Familiar Feeling

כבר מאחור הכרתי אותה. וזה היה מוזר, כי עד אותו יום לא ראיתי אותה מעולם. גם כשהיא הסתובבה וקראה לי לבוא, זה נראה טבעי ומוכר מאיפשהו. טבעי ומוכר כמו, נניח, להיות באמצע שופינג משותף של תחפושות לפורים. גם הבעיטה שהיא הכניסה לי, סוג של ברכת שלום שאופיינית רק לה, הרגישה חלק מרוטינה קבועה ומוכרת שאותה חלקנו כבר פעם. כמוה היתה, אגב, גם הבעיטה שהיא קיבלה בחזרה. רק המגף שמאוחר יותר התברר שהיא נעלה ושבלם את מה שבאותו רגע חשבתי שהיתה בעיטת החזרה חזקה מדי, גרם לי להכיר בזה שהיא כנראה לי הרגישה דבר. למרות שזאת היתה הפעם הראשונה שהיא התיישבה לידי באוטו, זה הרגיש כאילו שהיא כבר היתה בו פעם, מכוונת אותי לעבר בית הקפה האהוב עליה.

שתי כוסות קפה טו גו ושתי סיגריות מאוחר יותר, גרמו לי להצליח להישיר מבט לתוך זוג עיניים סקרניות ומהפנטות שבחנו אותי מקרוב, קרוב מדי, ושלא הותירו מקום לספק לגבי מה שעבר לה בראש באותו רגע. ליקוקים הדדיים באצבע של שאריות השוקולד מתחתית כוס הקפה שלה, שנעשו בצורה מאומנת ומוכרת שהדבר היחידי הלא מוכר בהם היה התרחשותם במה שאמורה להיות פגישה ראשונה עמוסת עכבות - הוכיחו כמו דז'ה וו בלתי נשכח שבוודאי כבר עשינו את זה יחד פעם בעבר. גם הדיון על גודל החזה שלה, דיון לא ממש מוכר ותואם את מסגרת הארוע, הוביל למסקנה שהפגישה הזאת תסתיים במקום מוכר קצת יותר.

איש במחלקת החזיות בחנות הסמוכה לא הופתע כשהיא סימנה לי להיכנס לתא המדידה ולעזור לה לבחור את מה שאמור לבלום את הציצים שלה מלפרוץ את גבולות החולצה. וגם זה היה מוזר, כי גם התחושה שעברה בי כשחיבקתי אותה מאחור בניסיון לא הולם לאמוד את ההיקפים שלהם, הרגישה לי מוכרת. כשהיא שלחה את ראשה לאחור במטרה ללפף את לשונה סביב שלי, הצלחתי להבחין שוב בכחול המהפנט המוכר שלה בוחן אותי ויודע מה להגיד לי בלי לדבר. איבדתי איתו קשר עין זמן קצר אחרי שסובבתי את ראשה בחזרה אל הקיר, מרים את השיער שלה ואומר לה את המילים הכל כך מוכרות באוזן, שולח את יד שמאל קדימה ותוחב אותה עמוק בתוך מכנסי הג'ינס שלה בעוד יד ימין פורמת מהם את הכפתורים ומורידה אותם בתנועה חדה אחת למטה.

הפנטזיה עדיין היתה חזקה ומוכרת גם כשנפרדנו במגרש החנייה, מסתפקים בנשיקה ידידותית אחרי חצי שעה של ניסיונות מוצלחים מדי לשלוט בעצמנו.

Nothing can come close
Nothing can come close
Nothing can come close

I never doubted it
What's for you will not pass you by
I never questioned it
It was decided before I asked why
It's all there ever was
And it's all there ever will be
How could you have questioned us?
It's yourself you deceive

Nothing can come close
To this familiar feeling
We say it all without
Ever speaking

Nothing can come close
To this familiar feeling
We say it all without
Ever speaking

Nothing can come close
To this familiar feeling
We say it all without
Ever speaking

Nothing can come close
To this familiar feeling
We say it all without

Hush now
No need to say the words
At first sight you perfectly heard
Love in all its entirety
Is no less than we deserve

I saw, your face
Some place
I felt this feeling before
Is it deja vu?
Do I somehow know you?

Nothing can come close
To this familiar feeling
We say it all without
Ever speaking

Nothing can come close
To this familiar feeling
We say it all without
Ever speaking

Nothing can come close
To this familiar feeling
We say it all without
Ever speaking

Nothing can come close
To this familiar feeling
We say it all without

Nothing can come close
To this familiar feeling
We say it all without
Ever speaking

Nothing can come close
To this familiar feeling
We say it all without
Ever speaking

Nothing can come close

Nothing can come close

(Ever speaking)

Nothing can come close
To this familiar feeling
Nothing can come close

My Joy

הוא נכנס לדיינר הקבוע שלו, "קיקס". כמעט לא ישן כל הלילה מרוב התרגשות. היא ישבה במדי המלצרית שהחמיאו לה כל כך, שיערה הבלונדיני אסוף בתשומת לב מעל לראשה. הוא הוריד את משקפי השמש שלו והנהן לה לשלום קר עד אדיש כהרגלו והיא פינתה לו את המקום ועברה לצד השני של הדלפק. כן, הוא חשב לעצמו, אני אמשיך להיות אדיש אליה, נראה מתי היא תפנה אלי. כמעט שנה עברה מאז נכנס לראשונה לדיינר בו היא עובדת, ומעולם לא העז לפתוח איתה בשיחה שחצתה את גבולות התפריט. גם הפעם, כששניהם היו לבד בשעה המוקדמת, הוא העמיד פנים כמי שמעיין בתשומת לב במנות המוצעות, ושיעמם גם את עצמו כשמרוב לחץ לא הצליח להחליט על שום מנה מסעירה יותר משתי פרוסות לחם קלוי. יש לכם קפה, הוא שאל רטורית והביך את עצמו עוד יותר. הדקה הקצרה בה ניהל איתה את שיחת הלקוח-מלצרית העניינת היתה קסומה בעיניו, כשהוא יכול היה להיישיר במבט בעינייה הכחולות בלי שתיוחס לו כוונה כלשהי, כמו גם בשפתון האדום-דם שמילא את שפתיה הבשרניות. הדקה הזו הפכה למסעירה עוד יותר באותו יום, כשהיא שאלה בסוג של פליאה אם הוא באמת בטוח שזה כל מה שהוא רוצה. תודה הוא ענה. אתה בטוח, היא הקשתה. כן, הוא ענה, זה הכל. במוחו דמיין איך המילים הספורות שאמר לה מתחלפות במילים שבאמת רצה לומר, כמו כמה את מרגשת אותי, כמה להיות כאן איתך זו ההנאה שלי.

כשהיא הניחה את המפית הוא היה די בטוח שפיסת הנייר מלטפת בכוונה את ידו, במקום ידה שלה. באינסטינקט עמוס חוסר ביטחון הוא מיהר למשוך את ידו, מפנה מקום לכוס הקפה. הטוסט שהגיע אחריה הושם ברשלנות כלשהי בתוך הצלחת אך הוא לא חשב שזה אומר משהו. כשהיא הציעה לו סוג של סירופ הוא הניף ידו בביטול, לוגם מכוס הקפה ומגלה שההתרגשות השכיחה ממנו את כמות הסוכר המכובדת בה הוא אוהב להלעיט את המשקה שלו. לשנייה הוא תהה איך זה ייראה בעינייה, אבל המרירות שנותרה בפיו מהלגימה הראשונה גרמה לו לקחת את משפך הסוכר ולהציף בו את הנוזל הכהה. רק אחרי שהוא לקח שתי לגימות הוא הבחין שהיא תוקעת בו שתי עיניים ענקיות מהעבר השני של השולחן, ומרוב מבוכה הוא פשוט לא היה מסוגל להביט לכיוון שלה. שאון המכוניות המתגבר שעלה מהרחוב שבחוץ היה פס הקול היחידי של הרגעים האלה בהם הוא ידע שהיא בוחנת אותו, כשעיניו התרוצצו בחלל החדר ועל פני הקירות, מנסות בהצלחה גדולה להימנע מקשר עין עם הזוג הכחול שלה. אלה היו ריגושים עזים בשבילו, ריגושים של הנאה בשבילו.

כשהיא הסתובבה לבסוף והפנתה לו את הגב הוא יכל להעיז ולהסתכל עליה בתשומת לב, לראשונה מאז נכנס למקום. קצוות שיערה הזהוב וקווי המתאר של מתניה מעולם לא נראו לו מזמינים יותר, תוחמים מכל כיוון את גופה אותו היה בטוח שיאחז בקרוב, הודות לתכנית המשובחת הזו שלו למשוך את תשומת ליבה. רגעי האושר האלה הלכו והתרבו ככל שהוא המשיך והעז לתקוע בה מבטים מאחורי גבה, מצליח להסתכל עליה סוף סוף בלי חשש. הוא כבר הפליג בדמיון על תקופה של אושר שמתקרבת והולכת כאשר שני אנשים נכנסו לדיינר והתיישבו במרחק מה ממנו. הוא הנהן להם לשלום, אך היא נראתה הרבה יותר ממאושרת לקראתם. לכמה דקות הם פלירטטו איתה מרחוק, גורמים לה להתקרב אליהם עם שתי כוסות קפה על חשבון הבית ולנהל שיחה משועשעת שהלכה ועברה לפסים אישיים יותר, כשהם מתעלמים לחלוטין מנוכחותו והוא משים עצמו כמי שלא מקשיב למה שנאמר ביניהם. ביום שנראה כה משעמם בשבילה, נראה היה שהם רגעי האור של אותו בוקר בשבילה, רגעי ההנאה שלה.

אנחנו גרים כאן לא רחוק, את חושבת שתוכלי להשאיר את היצור הזה כאן לבד ולבוא אלינו - היה לו די ברור שהוא שמע את השאלה שלחש בקול רם מדי אחד מהם באוזנה. המבט שהיא זרקה לכיוונו גרם לו רק לקפוא עמוק יותר בכסאו ולא לחשוב אפילו להביט לעבר המתרחש מרחק של כמה מטרים ממנו. כן, שמע אותה אומרת, נראה לי שהוא יסתדר פה יפה לבד עם עצמו כמו תמיד. קפיצה אחת מעל הדלפק והיא כבר היתה ליד הדלת אותה אחז באבירות הבחור השני, מותיר אותו לבד מאחור ולא מזכה אותו במבט נוסף לפני שטרק אחריו את הדלת, בדרך לרגעי ההנאה שלו.

My joy, the air that I breathe
My joy, in God I believe
You move me

My joy, the blood in my veins
My joy, flows in your name
You move me

I'm not a mountain, no
You move me

My joy, heavenly bliss
My joy, the pleasure I miss
You move me

I'm not a mountain, no
You move me