Hymn

אני זוכר איפה הסבירו לי בפעם הראשונה מה הפירוש של המילה המוזרה הזו, בעלת הניחוח הצרפתי, "קוורטט". נכנסתי למטבח, אמא בישלה משהו, אולי הכינה קפה, ובידי החזקתי את העטיפה הלבנה-דהויה של התקליט שגרם לי לא להוריד את האזניות מהראש בחודש האחרון, ועזר לי להבין איך אפשר להכניס רגש גם לסו-קולד מוזיקה אלקטרונית ומנוכרת. לימודי נגינת הכינור שכפו עליה בילדותה ועולם המושגים הפילהרמוני שנחת עליה כשהיא עדיין היתה ילדה, הכינו אותה כנראה אך ורק לרגע הזה בו היא תוכל להפגין את ידיעותיה בשפה המוזיקלית מול בנה בן הארבע-עשרה שהביט בה בעיניים נוצצות ושואלות, אוזניו עמוסות צלילים מתכתיים טהורים ומושלמים שרחוקים שנות אור מהמוזיקה השואתית-משהו שהכריחו אותה לשמוע כשהיא היתה בגילו. "רביעייה", היא ענתה כמעט מיד. "קוורטט זאת רביעייה, בדרך כלל רביעיית מיתרים".

Wrong

בזמן שהמכונית הידרדה בלי שליטה במורד הכביש עברו לי בראש כל הבחירות המוטעות שעשיתי. כל הדרכים הלא נכונות בהן הלכתי, כל הבחירות השגויות שלקחתי, כל השיטות הלקויות בהן השתמשתי. אני חושב שזה היה כשפגעתי בהולך רגל ההוא, מטיס אותו מחלון האחורי, דרך הגג ומביט בו מתרסק שבור עצמות אל הכביש - כשהבנתי שכדאי שאני אתחיל להתעורר. הבטתי בראי הנהג וראיתי מישהו עם מסכת גומי על פניו מביט בי בחזרה. ניסיתי להוריד את המסכה המסריחה הזאת שחנקה לי ת'פנים על ידי חיכוכים של הפרצוף בהגה. זה לא עזר. מאוחר הרגשתי את הידיים שלי אחוזות בחוזקה בסוג של נייר דבק איום שכפת אותן זו לזו בלי יכולת לנתקן. שמעתי סירנה של מכונית משטרה מתקרבת אלי ולא ידעתי כבר ממה אני פוחד יותר - מהחוק או מההרגשה המצמיתה שאני נוסע לאחור במהירות הולכת וגוברת בלי יכולת לסובב את הראש ולדעת לאן אני נוסע.

בטלפון הם דווקא נשמעו אנשים נחמדים בהתחלה. תגיע בתשע בערב לשכונה זו וזו ונסגור את העיסקה, אמרו לי בטלפון. נשמע לי מסוכן קצת, במיוחד שם השכונה שידעתי שלא מומלץ להתקרב אליה אחרי שמונה בערב ללא ליווי משטרתי. אבל להיות סוכן נוסע אומר גם לקחת סיכונים, ומה לא תעשה בשביל עוד עיסקה שתביא עמלה נאה בצידה. אמרתי לאשתו של ג'ק שאני חייב לזוז והתחלתי להתלבש. ג'ק המסכן הזה, חשבתי לעצמי, אני גם גונב לו לקוחות וגם מזיין את אשתו. לו רק היה יודע. רצתי למטה, נכנסתי לאוטו ונסעתי לפגוש אותם בשכונה החשוכה. ראיתי שתי דמויות עומדות במקום שקבענו אך לא ראיתי את פניהם. יצאתי מהאוטו וכמעט מיד זיהיתי אותו.

ג'ק, מה אתה עושה כאן, הספקתי לשאול לפני שאלה כבדה שנשלפה מאיפשהו נחתה על ראשי, מורידה אותי לכביש המעופש במכה אחת. הרגשתי שיד מיומנת כובלת לי את שתי הידיים בחומר דביק כלשהו. ג'ק, אני יודע שטעיתי, ניסיתי עוד לצעוק בטרם אותה אלה פגשה את הגולגולת שלי שוב. משהו דביק ומגעיל סתם לי את הפה ועליו הולבש איזה כיסוי עם ריח גומי חריף שחנק לי את כל הפרצוף. שתי זוגות ידיים זרקו אותו למושב הנהג לא לפני שמכת אלה נוספת השכיבה אותי סופית. שמעתי את האוטו מונע ואת ידית ההילוכים מועברת לדרייב. הדבר הבא שהעיר אותי היתה תזוזת האוטו וההתנגשות ברכב חונה. התיישרתי מיד על הכיסא ועדיין לא הבנתי שאני בנסיעה חסרת שליטה, או שאלה היו מבטיהם של שלושת החבר'ה ההמומים שהסתכלו עלי בתדהמה מהולה באימה מהמדרכה ממול שגרמו לי להתחיל להבין מה קורה כאן. אחר כך הגיעה הגופה של הולך הרגל האומלל ההוא שעפה מעלי ושהבהירה לי סופית שאני בבעיה קשה.

אחרי הרבה מאמצים הצלחתי להוריד את המסכה. ניסיתי לצעוק אבל אותו נייר דבק אימתני כיסה לי את הפה. ראיתי מולי את מכונית המשטרה, ניסיתי לצעוק להם אבל כל מה שהצלחתי להוציא היה נאקה עמומה וחסרת פשר.

הדבר השני שראיתי היה הטנדר שהגיע בפתאומיות מימין והרג אותי במקום.