חום יולי אוגוסט

חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאוד, ובשעת צהריים כשאתה שוכב בתוך אוהל מברזנט בשיבטה החום נעשה כבד עוד יותר. אז אתה מוציא שוב את הווקמן ומכניס לתוכו שוב את 'חום יולי אוגוסט' של שלמה ארצי ולוחץ על פליי, ושוב לא מצליח להבין איך הבן זונה הזה הצליח לכתוב פסקול קטן ומדוייק שמלווה את חודשי יולי אוגוסט הראשונים שלך שהם לא חופש גדול אלא יותר אימון גדוד מסריח, פסקול שבשיר הנושא שלו מתוארים חיי חייל סוללת תותחנים עם כל הקיצורים הסודיים האלה שחשבת שאסור להגיד באזרחות כמו 'אש נ"ס בטמפו'. ואתה בטוח שמישהו צוחק עליך כשאתה מעיף מבט מסביב ורואה את הפלוגה שלך שממש במקרה כמובן יש בה מישהו מקרית גת, ש-אוקי, לא ידוע לך שרודפת אחריו המשטרה אבל אתה די בטוח שאם הוא ימשיך להיות הערס של המחלקה היא בסוף תגיע אליו.

הנעורים יפים, הקיץ אינסופי כשאתה חופשי ממפקדים וממדי חאקי ויכול לנסוע אליה לביתה בלי פס כשאתה פתאום רעב, כמו בכל אחד משלושת חומי יולי אוגוסט שלהטו מסיבות אחרות ושאותם ביליתם ביחד מאחורי הדלת הסגורה, איפה שגם אלוהים לא נכנס, ולאכול אותה מתי שמתחשק לך גם כשאתה לא בבסיס האם לנצח. אבל עכשיו הדבר היחידי שאתה יכול לאכול זה אוכל צבאי ברוטב אבק, על ספסלים ארוכים ומלאי חול שמבקשים לעצמם קצת צל דרך רשתות הסוואה של תומ"תים, ואתה שוכב לבד בשטח והבחורה ההיא שנהגת לאכול נמוגה תחת מסך כבד של מלחמות והזיות.

בזמן האחרון אצלי תמונות חוזרות משם, בזיכרון המעומעם שלי היום מאותו אימון גדוד חם כמו תופת בוערת. ואותו פסקול של חודשיים שטבע את מטבע הלשון 'חום יולי אוגסט' תמיד יזכיר לי את החודשיים האלה בחום שהיה אז כבד מאוד, בשנת שמונים ושבע. וגם בחום הכבד מאוד של יולי אוגוסט שנת אלפיים ושמונה יוצא לי להיזכר בחום יולי אוגוסט ההוא שתמיד זכרתי אותו כחום יולי אוגוסט הראשון שלי כאדם בוגר, חייל בצבא ההגנה למשהו ולא תלמיד תיכון שקופץ לדיסקוטק איפה שכנראה היו זונות על הגדר אבל משום מה פספסתי אותן. ולא רקדתי עם חיילים מתים בלב אבל עם החברים שהיו לי אז ושעכשיו נפוצו לכל רוח ולכל חיילות השדה, אבל אצלי בגוף השד עדיין בער, בער כמו שבער לי המוח בתוך אוהל מברזנט בשיבטה בשעת צהריים של חום יולי אוגוסט שהיה אז כבד מאוד.

את מה שאני זוכר מזה אני רושם עכשיו בבלוג, עשרים ואחד חומי יולי אוגוסט מאוחר יותר.

חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאוד,
שעת צהריים, הפלוגה הלכה בואדי.
תרשום בספר דף, מדובר במלחמות,
תרשום פצועים שרועדים, וזה נורמלי.

הנעורים יפים, הקיץ אין סופי.
ועקנין הגיע לפלוגה, אלוף קריית גת,
שרף צריפים, ברח לבית גוברין,
המשטרה בעקבותיו רק פה נרגע קצת.

את מה שאני זוכר מזה אני רושם,
מרחפים באלונקות שניים בלי שם,
בזמן האחרון אצלי תמונות חוזרות משם,
בזכרון המעומעם שלי היום,
מסך כבד של מלחמות והזיות.

חום יולי אוגוסט אז, איצטרובל אחד נושר
מסוק נוחת, אני שוכב לבד בשטח.
כשהמסוק נעלם, אני פתאום רעב,
מת לאכול אותך בבסיס האם לנצח.

אני חוזר עם פס אלייך לביתך,
סוגר ת'חדר, גם אלוקים לא יכנס פה.
פתאום אביך נכנס, נראה כמו בוכה,
בתעלה פלוגה שלמה חטפה אש נ"ס ב"טמפו".

את מה שאני זוכר מזה אני רושם,
תופס מונית חיפנית, קופץ לדיסקוטק.
זונות על הגדר אצלי בגוף רק שד בוער,
הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב.
תרשום תרשום, רושם רושם.

את מה שאני זוכר מזה אני רושם,
תופס מונית חיפנית, קופץ לדיסקוטק.
זונות על הגדר אצלי בגוף רק שד בוער,
הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב.. [5X]
תרשום תרשום, רושם רושם.