חוף רישון
אוגוסט 1985. שבת בבוקר, יש לי חודשיים רשיון, אבא מרשה לי לנהוג בשבת ולהסיע את כל המשפחה פלאס ו' המיתולוגית לחוף רישון. היתה התרגשות גדולה, זוכר שהרגשתי את כובד האחריות על הכתפיים. מגיעים לים, רק חול מסביב, אף אחד לא שמע אז על פיתוח סביבתי, טיילת ושאר עזרים טקטים כמו שיש שם היום. פורק את המשפחה בצד וכמו הגבר האמיתי במשפחה לוקח את ו' לפינה יותר מרוחקת כדי לרבוץ על החול ולזכות בקצת אינטימיות בלי שההורים ינעצו עיניים בגב. אח"כ מטיילים לבד על החוף ונכנסים למים העמוקים קצת, איפה שאין הרבה אנשים. תודה, אלוהים, שבגד הים שלה היה בעייתי משהו והקשר בין שני החוטים מאחורי הצוואר שלה, שהחזיק את הציצים הכי יפים (והיחידים) שראיתי עד אז, נהג להיפתח כל 10 דקות. ככה יכולתי לתמוך בה ובהם בזמן שהיא קשרה אותו שוב. זה בעיקר מה שאני זוכר מהקיץ ההוא, שנה אח"כ את בגד הים החליפו מדי צה"ל. את ו' שנעלמה החליף הרס"ר.
אוגוסט 1987. יום שישי, שנה בצבא, מנסה להתגבר עדיין על הפרידה מ-ו'. חוזר הביתה לשישבת אחרי סגירה של 14 או 21 ומתגעגע אליה נורא. נוסע עם האוטו כמו אוטומט לחוף רישון שעדיין מורכב כמעט כולו משטחים עצומים של חול עם אולי שני מזנונים ייצוגיים, מעמיד אותו למעלה כשהוא משקיף מול הגלים, מסתכל עליהם, שם את "שארלוט סאמטיימ'ס" של הקיור בטייפ, נזכר בקיץ שהיה שנתיים אחורה ומנסה לא לבכות. לא ממש מצליח, עד כמה שאני זוכר. לקח לי עוד שנה בערך להתגבר עליה.
אוגוסט 1994. יום שישי. אני ומי שתוך פחות משנה תהיה אשתי שוכרים את הדירה הראשונה שלנו לבד, מרחק רבע שעה הליכה מחוף רישון. בלי ספק, התקופה הכי יפה בזוגיות שנמשכה עוד 9 שנים אח"כ. מסיימים לסדר את הבית החדש ומחליטים ללכת לטייל בערב על חוף הים ליד הבית. לאורך החוף כבר רואים התחלה של בניית טיילת. אני והיא מדלגים מעל והולכים על החוף מחובקים, מאוהבים עד מעל לשורשי שערותינו, שרים שירים של הביטלס. בשום מקום אחר בעולם באותו רגע העתיד לא נראה יותר ורוד מאיך שהוא נראה אז בחוף החצי חשוך.
אוגוסט 2003. יום חמישי. היא מתקשרת, אומרת שרוצה ללכת לחוף רישון. אחלה מקום לקיים שיחת חתך זוגית, אני חושב לעצמי. בדרך לשם מנסה לחשוב איך לנהל את השיחה, מה להגיד. מגיע לטיילת המושקעת, נדהם מאיך החוף התפתח. מאות אם לא אלפי אנשים ממלאים את המסעדות לאורך הטיילת, מסיבת ריקודים סוערת משמאלי, מיני לונה פארק מימיני. מרוב אטרקציות בקושי רואים את החול. מחכה לה 10 דקות, היא מתקשרת לשאול אם להביא שמיכה. מגיעה איתה ומפתיעה אותי מאחור. לפני שאני מספיק להבין מה קורה הלשון שלה כבר עמוק בתוך הפה שלי. לפני שאני מספיק להתאושש היא לוקחת אותי לקצה הדרומי של החוף, בערך המקום ש-18 שנה קודם לכן נהגתי להתבודד עם ו'. היא פורשת את השמיכה ושניינו נשכבים זה ליד זה, מה שהופך תוך כמה דקות לזה מעל זה. קמים בערך 3 שעות אח"כ, מלאים חול ומתנשפים. תמיד ידעתי שיש למקום הזה איזשהו קסם, קסם שהביא איתו זכרונות נוסטלגים מתוקים מימים שכבר עברו מהעולם מזמן. היה כיף לגלות הלילה שהקסם הזה עדיין קיים שם, איפשהו עמוק בתוך החולות של חוף רישון.שמור בטל
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
