Summer Moved on

חודש בלי סיגריה עבר והאוויר מרגיש נקי יותר. ככה זה כשאתה נופל מקופסא ביום לאפס במכה אחת, מנתק את הבונדינג עם פיסת העשב הקבועה שלך, משהו בריאות שלך מתאוורר. חוץ מרגעי משבר קלים ובודדים, זה כל כך הרבה יותר קל משחשבתי. בלי תחליפים, מכשפים או תכניות בשלבים. אולי אני לא טיפוס התמכרותי אחרי הכל, או שלחצים לא סבירים בחזה שהחלו לבעבע לפני חודש עשו את שלהם והביאו להחלטה כה בריאותית. אני מנסה לא להיות פנאטי לכיוון ההפוך, אבל אנשים עם סיגריה שעברו לי לאחרונה בפריים גורמים לי בחילה קלה. לא הם, הסיגריות שלהם. טוב, אולי גם הם. קצת פחות משש שנים אחרי שחזרתי לעשן מאז שהפסקתי אחרי הצבא, וזאת ההפסקה הכי ארוכה שהיתה לי אי פעם, מקווה שהפעם זה לנצח. הפעם, אני אומר לעצמי, הפעם הקרב בהתמכרות הזאת באמת נגמר.

חודשיים של קיץ עברו והאוויר מרגיש קצת קריר יותר. קיץ שייזכר כסוג של מייל-בונדינג ביני לבינו, כמה רגעים לפני שהוא נכנס לעולם המתבגרים הקסום. השקעתי בזמן איכות איתו יותר מבכל קיץ קודם, לא נותן כמעט לאף הזדמנות לבריכה, סרט או חברים לחמוק מאיתנו. מה שאי אפשר להגיד על כמויות העבודה שהשארתי מאחורי בהולד כדי לבלות איתו. וביום האחרון של הקיץ כשהחזרתי אותו אליה בסופו של עוד יום מחזק ביחד, שנייה לפני ששוב השארתי שם עוד חתיכה ממני - הוא הפתיע אותי בחיבוק קצת ארוך יותר מהכמות ששניינו התרגלנו אליה. וכשהרמתי את ראשו מהחזה שלי והבטתי בעיניו היו שם כמה דמעות. דמעות על סוף החופש, סוף הקיץ, אולי על סוף הילדות. "זאת כבר כיתה ה'", הוא אומר לי, "זה כבר בטח נהיה יותר קשה מעכשיו". "יא מצחיק, זה קטן עליך", אני מנסה לצחוק. "כולה בית ספר. תגיד תודה שאתה לא צריך לחזור לצבא". הוא החזיר את ראשו לתוך החזה שלי, משאיר את המילה הכבדה האחרונה שנאמרה תלויה באוויר וגורמת לי לחשוב שפאק, עוד שבע-שמונה שנים וגם התירוץ הזה כבר לא יתפוס. הפעם, אני חושב לעצמי, הפעם כנראה שהקיץ האחרון של הילדות באמת נגמר.

שלושה שבועות של סוף קיץ ביחד איתה והאוויר מרגיש גם נקי וגם קריר יותר, בעיקר כשאני שוכב לידה על הדשא בפארק באחת בלילה. כמה דקות לפני שהחום הגדול מתפוגג אבל משאיר אחריו קצת לחות למזכרת, הדבקנו בעזרתה עור לעור וצללנו זה לתוך זו במעגלים הולכים ומתרחבים. כמו הקולות שעושה הלב כשהוא בודק את גבולות הקיבולת שלו או את איכות הבטון שמחבר את קירות חדריו, ככה בדקנו את איכות החיבורים המושלמים שהתגלו ביניינו. איך שהיא כותבת לי, איך שהיא מבינה אותי, איך שהיא מצחיקה אותי. וההרגשה הדביקה והכה שמאלצית הזאת, שיכול להיות שאנחנו משלימים אחד את השני, שיש פה בונדינג מושלם ועוד כל מיני משפטי בולשיט רומנטי-יומרני שגורמים בחילה רק מלכתוב אותם - ההרגשה הזאת לאט לאט מתחזקת. הפעם, אני מקווה לעצמי, הפעם הקיץ אולי נגמר, אבל הדבר האמיתי רק מתחיל.

Summer moved on
And the way it goes
You can't tag along

Honey moved out
And the way it went
Leaves no doubt

Moments will pass
In the morning light
I found out

Seasons can't last
And there's one thing
Left to ask

Stay, don't just walk away
And leave me another day
A day just like today
With nobody else around

Friendships move on
Until the day
You can't get along

Handshakes unfold
And the way it goes
No one knows

Moments will pass
In the morning light
I found out

Seasons can't last
So there's just one thing
Left to ask

Stay, don't just walk away
And leave me another day
A day just like today
Stay, don't just walk away
With nobody else around

Seasons can't last
And there's just one thing
Left to ask

Stay, don't just walk away
And leave me another day
A day just like today
Stay, don't just walk away
With nobody else around

Summer moved on