הוריד של הפו-פום פעל בעצמה והחל שורה על האונה לחץ לא מתפשר שאף גרם לסדקים קטנטנים בצידה של גולגולתי. העבודה הביולוגית המואצת הזו היתה תגובתה של המערכת שלי לניסיון חוזר ומתמשך של אחד הידידים מהפקולטה שלי לפרוק את הכתף שלי במשך כתשע שעות ברצף.
לניסיון הזה כמובן לא היתה כותרת של ניתוח כירורגי בסגנון ימי-הביניים, אלא כותרת אחרת- "צ'אפחה" וזו, היא זו, הבעיה אחת הקשות במדינה הזו.
מה מביא בן אדם לא להסתפק בלחיצת יד כאשר הוא פוגש אותך? למה צריך להשלים את התרגיל המסובך הזה של לחיצת יד בצ'אפחה? למה לכל הרוחות בן אדם שאני יושב 20 סנטימטר לידו פותח כל שאלה שלו לגבי החומר, וכל בדיחה (לא משנה כמה היא לא מצחיקה) בצא'בחה?- אני יושב לידך אידיוט! תעזוב לי את הכתף כבר.
מילא אלו היו סטירות גבריות עם זמן מגע נמוך אבל הצ'אפחות של אתמול היו כנות- כאלו שזה שחילק אותן דורש להמשיך להחזיק בכתף שלך במשך כמה שניות לאחר מכן בעוד הוא מגולל את שאלתו האדיוטית על החומר, או מספר את בדיחתו הלא מצחיקה.
לקראת הסוף של אותו יום חשבתי שאני לא חוזר בפעם הבאה מהשירותים מבלי שאני יודע לבצע איזו קאטה נגד צ'אפחות, משהו שיתפוס לו את היד ויהפוך אותו דרך מדפי הספרים של הספריה ועל המאגזינים המשמימים. אבל לא מצאתי תרגיל כזה, לצערי, ונאלצתי לספוג אינספור צ'אפחות (קרוב ל40, בלי הגזמה).
אנשים כאלה צריך להכניס לכלא.
