Forever Young

אני זוכר שאת יום הולדת שמונה עשרה חגגתי עם כמה חברים שבאו אלי לחדר אצל ההורים. סגרתי את הדלת ולראשונה בחיי עישנתי סיגריה במטווחי נשיפה מאבא. כן, זה הרגיש כה בוגר. לא כמו שירגיש לי בוגר חמישה חודשים מאוחר יותר, כשאני אמצא את עצמי מתעורר לעוד הקפצת לילה בטירונות ואבין שבועת השמנת שבחיי התפוצצה סופית - אבל סיגריה בחדר ליד ההורים, כן, זה מה שיעשה אותך בוגר. בדיוק שנתיים קודם, באותו חדר בדיוק, כשבהיתי בגאווה בשולי כרטיס הברכה שהיא הכינה לי ליומולדת שש עשרה, שם היא כתבה "ממני, שמתה עליך", כנראה שלא הייתי עדיין מספיק בוגר כדי להבין שילדה בת ארבע עשרה וחצי שכותבת לך דבר כזה אחרי שבועיים של חברות, לא ממש מתכוונת לזה ליטרלי.

יום ההולדת הראשון שתפס אותי לא מוכן היה זה של גיל עשרים וחמש. הייתי בשנה השנייה ללימודים ואני זוכר שיבבתי לבחורה הכי יפה בכיתה שמה זה צריך להיות ואיך זה שאני פתאום כזה זקן, כי הרי עשרים וארבע זה עדיין סוג של עשרים ועשרים וחמש זה כבר קרוב מדי לפאקינג שלושים. היא הביטה בי במשהו שהיה שילוב גאוני של בוז ושעשוע, התוודתה שהיא כבר בת עשרים ושש ומה בדיוק אני רוצה מהחיים שלה. רציתי אותה, כמובן, אבל לא הייתי מספיק בוגר כדי להגיד לה את זה. עד כמה שאני זוכר, חמש שנים מאוחר יותר, ביום ההולדת השלושים, הייתי עסוק מדי בהסתגלות לתינוק החדש בן שלושת החודשים שנכנס לחיי ובנסיונות להפנים שאני כבר אבא, מה שכנראה האפיל על הריגוש שבהחלפת הקידומת ביום ההולדת שממרחק של עשור נראה לי ככזה שביגר אותי בכל כך הרבה מובנים.

כמה חודשים אחרי שאבא שלי היה בן ארבעים הוא קנה לעצמו אופנוע. כבד כזה, סוזוקי חמש מאות וחמישים סמ"ק. הפליג איתו בשבתות לבד, נסע למקומות רחוקים, אולי התבודד. הייתי אז בן שמונה עשרה ומשהו ואולי זה הזיכרון שהופך אותו לכזה, אבל אני די בטוח שראיתי שעובר עליו משהו. הוא אף פעם לא היה טיפוס מוחצן אבל אז הוא נראה לי מסוגר בעצמו יותר מהרגיל. הוא הספיק לחרוש על האופנוע הזה שלושה חודשים בלבד לפני שתאונת דרכים שברה לו את אגן הירכיים ואילצה אותו לגלות בגרות ולהיפרד מהחלומות המוטוריים שלו. ניתוח לחיבור האגן ועוד חודש בבית חולים החלימו אותו ממה שכנראה היה משבר גיל הארבעים שלו.

King of Pain

יש הרבה סוגי כאבים שאנחנו מסוגלים לספוג, הסביר לי רופא שיניים אחד לא מזמן. השאלה היא מידת העמידות שלנו בפני כל אחד מהם. וזה מצחיק, חשבתי לעצמי, כי נדמה לי ששמעתי אותו אומר את זה בפעם האחרונה שהייתי אצלו, ואז נדמה לי שהייתי מישהו אחר לגמרי. ואלוהים, זה היה כל כך מזמן. במאה שעברה, אם רוצים לדייק. לא הרבה לפני הביקור ההוא פגשתי את מי שתהיה גרושתי הגאה, החיים נראו יפים מאי פעם, האהבה ליבלבה בעוז ובהקה מתמימות נעורים. טהורה כזאת, של שני אנשים שליבם טרם נשבר או לכל היותר שבע מרור קטן אחד או שניים. לא משהו רציני. כאב השיניים שתקף אותי אז, הכריח אותי להתגבר על פחדים קמאים מרופאי שיניים ולהתחיל בכמה טיפולים. לא קשים במיוחד, כאלה שגרמו לי לצחוק על עצמי שעד אז פחדתי מהאנשים בחלוקים הלבנים האלה ודחיתי אותם כל כך הרבה זמן. למרות זאת, הצלחת הטיפולים הלא מפחידים ההם לא גרמה לי לשוב לביקורת הנהוגות בחוק אצל הרופא, כי הרי רופא שיניים הוא אחד משני בעלי המקצוע שאתה לא הולך אליהם כל עוד משהו לא נשבר. השני זה, אגב, המוסכניק שלך.

אז השנים מאז אותם טיפולים סלאש אהבה מלבלבת טסו וחלפו. בקליפת אגוז, זה המסלול המוכר של בחור פוגש בחורה, מה תרצו עוף או בקר, חדר לידה, אושר גדול וצלילה כמעט בלתי נמנעת לעבר השקיעה - רק שבנפרד. עם השנים אנשים מתבגרים ומתחשלים, מסוגלים לעמוד טוב יותר בפני כאבים פיזיים - אבל כנראה שגם בפני הרגשיים. אני מניח שאחרי גירושין אתה סופג בשיטוטיך במרחבי השוק הלא ממוגן כאבים וגם מכאיב לאחרים. ולאו דווקא באופן פיזי - למרות שאני בטוח שיהיו כאלה שישבעו שלב שבור הוא כאב פיזי בכל מובן שהוא והם כנראה גם צודקים. אבל אם לפני כמה שנים, שלא לומר במאה שעברה, היית נשאר לדמם על הרצפה כשליבך השסוע מפרפר בידך אחרי, נניח, עוד מישהי שכלתנית במיוחד שלקח לה קצת יותר מדי זמן להגיע למסקנה שתמיד, אבל תמיד הבן שלך יהיה חשוב לך לא פחות ממנה ולפעמים אולי גם קצת יותר ולפסול אותך על כך - היום אתה בוהה בגאונה מתרחקת, מוציא חוט ומחט, תופר לעצמך את הלב בלי הרדמה, מחזיר אותו למקום וקדימה, לקרב הבא.

כשרופאת השיניים הכירורגית חפרה לי בשבוע שעבר בחניכיים בניסיון לעקור את שן הבינה הסוררת, חשבתי על זה שאולי הכאבים שהרגשתי קטנים לעומת הכאבים מהסוג הרגשי שחוויתי מאז הפעם האחרונה שהרשתי לאיזה רופא שיניים להתקרב אלי. וכשהשן בסוף היתה בחוץ, משאירה מרחץ דמים ייצוגי ברדיוס קטן סביבה - היא טפחה לי על הכתף תוך כדי שהיא מתעלמת משפריץ הדם על משקפי המנתחות האופנתיות שלה, ואמרה לי בהתרגשות כנה שהייתי ממש מצויין וכל הכבוד לי שעברתי עקירה כירורגית יחסית מסובכת בשקט מופתי. למרות שחצי השעה שעברנו ביחד הביאה אותנו לקרבה אינטימית שלא הרגשתי עם הרבה נשים בחיי, לא אמרתי לה שזה באמת לא היה רציני אחרי חישולים שונים ומהנים לא פחות שעברתי בשנים האחרונות. גם בגלל הגאזה הענקית שהיתה תקועה לי בפה.

There's a little black spot on the sun today
It's the same old thing as yesterday
There's a black hat caught in a high tree top
There's a flag-pole rag and the wind won't stop

I have stood here before inside the pouring rain
With the world turning circles running 'round my brain
I guess I'm always hoping that you'll end this reign
But it's my destiny to be the king of pain


There's a fossil that's trapped in a high cliff wall
(That`s my soul up there)
There's a dead salmon frozen in a waterfall
(That`s my soul up there)
There's a blue whale beached by a spring tide's ebb
(That`s my soul up there)
There's a butterfly trapped in a spider's web
(That`s my soul up there)

I have stood here before inside the pouring rain
With the world turning circles running 'round my brain
I guess I'm always hoping that you'll end this reign
But it's my destiny to be the king of pain

There's a king on a throne with his eyes torn out
There's a blind man looking for a shadow of doubt
There's a rich man sleeping on a golden bed
There's a skeleton choking on a crust of bread

King of pain

There's a red fox torn by a huntsman's pack
There's a black-winged gull with a broken back
There's a little black spot on the sun today
It's the same old thing as yesterday

I have stood here before inside the pouring rain
With the world turning circles running 'round my brain
I guess I'm always hoping that you'll end this reign
But it's my destiny to be the queen of pain

Queen of pain
I'll always be queen of pain
I'll always be queen of pain