After the boys of summer have gone

התחיל בשבועות האחרונים להיות קריר באחה"צים, אמרו שסוף הקיץ איפשהו בדרך. לא אוהב את הקיץ במיוחד, הסתיוחורף עושה לי את זה הרבה יותר. מביא את המוזה ברמות ששום לחות מזויינת של יוליאוגוסט לא מסוגלת לעשות. ובעצם איך אפשר להביא אותה במוזה כששתי האונות שלך הופכות לעירבוב של תבשיל נולדס מאודה עם אורז לא מבושל מספיק.

אתמול ב-12:45 החורף הגיע אלי. הכל היה אפרורי ומעונן לפתע, בדיוק כמו שאני אוהב. לחיזוק ההרגשה הנעימה הגיעה בריזה קרירה ופתאום כל האנשים ברחוב נראו רגועים ושלווים יותר, נינוחים ומחייכים יותר. עמדתי להיכנס לשביל שמוביל הביתה כשפתאום נפלו עלי כמה טיפות. עמדתי שם עם הראש לשמיים, נותן לטיפות הראשונות האלה לטפטף עלי. האנשים הנינוחים מיהרו לתפוס מחסה, אבל אני נשארתי להנות מכל טיפה. לרוב האנשים שאני מכיר הימים האפורים האלה גורמים דכדוך קל. לי הם גורמים לפרוח. טוב לי להסתובב ברחוב כשהאפור הזה מסביב והרוח הקרירה עוטפת. לא קר לי ממש עד שבאמת הטמפרטורה צונחת לאיפשהו מתחת ל-10 מעלות. כשרוב האנשים מתעטפים בכמה שכבות, לי מספיקות אחת וחצי כדי להרגיש נעים.

הערות לסדר

הערה לסדר #1: השתגעתם, אין ספק. אני כבר שבועיים לא כותב פה אבל המונה ממשיך לדפוק. יותר מ-100 כניסות ליום בשבוע האחרון (חוץ מה-24 לחודש, אז דישדש הבלוג בסביבות ה-85 כניסות ביום. מה קרה? יום שישי, קצת סידורים, יציאות וכל זה, זאת סיבה לא להיכנס לבלוג? לא יפה). מה באמת אתם עושים פה כשאני לא בבית, קוראים פוסטים ישנים? מתאספים ליד המדורה בערב ומקריאים את כתביי? שמתי לב שאפילו התחילה איזו התארגנות בלתי חוקית בחלון המסרים משמאל. אנשים מתחילים להפגין, וזה אולי הזמן לנצל את הבמה הזאת כדי להציע את מה שהעלתי שם - המודל הכלכלי החדש של הבלוג: Pay Per Post, או בקיצור PPP: מחיר מבצע של 19.90 לשלושה פוסטים אחד אחרי השני. אם זה עובד בכדורגל הישראלי המעפן אז אין סיבה שזה לא יעבוד פה, ברמות האיכותיות יותר.

הערה לסדר #2: יש לי הרגשה, לפי התגובות הנזעמות על חוסר אספקת התוכן היישר לווריד במשך שבועיים, שאנשים פה חושבים שהם קוראים איזה סיפור בהמשכים. "נו, מה קרה עם ההיא/הזה/ההוא/השכן של אחותך", היו בערך התגובות שקיבלתי. אז זהו, מתוקים, שלא. לא לצפות לאיזה סיקוול של חומרים עסייסים כי יש דברים שאני מחליט שלא בא לי/לא נראה לי/לא חושב שצריך לשתף את כל 104 (!!!) המנויים שלי (וזה עוד קטע, מנויים חדשים נרשמו לבלוג הזה כשהוא לא התעדכן בכלל! אתם ממש פאתטיים, תסלחו לי. אבל אני אוהב את כולכם וזה). ואנא אל תתחילו פה שוב באחד הדיבייטים הראשונים מימי הבלוגיה - "רמת החשיפה בבלוג - כמה, למה ובעיקר הכיצד". באמת שמיצינו את זה פעם אחת, שתיים או עשר. אין לי כח להיכנס לזה שוב.

הערה לסדר #3: זה לא שרצו לי נושאים שונים לפוסטים בשבועיים האלה (וזה קורה בעיקר כשאני מוציא את האזרח לטיול בלילה. אגב, הוא היה קצת חולה, תודה ששאלתם). היו הרבה. אבל אז חזרתי הביתה ומצאתי מלאן סיבות לא לכתוב (האמת שהיה לי סוג של מחסום יצירתי, והפוסט הזה הוא, בעצם, סוג של תרפיה וניסיון להחלים ממנו במסווה של משהו חשוב שיש לי לומר. הערות לסדר, עלק). אה, והיו לי גם מלא דברים הרבה יותר חשובים לעשות חוץ מלהתעסק בשטויות, סליחה, בבלוג הזה.