פתרנו את עצמינו עם "הם פשוט חיות" ו"זה בלתי נתפס, לא ניתן להבין את זה". אם יש משהו שהעולם היה צריך ללמוד ממלחמת העולם ה2 והשואה הוא היכולת של חברה לשנוא ומה היכולות של שנאה גוברת. הנאצים הם לא חיות שלא ניתן לתפוס אותם, הוא בני-אדם בדיוק כמו כל אחד מאיתנו ששנאו כמו, לצערי, כולנו ומימשו כמו, לצערי, שרובינו היו מממשים אם הם היו יכולים.
ישבנו ביום חמישי ודיברנו, שיחה בעקבות מצעד הגאווה שהתבטל. הדיון היה הדיון שאנחנו תמיד מקיימים, אותו דיון סביב דת ומדינה. הפעם הגענו לעוד מקום שחור כאשר במהלך השיחה נשאל הדתי מה היה קורה למחללי שבת אם המדינה היתה כפי שהוא היתה רוצה אותה, הוא וחבריו הדתיים- מדינה הלכתית? לא לקח לו הרבה זמן והוא הגיש לנו את התשובה: היו הורגים אותם.
הפליא אותי שהוא התעצבן כאשר מיד איתגרתי אותו עם ההקבלה לנאצים. איכשהו בתפיסה שלו נאצי זה אחד שפשוט ידפוק ליהודי כדור בראש ואילו על פי הדת היהודית צריכים להתקיים מספר תנאים לפני שפשוט הורגים אותך. הוא גיבה את זה גם בכך שהיהודים מעולם לא התכתשו עם עמים אחרים ורצחו בהם כמו שעמים אחרים עשו.
שוב, מפליא אותי לראות איך אף אחד לא למד כלום מהשואה. אולי כדאי שהמורים והתקשורת יפסיקו לבלבל את המוח עם "זה לא נתפס" ויתחילו ללמד את האנשים והילדים איך לבחון דברים בצורה אמיתית, איך לתקשר עם האני-הפנימי שלך, איך להזדהות אפילו עם מרצחים על מנת להבין אותם טוב יותר. אולי אם לא היינו עסוקים בלהגיד לעצמינו שנרצחנו על ידי עם של חיות טרף אלא היינו מודים שנרצחנו על ידי בני אדם בדיוק כמו כל אחד מאיתנו אז היינו מבינים שאם מחר מישהו היה מכבה פה את הדמוקרטיה אז הייתי מציע להומואים, לחילוניים, לליברלים ולערביי ישראל לתפוס נשק ומחסה.
"יזכור" צריך לבוא עם "ילמד,יבין ויפנים" ו"יתרחק" בשביל שנזכור תמיד להתרחק מרגש השנאה, שאמנם הוא כל כך טבעי אבל הוא הרסני מדי.
