מחשבה ראשונה: שאלת הנוכחות של ילדי ישראל בני השמונה עשרה עד עשרים ואחת במחסומים תמיד העלתה בי תהיות. למה לכל הרוחות, בעצם, אנחנו נותנים לילדים לנהל מלחמה פסיכולוגית מתישה עם אוכלוסיה פלסטינית- שולחים אותם למחסומים וכובלים את ידיהם ורגליהם בעשרות צוים וחוקים על מנת להגן על האנושיות של האוכלוסיה הפלסטינית? התשובה תמיד היתה ברורה והיא הכילה טענות "מבוססות" כמו זו שרוב האוכלוסיה הפלסטינית בסך הכל רוצה לעבוד בישראל ולקבל טיפול רפואי, אין להם שום עניין בטרור אלא דווקא כמיהה לשלום אך אין להם כוח להרים את הראש, הם פוחדים.
באמת שיכולתי להבין את הטענה הזו ואף הסכמתי איתה בעבר אך החל מהשבוע ברור לנו שנבחרי הרשות עם טרור, השמדת ישראל עניינם ופלסטין השלמה זה כל מחשבתם. למה לעזאזל אנחנו עדיין ממשיכים לשחק עם האוכלוסיה הפלסטינית? עוני מגביר את הטרור, זה נכון, אבל עכשיו כאשר הטרור בשלטון מה לעזאזל אכפת לי אם הם עניים?- חסל סדר המחסומים וההבנה שלנו את האוכלוסיה הפלסטינית, החל מהשבוע אין לנו רשות שמנסה להילחם בטרור אלא יש לנו רשות טרוריסטית. למה אנחנו מרשים להם לעבוד פה בארץ?- בחרתם בדרך הטרור?- שהחמאס יספק לכם מקומות עבודה עכשיו, לנו אין יותר שום אינטרס לספק להם מקומות עבודה.
מחשבה שניה: לא עברה יממה מאז החמאס עלה לשלטון ברשות וכבר יותר מ50% מעם ישראל כבר מוכן לדבר איתם. ישראלים תמיד נכנעים ראשונים. אנחנו לא נלמד אף פעם שהבורות הפאנדמנטאלית וחוסר הרציונליות הם אלו שמחזיקים מדינות מאות שנים ולא תובנות אינטילגנטיות כמו "אנחנו חייבים לדבר עם מישהו". במלחמת הישרדות של מדינה הרציונליות מפנה את מקומה לעקשנות החייתית- הסתכלו על מפת העולם ותיווכחו.
מחשבה שלילית: מדינת ישראל לא מפסיקה את העברת כספיה לרשות. למרות שהפרוייקט הקודם שלנו, שנקרא אבו-מאזן, נכשל בעליל אנחנו עדיין מעוניינים להשקיע כסף ברשות הפלסטינית. אז מה אם עם הכסף הזה הרשות מתקצבת טרור?!- תוך 24 שעות מעליית החמאס לשלטון היה צריך להספיק את הסיוע, לבטל את אשרות הכניסה והעבודה ולמסות בצורה בלתי נסבלת את החשמל והמים. כדאי שהפלסטינים יקחו את עצמם בידיים ויפסיקו לחיות באשליה שבלי מדינת ישראל הם היו מסתדרים טוב יותר.
