראש סולם שמשקיף על איזו מכולה למטה שהאגדות מספרות שיש בה תחמושת שמעולם לא ראית. את שעותיי היפות ביותר העברתי שם, בוהה עם שותפי לכלוב באופק המסולע של הבקעה, בודק אם יש איזה גרפיטי חדש על הדופן שפספסת, אפילו חגגתי שם איזה סדר פסח אחד - ובעיקר שמעתי מוזיקה. המון מוזיקה. אני חושב שאת כל התקליטים של הקיור היטבתי להכיר באותו מגדל, עם קלטות שנטחנו בווקמן ושהו-כה התאימו למוד הכללי והמלנכולי שהייתי בו.
וזה גם לא שהיית יכול לבחור את המשמרות שלך: כמובן שהכי כיף היה לשמור משש בערב עד עשר בלילה, כי אז התחמקת מכל פעילויות הערב המעיקות בסוללה וגם זכית לקחת איתך למשמרת ארוחת ערב (כיכר לחם, כמה ביצים ואיזה יוגורט), לאכול בסבבה ולהעביר ככה לפחות שעה אחת; המשמרת הקצת יותר מבאסת היתה מעשר עד שתיים בלילה כי אז אתה גם עובר את מסדר הערב (נשק, חדרים מסודרים וכל השיט הזה) וגם במקום לצנוח למיטה היית צריך להמשיך את בילוי הערב באיזו אפטר פארטי מהממת בכלוב הנ"ל. אבל הכי כיף היה לשמור מ-2 בלילה עד 6 בבוקר, ולא רק כי אז יכולת לנמנם בלי דאגות על האם ערבים יפשטו על מכולת התחמושת שאותה ממילא לא ראית בחושך, ובלי לחשוש שהקצין התורן הישנוני יבקר אותך - אלא בגלל שנפלת בדיוק על 'לא רוצים לישון' המיתולוגית בגל"צ. ואם נפלת על עורך מוסיקלי טוב, שכבר למדת להכיר את הטעם של כל אחד ואחד מהם - ידעת שמחכות לך שלוש שעות של מוסיקה לילה משובחת שהשתלבה כה טוב עם קולות ציפורי הלילה וחיות הטרף האחרות שהקיפו אותך בראש אותו מגדל. להנעים את זמן האיכות שלך מחד, או לעזור לך ליפול לתנומה עמוקה מאידך.
והמלנכוליה הלילית הופכת כל כך מתוקה אפילו יותר, כשאל המוסיקה השקטה, צינת הליל, דממת הקשר וחברך הנוחר מימינך - הצטרף גם ליבך השבור מסיומה של אהבה ראשונה אך כזאת שטרם השלמת עם סיומה. השירים השקטים והיפים האלה, ברובם מושרים על ידי זמרים שבורי לב כמוך - עזרו לגעגועים להיות מוחשיים יותר, נתנו להם גושפנקא מוסיקלית והפכו אותך בעיני עצמך לסוג של חייל מאיזה סרט עצוב, בו הגיבור לוחם בחזית בעוד אהובת ליבו הבוגדנית מוצאת את מנוחתה בזרועות אחר. באחת מאותן משמרות מרהיבות, בעוד אני ושותפי לתא לוחמים בחזית כשאנחנו שרועים על הרצפה הלומי שינה כשרק הרדיו מנסר את אוויר הלילה, אני זוכר שהתעוררתי לפתע מקול של חצוצרה חרישית, ולאחריה קול מוזר של זמר שחור, מאנפף משהו. אבל משהו בצלילים גרם לי להזדקף, להתיישב על מקומי ולהקשיב. אלה היו שלוש דקות ועשרים ושמונה שניות קסומות בהן היה נדמה לי שכל העולם מקשיב איתי בדממה למוסיקה היפה והכואבת משהו הזאת. 'מוזר איך היא האהבה' שר אותו זמר, ובדקות האלה התאחד הכל למקשה אחת שלמה - הלילה, הצינה, קירות המתכת המקושקשים במגדל השמירה המזויין, הלב השבור והרגשת הריחוק מכל מה שהכרת פעם. 3:28 דקות של הרמוניה שקטה ומושלמת.
מוזר באמת, חשבתי לעצמי, לוקח עוד דקה או שתיים לשאוף קצת אוויר ולהירגע. העפתי עוד מבט אל החושך לבדוק שהקצין התורן לא בסביבה, הסתובבתי וחזרתי לישון.
I go to places we used to go
I still see people we used to know
Friends they ask me where is she now
I have to tell them we're over now
When at first you left I thought I'd surely die
I couldn't see a future without you by my side
We're not together but I'm still alive
I'd rather not see you for a really long time
Funny how love is
Funny how love is
Funny how love is
I don't want your magazines I don't want your clothes
Take them from my house let me be alone
Never try to catch me in or call me on the phone
Don't send me letters I don't want to know
When at first you left I thought I'd surely die
I couldn't see a future without you by my side
We're not together but I'm still alive
I'd rather not see you for a really long time
Funny how love is
Funny how love is
Funny how love is
Love is so funny; you sure put a joke on me
Funny how love is...
Fine Young Cannibals - the finest- להורדת האלבום המלא | רשימת השירים
להורדת השיר בלבד
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
