המלחמה האחרונה, המלחמה הבאה ועסקת השבויים

משה דיין אמר פעם שמדינת ישראל לא יכולה להפסיד במלחמה. את המלחמה האחרונה הפסדנו - הפסדנו במובנים שרוב תושבי המדינה לא מתחילים להבין. מדינת ישראל קמה ותיפול על כושר ההרתעה שלה וכושר ההרתעה הזה התרסק לחלוטין לאחר מלחמת לבנון השניה ותוצאות ההתרסקות הזו הוא האיום הגובר והולך של סוריה. סוריה אף לא ניסתה להסוות את ההקשר הברור של ההפסד האחרון שלנו במלחמה והחזרה לשיחות על רמת הגולן - אסד אישר בצורה גלויה שההפסד של ישראל בצפון לפני שנתיים הראה לאיזור איך אפשר לנצח את ישראל ואם ישראל לא תחזיר את רמת הגולן הוא יקח אותה בכוח. הוא גם יודע איך והוא קנה מספיק אמצעיים בשנים האחרונות בשביל להראות לנו.

מופע השפלות של השבוע האחרונה לא עזר כלל. מדינת ישראל נמצאת ברגרסיה חזקה ביותר בכל הקשור לכוח ההרתעה שלה. עם ההתחמשות של איראן, סוריה וחיזבאללה ולצד ההתחזקות של חמאס, מדינת ישראל נכנעת לארגון טרור ובצעד חסר תקדים משחררת את קלף המיקוח האחרון שלה - סמיר קונטאר. יש שיטענו שעלינו לזקוף ראשינו ולעמוד איתן - הם טועים. הפסדנו במלחמה אליה יצאנו בשביל להחזיר את החטופים ולאחר שהפסדנו בה לא עשינו די והפסדנו את גדול המרצחים שנמקו אצלינו בכלא.

אין פה ניצחון מוסרי על חיזבאללה - נסראללה היה מוכן לפעולה צבאית, חטיפה של חיילים, ותגובה ישראלית ברורה (פעמיים, אגב) בשביל להחזיר את סמיר קונטאר אל לבנון. זה יותר מאשר מדינת ישראל עושה בשביל להחזיר את גלעד שליט. אמנם תדע כל אם עברייה שצה"ל יעשה הכל על מנת להחזיר את בנה אל גבולות המדינה, אבל תדע כל אם ערבייה שנסראללה יעשה אף יותר בשביל להחזיר את בנה.

שחרורו של רוצח הוא פשע נגד אותם חוקי מוסר בינלאומיים שמדינת ישראל מתעקשת להכפיף עצמה אליהם וכל יום מסתבכת יותר ויותר בהם. אם יש משהו שמרסן את המדינה הזו מלנצח ארגוני טרור כמו חיזבאללה היא התפיסה הפילוסופית של מוסר בינלאומי - זו אותה תפיסה שמונעת מטייס חיל האויר לזרוק פצצה על גן ילדים גם אם יש שם משגר רקטות. פילוסופית המוסר הזו אומרת שסמיר קונטאר הוא קודם כל רוצח. לא מחבל, רוצח. משום שהמחבל הוא לוחם החופש של האויב אבל רוצח הוא רוצח. מדינת ישראל שחררה השבוע רוצח - דם היהודים מותר, שוב.

המלחמה הבאה, ותהיו סמוכים ובטוחים שהיא קרבה מהר יותר ממה שחשבתם, תהיה אסון. אפשר לשרטט את קווי האסון כבר עכשיו - כפי שמלחמת העולם השניה היתה המשך בלתי נמנע של תוצאות מלחמת העולם הראשונה, כך המלחמה הבאה בצפון היא מלחמה שאת התוצאות שלה אפשר כמעט לחזות כבר עכשיו. צה"ל החל בהתחמשות של כוחות קרקע, על חשבון כוחות האוויר - תפיסה חדשה-ישנה בצה"ל שנובעת ישירות מהכשלון של חיל האוויר לסיים את המלחמה האחרונה בצפון בזמן סביר. חיזבאללה קורא את העיתונים ומקשיב לחדשות וההתחמשות של צה"ל בכוחות קרקע היא בדיוק מול מה הוא נערך, ההתחמשות הזו היא גם בדיוק מה שחיזבאללה קיווה לו - את כוחות הקרקע של צה"ל חיזבאללה יפרק ללא בעיה. לא סיירת גולני ולא סיירת צנחנים תוכלנה לעמוד מול "שמורות הטבע" של חיזבאללה והמחבלים יודעים את זה- הם בנו עשרות אם לא מאות כאלה מאז המלחמה והם רק מחכים ש"הציונים" המוסריים יבואו עם הטנקים והנגמ"שים כחלק מתפיסה צבאית ישנה של "תפיסה והיאחזות בקרקע".

לא היה דבר רע בתפיסה הצה"לית של דן חלוץ, שום דבר חוץ מניהול ממשלה גרוע שלה. התפיסה האווירית היתה יכולה לסיים את המלחמה מוקדם יותר - או לפחות בצורה כזו שחיזבאללה היה משקשק לא להחזיר את גופות החיילים. אפשר היה לחסל מהאוויר את כל דרום לבנון - על בתי החולים, על גני הילדים, על שכונות המגורים, להפוך את הדרום לעי חורבות. אבל התפיסה החברה שלנו היא של מוסר בינלאומי ולכן חיל האוויר שותק ומוקד רק במשגרים ומחבלים שנמצאים מחוץ לסביבה אזרחית "חפה מפשע" - אי אפשר לנהל כך מלחמה מהאוויר.

אז הפסדנו במלחמה וכמו שאנחנו מחליפים ממשלות ימין-שמאל, שמאל-ימין, כל בחירות, כך גם זעקנו להחליף את התפיסה הצבאית. רא"ל אשכנזי אימץ גישה של תפיסה על ידי כוחות קרקע של שטח והיאחזות בו תוך התעלמות מוחלטת שהמלחמה הזו התחילה בכניסה קרקעית של טנק בודד בנוהל "חניבעל" וריסוקו לחלוטין על ידי אנשי חיזבאללה. גם מלחמת לבנון הראשונה התנהלה על ידי כוחות קרקע - תפיסה והיאחזות בקרקע הובילה אותנו ל18 שנה של כיבוש ואינסוף הרוגים.

במלחמה הבאה אנחנו ניכנס עם הצבא שלנו, אנחנו נספוג אבידות רבות ונשלם בשבויים חיים ומתים רבים, אותם אולי רק נכדינו יקבלו בחזרה לאחר ויתורים רבים.

ועוד לא דיברנו על החזית הסורית, שם מתכוננים היטב למלחמה הזו - לא, לא בעזרת טילים וגם לא מטוסים, אלא בעזרת ארטילריה ישנה וטובה. ארטילריה כזו שמסוגלת לייצר כוח אש מספיק לכסות את כל רמת הגולן באלפי פגזים כל שעה - ארטלריה כזו שמוגנת על ידי טילי נ"מ היא הפחד שלנו מסוריה. לאחר מכת האש הראשונית שתשתק את כל הצפון עד ואולי כולל חיפה, יצנחו כוחות קומנדו סוריים על החרמון וכל צפון רמת הגולן ויתפסו נקודות מפתח וישראל, על מנת לשחרר בחזרה את הרמה תכניס עצמה למלחמת התשה ארוכה מול סוריה וסוריה, בניגוד לישראל, סבלנית.

רק דבר אחד לא ידוע במשוואה של המלחמה הבאה והיא ההשתתפות של מצרים בה. עם נשק מתקדם מארה"ב, צבא סדיר אדיר, ומשוללת אויבים למעט ישראל - מצרים היא מכונת מלחמה מוכנה ומשומנת היטב שאת כל מרצה מנתבת לקראת מלחמה עם ישראל. השלום עם ישראל עשה לה רק טוב- נורמליזציה כללית עם אירופה, חזרה לעמדת המדינה המובילה בעולם הערבי, האפריקאי והמוסלמי, סיועים כלכליים, השקעות זרות- מצרים תיעלה חלק נכבד ממרצה להתכונן למלחמה עם מדינת ישראל: טיליה מכוונים צפונה, צבאה מתרגל כבר כמה שנים מלחמה דרך סיני, ההשקעה בביטחון כפולה משלנו ועוד ועוד. כן, כנראה שגם מצרים תצטרף על מנת לסיים את הפרשה שנקראית "המדינה הציונית" סופית.

כאשר המלחמה הזו תתחיל רבים לא יזכרו את אולמרט ולא יקשרו את ההפסד במלחמה האחרונה ואת עסקת השבויים שבאה בסופה אל המצב בו נהיה נתונים.

תדע כל אם עברייה  שאין עתיד לילדיה במדינה שנכנעת לארגוני טרור ומעזה להפסיד להם במלחמות.

עישון בתחנת הרכבת

סימן שאתה זקן: הרדיו מגלה שהחופש הגדול התחיל.

אבל לא על זה רציתי לדבר איתכם - עישון בתחנת הרכבת זה הנושא. אם יש דבר שיכול לעצבן אותי אחרי יום של 14 שעות עבודה שבסופו אני נאלץ ללכת לתחנת הרכבת מהיחידה, הליכה של רבע שעה, אלו כנראה אותם מפגרים שמניחים שמכיוון שהתחנה היא יחסית מקום פתוח אז אין בעיה לעשן לכל אורכה. עוד לא קרה פעם אחת שישבתי בתחנה והצלחתי לנשום- תמיד יש את המפגר התורן שמתעקש להדליק סיגריה ולא מבין שמנהרת הרוח הזו שנקראית תחנת רכבת מפזרת את העשן המסריח של הסיגריות שלו לכל אורך הפסים ואנשים תמימים (זה אני) נחנקים. מספר פעמים כמעט התגברו עליי ייצריי ודחפתי מישהו אל הפסים.

הייתי מוכן לתת הכל בשביל שיחקקו חוק שמאפשר לקחת את הסיגריה של המעשן ולכבות אותה בתוך הרקטום של המעשן או, אם אתה בתחנת הרכבת, להכריח אותו ללקק את הפסים מיד אחרי שהרכבת המהירה לחיפה עברה. אני לא מוצא סיבה שבמדינה דמוקרטית לא יעבור חוק כזה.

אני והשמן

בהסתכלות רטרואקטיבית הרי שסופו של היום הזה היה מצוי כבר בשניות הראשונות שלו: אני עם כאב ראש שלא עוזב אותי מתחילת השבוע החלטתי שזה חייב להיות קשור לעובדה שהשותף שלי לחדר מקפיא אותו על 17 מעלות - בעוד אני מפרפר ברחבי היחידה כל היום, שינויי הטמפרטורות המהירים פשוט גורמים לי לכאב ראש. איך עוד ניתן להסביר כאב ראש ללא נזלת וללא שיעולים אשר מתחיל רגוע בבוקר כל יום ונעשה גרוע עד לסופו? - המזגן לא עוזר לי, זה בטוח.

השותף שלי לחדר הוא אדם קשה וטיפש. אדם בעל עקרונות שרוב היום עסוק בלהילחם על הכבוד שלו אבל לא עובד בכלל - אבל על זה אני אצטרך כמה פוסטים נפרדים. הוא שמן, זו הנקודה הבעייתית הרלוונטית, הוא שמן ועקרוני אז הוא מעוניין שהחדר יהיה בטמפרטורות הקפאון של האטומים בגוף שלו. הוא גם לא זז מהכסא אז זה שבחוץ יש 30 מעלות לא מפריע לו כלל.

הסברתי לו את מצבי הבריאותי ואמרתי לו שהחדר יעמוד על 25 מעלות צלסיוס מעכשיו - זה 13 מעלות פחות מחום הגוף שלו אז זה "קר" גם עבורו. הוא התחיל להסביר לי למה מצבי הבריאותי בכלל לא קשור למזגן אבל גמרנו את השיחה בנימה צינית של "זה מה יש כנראה".

איפשהו באמצע היום הוא החליט להזכיר לי את עניין המזגן שוב. בציניות אופיינית לי אמרתי לו "שמע, אם תגיד לי שאתה צריך 17 מעלות בשביל תפקוד בריאותי תקין אני אפגע בבריאות שלי בשבילך ואשים את המזגן על 17, רק תגיד לי שהבריאות שלך יותר חשובה מהבריאות שלי ותקבל 17 מעלות, אני מוכן להקריב את הבריאותי שלי, כאיש צעיר, למען הבריאות שלך- מבוגר יותר. רק תגיד שאתה חייב בריאותית את ה17 מעלות..." הוא הגיב כמו אדיוט שהוא לא רוצה שאני אהיה חולה כי אם אני אהיה חולה אז העבודה שלי תיפול עליו. מכיוון שאני והוא לא עובדים בכלל(!!!) על אותם דברים ולעולם לא יפילו דברים שלי עליו לא משנה מה, לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי: "איזה דברים שלי יפילו עליך? על מה אתה מדבר?" שאלתי אותו. הוא ענה בלגלוג "כל הדברים האלה שאתה עושה, אני עשיתי פעם רק בלי כל הדו"חות". (אה שכחתי להזכיר, יש לו נטייה מוגזמת לשקר... הוא מעולם לא עבד על שום דבר שאני עובד עליו עכשיו. הוא מעולם לא עבד.)

"איזה דברים שלי אתה עשית פעם, על מה אתה מדבר?" שאלתי אותו ואז בדיוק נכנסו אליו אורחים. אמרתי לו שאנחנו נסיים את השיחה אחרי זה והוא אמר "לא צריך. סיימנו פה." זה בדרך כלל התגובה שלו כאשר הוא מכין לעצמו ביצה ואז מפחד להיכנס אליה.

אחרי שהאורחים שלו הלכו חזרתי לחדר: "נו, אז בוא תסביר לי מה אני עושה שאתה כבר עשית. חבל שאני אעשה את העבודה הזה.", הוא ענה "עזוב". "בוא תסביר לי, נו" התעצבנתי ואז הוא ענה "שתוק, שתוק כבר!". בשלב הזה קיבלתי את העצבים השבועיים שלי, הזהרתי אותו שאני לא חבר שלו ולא הבן שלו ושלא יעיז להגיד לי לשתוק. הוא כהרגלו, כמו כל פעם שאין לו כבר מה להגיד והוא יוצא דביל התחיל במנטרה בלתי פוסקת כמו תקליט שבור "מה אתה רוצה? תגיד לי מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? מה אתה רוצה?" עד שבעצם הפסקתי להסתכל עליו.

אח... כמה שבא לי לתקוע לו שבריה בין העיניים.

חוקי מעלית: כוסיות וילדים קטנים...
יש איזה קטע במעליות של בנייני מגורים שאנשים מרגישים שנכפה עליהם להגיד לך 'שלום' או 'ביי' ביציאה מהמעלית, ות'כלס אני מה-זה בסדר עם זה שהם לא יגידו שום דבר שהרי אין לי מושג מי הם האנשים האלה.
 
ארבעה חוקים קיימים להיפרדות הפארדיית הזו (Faraday):
 
1- לעולם זו לא תהיה כוסית שתיפרד ממך. איך שלא תסובב את זה וגם אם הבניין שלך הוא קן של שחקניות פורנו, בית הבראה של אלבניות או מכון עיסוי של שוודיות, אתה תמיד תתקע במעלית עם הזקנה עם הפאלולה הנוקרת- זו שכמעט מוציאה לך את העין. ובעוד אתה יושב ותוהה איך יכול להיות שהמעלית הזו עוברת דרך כל כך הרבה קומות, הרי אין בכלל קומה 17 בבניין שלך, והנצח נראה קצר יחסית, את מוטרד מאיזה שערה מאפירה שגדלה וחיה את חייה בדיוק על פסגת הפאלולה...
 
2- הם אף פעם לא נפרדים ממך לשלום פנים אל פנים, תמיד הם מקפיצים לך את ברכת הדרך דרך בריקושט דרך הדלת המתכתית של המעלית. פתאום כולם נהיו מר-אקוסטי או איזה פיסיקאי של גלים. מה קרה, אתם לא יכולים לסובב שניה את הראש ולהגיד 'שלום' כמו שצריך לפני שאתם יוצאים מהמעלית?! לא פעם התחשק לי לתת דחיפה קלה עם העקב של הרגל לתוך העורף של האנשים האלה בשביל שיתקע להם בדלת המעלית.
 
3- האידיוט שאומר לך 'ביי' כאשר שניכם יורדים לקומת הקרקע הוא האידיוט שבמקרה גם צריך לזרוק את הזבל כאשר אתה עם שקית זבל גם כן ואחרי זה גם ללכת לאוטו שלו שממש במקרה חונה ליד האוטו שלך. כל הדרך הזו הוא ינסה לממש את ה'ביי' שהוא כבר נתן לך (עולה הרבה כסף) ולכן הוא יגביר את קצב ההליכה שלו לכדי גיחוך ולא יחליף איתך מילה אחת (הרי כבר נפרדתם... מה לכל הרוחות אתה עוקב אחריו?!). אם רצה הגורל ושניכם הגעתם לדלת הלא-אוטומאטית של הבניין שלך, ביחד, הוא יפתח את הדלת וימשיך הלאה ואפילו לא יחזיק אותה לשניה עבורך (הרי נפרדתם... למה אתה עוקב אחריו?!).
 
4- הבן הקטן של השכנים תמיד ינעץ בך מבטים... והוא גם יהיה הילד הכי מכוער בעולם. לילדים הקטנים האלה, שנועצים בך מבטים במעלית תמיד יש מבט מאשים. אתה מוצא את עצמך מהרהר על מה עשית לא בסדר ומה אתה צריך לתקן, מצתדק בינך לבין עצמך כי איזה צוציק שעדיין צריך שאימא שלו תעזור לו לעשות קאקי מסתכל עליך. העיניים החודרות של הזאטוטים האנטישמיים האלה הם כמו השאול מסתכל עליך ולא משנה כמה תחקור באותם רגעים את כל קירות המעלית, רק בשביל לא לפגוש את המבט של הפאואר-ריינג'ר הקטן, המבט עדיין ינקוב אותך במוחך. Damn those kids...
 
אולי יש עוד כמה, אני צריך לרדת לשורש העניין...
שמור   בטל

הבגידות של אולמרט

ראוי היה לו, לאולמרט אם היה קם מן השולחן יוצא מן הדלת ומניח מאחוריו את משרד ראש הממשלה ואת הכסא המכובד. כבר לא מדובר באישיות מנהיגותית שירדה מגדולתה, חוסר יכולת לראות קדימה או אי הבנה של מה שהיה, אני מספק כאן שתי סיבות טובות הרבה יותר לאולמרט להיעלם מאחורי המסך לתקופה ממושכת ככל שתידרש.

1- ההתבטאות האומללה של אולמרט בפניי העיתון הגרמני בה הוא חשף את קיומה של היכולת הגרעינית הישראלית. לא היה דרך טובה יותר לירוק בפנים ולהרוס קליל את מדיניות עמימות הגרעין הישראלית. בפליטת פה מיותרת הוא הרס מלאכת צללים מחושבת ומהונדסת היטב- מלאכה שעליה שוקדים גורמי הביטחון הישראלים כבר הרבה מאוד זמן ואם יש נקודת אוכף פוליטית מיוחדת שישראל הצטיינה להחזיק בה היא זו.

מהו ההבדל, נדרשת המחשבה בעניין, בין אולמרט לבוגד וענונו. ברור שהרבה וחלק מכם כבר סיננו "סתם תעמולה זולה. דמגוגיה זולה.". אבל אם נידרש לשאלה המשפטית בעניין נראה שהטמטום של האחד הוא רק בחזקת נסיבות מקלות ולא בחזקת גלגל הצלה מעונש. העובדה שאחד רוצח והשני הורג בשוגג לא מורידה את השני מהגרדום אלא רק מעבירה אותו לבית הכלא. העובדה שוענונו בגד במתכוון במדינת ישראל ואולמרט עשה זאת תחת מטריית "הטמטום, הטיפשות והאווילות" לא מספיקות על מנת לא לשפוט את ראש הממשלה בשל פגיעתו בביטחון במדינה ובגידה שנעשתה לא במתכוון (וכמובן שבגידה שלא בכוונה אינה בגידה אולם כל חלופה טרמינולוגית אחרת עלולה לפגוע בחשיבות המידע שהועבר ולכן עדיף להגדיר את החמור ביותר ולרכך מאשר להגדיר את הרך ולהחמיר).

2- בשבועות האחרונים אולמרט פיזר פעמים רבות הצהרות בדבר רוחב ידה של מדינת ישראל. יכולת הנתינה הישראלית הוא דבר שהוא גאה להתגאות בו והוא לא ממצמץ לרגע כאשר הוא מספר, לכל זר שרק רוצה לשמוע, שמדינת ישראל מוכנה לוותר על שטחים רחבים מאוד למען שלום עם סוריה. העובדה שסוריה החזיקה ברמת הגולן רק 19 שנה ואימא שלי יכולה לטעון ריבונות על רמת הגולן יותר מאשר אסד לא מפריעה לו. העובדה שלא קיים בכלל דיון על רמת הגולן מלבד זה שיוצרת מדינת ישראל בעזרת מנהיגים כושלים כמוהו לא מחלחלת אצלו.

איזה ויתור ואיזה נעליים?!- למה לוותר? מי כתב את החוק שאומר שכל שלום במזרח התיכון מתחיל בזה שמדינת ישראל מוותר על שטחים? רמת הגולן היא שטח ממדינת ישראל, שטח שנכבש כמו הרבה שטחים אחרים בהיסטוריה האנושית וסופח למדינת ישראל. בימים אלה וכבר הרבה שנים חיים ברמת הגולן המון יהודים שהפריחו את הרמה, הקימו בית, גידלו ילדים, עבדו, אהבו ונפלו חללים במלחמות עליה. על מה בכלל קמה הדרישה הסורית לרמת הגולן, על העובדה שהם החזיקו באדמה הזאת פחות משני עשורים לפני שאנחנו הגענו?- מצויין, תתדלקו את הטנקים שלכם ונפתור את סוגיית רמת הגולן כמו שמדינות פתרו הרבה סוגיות בעבר. אין שום דרך מוסרית, צודקת או הגיונית לפתור את בעיית רמת הגולן. הדרישה ההיסטורית של סוריה על הקרקע הגיונית כמו הדרישה הישראלית העכשווית על הקרקע.

מה זאת ריצה האמוק הישראלית הזו לוותר על שטחים?- האם מישהו חושב שמחכה איזה פרס למנהיג שיוותר על הכי הרבה שטחים ישראלים? האם מישהו טיפש מספיק בשביל לחשוב ששלום עם סוריה שכולל ויתור על רמת הגולן יביא לשלום עולמים? האם מישהו חוצפן מספיק להגיד ליהודים ברמת הגולן שהם צריכים לעזוב כי כמה קצרי רואי רוצים שלום עם סוריה ולא מצליחים להבין שסוריה רוצה את רמת הגולן ולא שלום.

רמת הגולן לא תחזור לשליטה סורית בדרכי שלום, אם בכלל ואם אולמרט יתעקש לוותר על הרמה תוך כדי דיונים מיותרים עם דיפלומטיים סוריים הוא ימצא את עצמו, במקרה הטוב, מודח מראשות הממשלה.

בגידה

אני מקווה שלא יצא לכם להתמודד עם טיפוסים כאלה in your close proximity, לצערי אני נאלץ שוב להתמודד עם טיפוס כזה.

אני מודה, אני לא רגיל, אולי זה פשוט אני כפי שנולדתי ואולי זה קשור לעובדה שהרבה מזמן הפנוי שלי העברתי עם חברים שמבוגרים ממני בהרבה ואינם כאלה. לא משנה מהי הסיבה, זה מעצבן.

הטיפוס שאני מדבר ניחן בשתי תכונות שאני לא מסוגל לסבול. הראשונה היא ההערצה. הטיפוס הזה חייב להעריץ והוא מעריץ אנשים אחרים. קבוצה חדשה של אנשים שהוא מנסה להרגיש חלק ממנה היא בהחלט מושג הערצה לגיטימי עבורו, חברה חדשה גם היא אלה שצריך להעריץ ועבורה אי אפשר אלא לפשוט לגמרי את הזהות העצמית וללבוש מסיכה מגעילה שמתלבשת כמו כפפה אל יד האישיות שלה- ביטול הרגשות, המחשבות, התחושות העצמיות והכי גרוע, וכאן מגיע הממשק איתי, בגידה בכל מערכת יחסים של הסובבים אותך אם הדבר יכול לשמש כקרש קפיצה אל ליבה, או לשמש בתור משענת עליה יהיה קל יותר לרצות את הקבוצה המוערצת.

התכונה השניה, אותה בעצם כבר הזכרתי, היא הבוגדנות המגעילה הזו. ואולי "בוגדנות" היא מילה קשה מדי שהרי בדרך כלל אני, ושאר הבריות, משתמשים בה על מנת לציין סטייה ממערכת מבוססת הרבה יותר, אז אולי מוטב שנחליף את ה"בוגדנות" ב"דריכה" לאמור דריכה על רגשות של אנשים, הישענות על אחרים על מנת למצוא חן יותר בעיני הקבוצה המוערצת או החברה, מורה או כל דבר אחר.

הפעם האחרונה שדרכו עליי בצורה שדורכים עליי בימים אלה, היתה עם השותף שלי לשעבר. אז זו היתה חברה שלו, שעל מנת למצוא חן בעיניה בתחילתו של הקשר שלהם הוא נהג להתבדל מכל שיחת חולין שלי ושל השותפה שלנו והפך כל שיחה שלי ושלו, בנוכחותה, להיות שיחה מגעילה שבה הוא מנסה להוציא אותי טמבל ואותו הבחור הרציני שצריך להתמודד עם האוויליות המטופשת. השיא היה כאשר במקרה שמעתי אותו (אני חושב שהיה לי פוסט על זה...) מדבר בטלפון עם חברה שלו ואומר "לא, לא היו נסיונות התחמקות". שבוע לא דיברנו וכאשר הוא בסוף אמר לי שהוא רוצה לדבר כי "הוא מרגיש שהוא לאט לאט ובבטיחות מאבד חבר" פרסתי בפניו כמה נפגעתי מהניסיון המגעיל שלו לצאת בחור-רציני אל מול החברה שלו בכך שהוא מספר לה שאני, שגם הייתי השותף שלו למעבדות בטכניון, מנסה להתחמק מלכתוב דוחות (וזאת בסתירה מלאה למה שקרה בפועל). הוא כמובן אמר שזה ממש לא ככה והוא לא צריך, בשלב ההוא בקשר (שהיה כביכול, מתקדם) להרשים את חברה שלו.

בולשיט.

בימים האלה אני צריך להתמודד עם עוד טיפוס כזה. גם הוא, כמו השותף לשעבר, יודע להשתמש היטב בעובדה שאין לי שום בעיה שירדו עליי אם זה בשביל צחוק טוב (וזאת לא מפני שיש לי כזה ביטחון עצמי אלא מפני שכל כך הרבה פעמים נבגדתי על ידי אנשים שמספר האנשים שאני אפגע מהם באמת, כיום, אני יכול לספור על ארבע אצבעות). הוא מנצל את העובדה הזאת כל פעם שיש טיפוס שהוא מנסה להרשים בחדר וזה בכלל לא משנה אם הטיפוס הזה לא מכיר אותי ואותו יותר מדי וכל ירידה כזו היא, מבחינתו, אמת לאמיתה.

הוא מחקה בדיחות של אנשים אחרים ולא מבין שמה שאני מסוגל לסבול מאנשים אחרים נראה לי פתטי כאשר זה מגיע ממנו. הוא נדבק כמו דבק אל האלים שהוא מעריץ ולובש את האישיות שלהם בצורה מחרידה שמשלבת מסיכה של בן-אדם רציני ומבוגר עם פנים של ילד, לא בוגר וטיפש. הדיסוננס הזה בין מה שהוא מנסה להיות לבין מה שהוא באמת מגעילה אותי על סף ההקאה ומטרידה אותי עוד יותר מהשימוש שלו במאפיינים של אלו שהוא מעריץ על מנת למצוא חן בעיניהם.

כמו השותף שלי לשעבר, גם הוא יודע לדרוך עליי כאשר זה מוציא אותו טוב יותר אבל בסופו של יום, כאשר אנחנו באחד על אחד, הוא חוזר לאותה אישיות מסכנה שמדברת אליי כמו בעבר- אישיות קטנה ושברירית.

ביקורת על הסרט "ג'יימס בונד"

במילה אחת- אוף! זה מה שיש לי להגיד על ג'יימס בונד החדש. רבות דובר דווקא על השחקן החדש שיחליף את פירס ברוסנן בסרט החדש בסדרת הסרטים הפופולארית "ג'יימס בונד" והביקורות שלפני יציאת הסרט בהקשר הזה היו קרירות משהו אם לא קפואות לגמרי, אנשים התלוננו על שריריות היתר של הבונד החדש, על הבלונד בשיער, על המבטא השונה ואפילו הרחיקו והעבירו ביקורות על השחקן עצמו וכישוריו הפיזיים שלו- איכשהו נקשר ברוחם של מושבעי הג'אנר התפקיד עם השחקן ולא כל כך מהר הקהל הבונדי מסכים להכתיר בונד חדש... אז כבר דיברו על כך שהבונד החדש פוחד ממים או משהו כזה... שוין.

אבל הבעיה בסרט האחרון היא לא השחקן אלא הפלטפורמה הדפוקה מהיסוד שהשחקן נאלץ לשחק עליה- התסריט. נראה כאילו הבמאים ביקשו לאתגר את צופי בונד ולשבור כמה מוסכמות מבלי להבין שסרטי בונד אינם אמורים לאתגר אותנו אלא לספק לנו בדיוק את אותם דברים שהם מספקים כבר עשרות שנים ואני לא מדבר ברמה הכללית אלא ממש ברמת הפרטים הקטנים.

הבונד החדש נטול כמעט לחלוטין הערות סקסיסטיות וכמות הבחורות שהוא משכיב מעוררת רחמים. לבונד החדש אין הערות פאנץ' סרקסטיות לפני שמרביצים לו (חוץ מקטע אחד) ואחרי שהוא הורג אנשים, אין לו גם את האלגנטיות שבהרג ה007-י של הבונדים הקודמים והוא מעדיף ללכת מכות ולחנוק למוות הרבה מיריביו באופן שדומה יותר לקרבות רחוב מאשר למלחמות צללים של סוכנויות ביון. הבונד החדש אינו מישהו שנוטה בך אמון שהוא שייך למשפחה המצומצת של הסוכנים הכפולים של המלכה אלא דומה יותר לבריון רחוב.

אך גם אם תצליחו לסבול את בונד הדמות לא תצליחו שלא להתעצבן מכמה פרטים מאוד חשובים ש"נשכחו" בסרט הנוכחי. אין Q, אין גאדג'טים, כמעט ואין מכונית, אין אישה חזקה במיוחד ואין רשע-על שרוקם תוכנית מופרכת אלא רואה חשבון שמהמרי בכספי ספסרי-מלחמה. מכיוון שהשילו מהסרט הנוכחי הרבה מהמרכיבים של סרטי בונד נשאר לו הרבה זמן להתאהב למשל, להיפתח בפנינו ולגלות רגשות- בדיוק מה שאסור לתת למעריצי בונד! הרי הדבר שקול ללהראות לך את המפלצת בדקה הראשונה של סרט אימה.

ולבסוף נשאר היה רק דבר אחד להיאחז בו והוא המשפט המפורסם "Shaken not stirred" אז למה לכל הרוחות הרסו לנו, חולי הבונד, גם את זה?! למה בונד לא יכול היה פשוט לגשת, כמו בכל סרט אחר כבר איזה 40 שנה, ולהזמין וודקה מרטיני שייקין נוט סטירד?! לא, הבונד הזה מבקש וודקה מרטיני בלבד וכאשר הברמן שואל אותו אם הוא רוצה את זה שייקן או סטירד (גם הוא מעריץ בונד כנראה...) אז הסוכן עונה לו בפראות שמתאימה לבונד החדש "do I look like I give a damn?!"

NO! but I do give a damn!

בקיצור, תחזירו לי את בונד השוביניסט עם השערות על החזה ומשתיק הקול ביד, עם המבטא הבריטי הכבד והבלורית הכהה. בונד שמשכיב את כל הנשים הכי יפות בעולם ונשאר לו זמן להציל את העולם, כל זאת בעזרתם האדיבה של קיו, הרכב והוודקה מרטיני...

אורי גלר מכופף כפיות!
פאק בן-אדם, אתה כבר מיליונר! כולם מכירים אותך ויש אפילו ספרי לימוד אנגלית לכיתה ז' שמכילים פרק שלם עליך... אז מה לכל הרוחות אתה עושה בערוץ 2, כולך מתגאה בכיפוף כפיות... זה פאקינג כיפוף כפיות, מי בכלל צריך את הכפיות שלו מכופפות?- איך אתה שותה קפה למען השם? מילא היית ממיס מטוסים באוויר, שולח להבות גיהינום מהאצבעות או מפרק פקקי תנועה בגלילות בעזרת המחשבה, אבל אתה כ-ו-ל-ה מכופף כפיות... אפילו לא סכינים או מזלגות... היי, הייתי שמח לדעת שהשתדרגת מכפיות לכפות אפילו אבל אתה תקוע באותה נישה של נישה שחוץ מכמה בריטים מטומטמים שהסכימו לתת לך כמה מיליונים, טירה ותואר אף אחד כבר לא מתרשם מזה...
 
אתה יודע מה?- לפחות פעם אחת תכופף אותן לצד השני... אתה תמיד מכופף אותן לאותו הצד אפילו. יש לי העצה טובה יותר, אולי פעם אחת במקום לכופף אותן תפתל אותן, תן להן במומנט הפיתול, תראה לנו שאתה יותר מזה, שאתה מסוגל להרבה יותר ממה שחשבנו...
 
ג'יז... כל אידיוט בא אליך בשביל שתכופף לו את הכפית, מה לכל הרוחות הם עושים עם הכפיות המכופפות שלהם אחרי זה?! בטח יושבים במטבח עם האישה והילדים, בוהים כמו זומבים בכפית המכופפת ותוהים "שיט, אנחנו צריכים סט חדש לפסח".
 
אגב, אורי, לא היית פה הרבה זמן אז קבל עדכון: אנחנו כבר לא משתמשים בכפיות סולתם מגעילות מפלדה נחותה שמתכופפת גם כאשר אתה מנסה לעקור גוש שוקולד של מעדן "דני", היום לרובינו יש כפיות משוריינות. מסור את זה לחבורת חולי הנפש שרוצים להחליף אותך...
 
חולה עליך אורי!!!
שמור   בטל

מחשבות על הבלוג שלי...

אתה יודע שאתה חנון כאשר אתה: מזפזפ בעצבנות אל חלון תכנת האי-מיול לראות מתי כבר תסיים ההורדה של הספר Polchinski-  String theory volume 1.

אגב, אחרי שיטוט קליל בבלוגים של אנשים אחרים הבנתי שיש לי מעט מדי תמונות בבלוג ופחות מדי אטרקציות, אין לי מה להציע מלבד כתיבה טובה ולתומי חשבתי שזה מספיק. כפי שאני רואה את זה נותרו רק חמש אפשרויות:

1. לדרדר את רמת הבלוג לשפל חסר תקדים ולקוות שכל בנות ה12-14 יכנסו בלשביל לקרוא את הפסקאות ההרוסות תחבירית שלי.

2. לשים מלא מלא תמונות, עדיף של זוועות או משהו פוסט-מודרניסטי "מגניב" כזה ולקוות שכל האקזנציאליסטים למיניהם יכנסו.

3. להתחיל לזיין ולספר על זה בבלוג ולדעת שכל ישראבלוג יכנסו לבלוג שלי רק בשביל לשמוע איך היה.

4. להדמים אלחוט שוב ולהפסיק לכתוב ולדעת שיש לי פתאום קצת יותר זמן פנוי בשביל דברים חשובים יותר.

5. להמשיך לכתוב כרגיל ולדעת שאני עדיין זורק זין על כמעט כל נפש חיה בעולם הזה.

אממ...