למה אין כוסיות בטכניון
לפחות פעם ביום נכנס מישהו לבלוג שלי דרך חיפוש כלשהו בגוגל או נענע... ממש הצחיק אותי לגלות שהנכנס האחרון, בדרך זו, חיפש "למה אין כוסיות בטכניון" :)שמור   בטל

"כבד את אביך ואת אימך"

"כבד את אביך ואת אימך" זהו דיבר חשוב שיותר מכל צריך לשמש מעין דבק לתא המשפחתי ולשמור את הפירמידה החברתית של החברה חזקה ויציבה. אך הדיבר הנ"ל, כמו הרבה חוקים פשוטים אחרים אמור להביא אותך רק עד אמצע הדרך ולמרות שאין זה משתמע בשום מקום בתנ"ך (חס...) אנחנו נדרשים להטיל בו ספק ומחוייבים על ידי החברה בה אנחנו חיים היום לעשות כן מהר הרבה, מהר בהרבה ממה שחשבנו.

אני כבר לא מדבר על ההורים המסוממים, השתיינים או הרוצחים לא עלינו, אלא דווקא על ההורים ה"פשוטים, הסטנדרטיים, הנורמליים"- אלו שלכאורה אין סיבה להאמין, אם אתה צופה מן הצד, שחברך ידרש לפקפק בדיבר הזה בכל הנוגע ליחסיו עם הוריו שלו.

לי יצא ביומיים האחרונים לרטש את הדיבר הזה לגזרים, כמו שלא יצא לי הרבה זמן. אחרי 23 שנים אני עומד איתן על שברי המיתוס ההורי, הזה שיש לכולנו ונבנה לאט לאט ככל שאנחנו מתבגרים, ויודע לחלק לשתי ערימות נפרדות לחלוטין את הדברים שראויים להערכתי והדברים שהייתי מעדיף להחליף.

בימים אלו חוזרות המחשבות הילדותיות שיש להרבה מאיתנו, אם לא לכולם, על כמה ההורים של החברים שלי טובים יותר ואיך אני מקנא בהם אך גם המחשבות הבוגרות והמכאיבות יותר שתוכנן שואל כמה מההורים שלי יש בי בעצם(?).

העקשנות שלי מוצאת את מקומה כאשר אני בוחן מקרוב את ההורים שלי ויודע שאם לא הייתי עיקש עוד הייתי עלול לחלוק איתם איזושהי תכונה מלבד חיצונית.

לפני איזה 10 שנים אבא שלי אמר לאימא שלי, מולי, שהוא רוצה בדיקה גנטית עבורי, משום שלא חלקתי איתו את אהבתו לים (או משהו בסגנון...), הוא אמר את זה בצחוק, כמובן, אבל זה מן הסתם העליב. 10 שנים אחרי זה אני גאה שאבא שלי צריך בדיקה גנטית בשביל להיות בטוח שאני הבן שלו כי אם מצב העניינים היה שונה הייתי מאוד מאוכזב מעצמי.

סנוקר, בורגר וחוסר ודאות

איחוד! עטופים בנוסטלגיה כיתתית-טכניונית נפגשנו למשחק סנוקר. שוב ארבעתינו, שוב שלומי קרע לנו את התחת. האמת היא שלא שיחקתי כל כך הרבה זמן שאפשר היה לחשוב שבחיים שלי לא ראיתי שולחן סנוקר.

לאחר כמה משחקים התלבשנו ב"בורגוס" באיזור התעשייה של נתניה על המבורגרים בגדלים שונים, תוספות שונות וצבעים שונים. אני חייב לציין שהמנות שם נעשו קטנות יותר מאשר הפעם שאכלתי שם עם ערן ואני חושב שהמחירים לא נעשו זולים יותר, אולי אף עלו. המבורגרים טובים בכל מקרה.

למרות כל השמחה והששון של אתמול היתה אווירה של חוסר ודאות ומעט יובש שכן לי עדיין אין מושג מה אני עומד לעשות ואני ממתין בדריכות ליום שני, בו אם ירצה השם והיחידה שלי, יתקיים הראיון האחרון שלי ואולי בסופו פשוט ישאלו אותי 'טוב, אז איזה מהג'ובים אתה בוחר?' או לחילופין 'טוב, אז אנחנו בוחרים את הג'וב הזה בשבילך' (בשלב זה, ממש כבר לא משנה רק שיתנו לי לעשות משהו). גם אחד החברים תלוי באוויר מחכה לשמוע, רק יומיים לפני שמכתירים אותי להיות קצין, היכן הוא עומד להיות משובץ. לו לפחות, בגלל איזה מישהו נורא חכם, לא מתכוונים אפילו לעשות ראיון (לטוב ולרע).

זהו, פוסט עדכוני שכזה.

סשה גרישקוב

הכל מדהים בסשה גרישקוב: יש לה קול מדהים, יש לא נוכחות מדהימה על הבמה, יש לה שיער מדהים, עיניים מדהימות ויריכיים מדהימות. יש לה אפילו אימא מאגניבה. סשה גרישקוב היא מה שהבטיחו לנו כאשר אמרו לנו שמיליון יהודים מגיעים מבריה"מ.

בכל מקרה, לגרישקוב עוד אין תקליט אבל ראיתי אתמול ב"וואי בעשר" (תחזירו את מיכאל וקחו מפה את המעוות המעצבן הזה שחושב שהוא מצחיק!) שהיא מעלה הופעת יחיד, כל הכבוד לה! לפחות היא לא בביצת הטלנובלה שנינט טייב נמצאית בה...

 קושיה לפסח:

אם נינט ודנקר נפרדו למה ה"שיר שלנו" לא נפרדת מלוח השידורים?

זכיתי בעוד דייט ואני רוצה עוד אחד

היא היחידה שבאמת התעקשתי איתה על עוד 'דייט' וזכיתי לאחד אחרי מאמצים עליוניים אבל המטען הרגשי שהיא הביאה איתה לאותו דיייט לא באמת איפשר לנו לרקום משהו ביחד. זה היה אותו סוג של מטען שכל אחת מביאה איתה מהבית לדייטים- האקס המיתולוגי ובמקרה האקס המיתולוגי שלה היה גם האקס האחרון והוא היה די טרי נכון לזמן הדייט שלנו.

אז למה הייתי צריך ללמוד עם האקס שלה?- היה לנו מכנה משותף, שנינו היינו מחיפה, שום דבר מעבר לזה אבל הנתון הכל כך לא חשוב הזה לא איפשר לה לזרום קצת יותר. לעובדה שהייתי מחיפה, דאז, היתה משמעות אחת עבורה- אני רחוק וכמו שזה לא הצליח עם האקס שלה לא היה אמור להצליח גם איתי. אחרי שש שעות של שיחת טלפון הבהרתי לה שהם לא נפרדו בגלל המרחק אבל המרחק בהחלט העצים את הקושי שנוצר. למרות שחשבתי שהיא הבינה, ואיך יכולתי לחשוב אחרת אם היא בכתה לי בטלפון וקראה לי 'חמוד', טעיתי. כל ההבנה הזו, שבאה לאחר עבודה מאומצת של שש שעות, לא החזיקה מעמד עד הדייט, חוסר היכולת שלי להיות איש-דייטים לא עזרה גם כן.

אבל היא היחידה שהתעקשתי להגיע איתה לעוד דייט (שלא ממש עזר) והיחידה שהייתי מעוניין לעוד דייט איתה גם היום, למרות שאני יודע שאין שום סיכוי שבעולם.

שביתה איטלקית (או: למה מה קרה?!)

לדרגים הנמוכים בצבא יש הרבה יוהרה לפעמים, יוהרה מטובלת בחוצפה מוגזמת. כאשר הפקידה אצלינו שאלה אותי היום למה בדיוק מתכוונים כאשר אומרים 'שביתה איטלקית' הדוגמה הראשונה שקפצה לי לראש שחשבתי שאולי תעזור לה להבין, לאחר שכבר פרשתי בפניה את ההגדרה, היתה הצבא. בצבא אכן כמעט כולם, לפחות אלו שסובבים אותה ואותי בימים אלה עובדים כאילו היו בשביתה איטלקית. הם לא מרגישים את זה, הם לא יודעים שהם עושים הכל בפי שתיים זמן מכמה שהדבר באמת אמור לקחת.

הפרספקטיבה המפוככת של החוגרים בצבא, לצערי, זה הצבא. לאחר שסיימו תיכון זו המערכת העצמאית הראשונה שהם ניתקלו בה והם קבורים בה בין שנתיים לשלוש במקרה הטוב ולכן כאשר בן אדם חדש מגיע הוא מצטייר להם כאילו היה בשוק. אמנם אם הוא הגיע מהתיכון אז יש הרבה מקום לטעון שבן אדם מסויים הוא בשוק צבאי שכן החממה התיכוניסטית הוסרה מעל לראשו ופתאום הוא צריך להסתדר עם מערכת שלא רואה אותה ממטר רוב הזמן, אבל כאשר עתודאי מגיע לאוניברסיטה מצטיירת תמונה כמעט קומית כאשר הפקידה בת ה19 אומרת לו שהוא עדיין בשוק- היא לא מבינה שלמי שאין ראיה אמיתית של איך דברים צריכים להתנהל זה היא והמערכת שהיא מייצגת היא-היא הרקובה ולא שהעתודאי שהגיע מהאזרחות לא מבין משהו. פשוט אין מה להבין.

פחות או יותר את אותם דברים ניסיתי, במילים אחרות, להסביר למפקדת שלי בטירונות לפני ארבע שנים כאשר היא שאלה אותנו, במין יהירות כזאת, מה הטירונות תרמה לנו. כאילו העובדה  שהיא עשתה טירונות וקורס מ"כים הכשיר אותה לחיים האמיתיים והיא בעלת ניסיון עשיר בהרבה משלנו ומכאן שהיא חולקת איתנו את הידע עתיק היומין שלה ומחנכת אותנו לגדולות. לאחר שהרבה מהמחלקה שלי התפלצנו שהטירונות לימדה אותם לעמוד בזמנים (צר לי שאנשים צריכים את הטירונות בשביל ללמוד איך לעמוד בזמנים) וכל מיני שטויות כאלה המ"כית נאמה לנו על התמורות שהטירונות הזאת עשתה בנו.

זו היתה נקודת השבירה שלי, בדיוק כמו אצל הפסיכולוג במבד"קים- לא היתה לי שום כוונה להמשיך לשחק את הטיפש והצטערתי על כך יותר מאוחר. הרמתי את היד בכוונה רצינית להחזיר אותה חזרה לריבוע שלה, לאפס אותה בחזרה ולחדד אצלה את העובדה שהיא צעירה מאיתנו ולא רואה סיום תואר אוניברסיטאי כמו כל אחד אחר מאיתנו שם, היא לא חכמה, היא לא נבונה ואין לה שום ניסיון שהיא רשאית לנגב את הפרצוף שלנו איתו. הרמתי את היד והסברתי לה את ההבדל האמיתי בין הטירונות לחיים האוניברסיטאים שכולנו היינו רגילים אליהם. את התיזה שלה שהטירונות מציבה לנו גבולות, משמעת והופכת אותנו לאחראים שברתי לה על ההתחלה- הסברתי לה שדווקא כאשר אומרים לי מתי לקום, מתי ללכת לשתות, מתי ללכת לאכול ומתי ללכת לישון ובין לבין דואגים בעזרת אלפי מציבות נוכחות לודא שאני בחיים ושכולם יודעים איפה אני, זו לא עצמאות, זו לא בגרות וזו לא משמעת. היא לא ראתה את החיים אחרי הצבא, ניסיתי לומר לה, החיים שבהם לאף אחד לא אכפת אם אתה מגיע להרצאה או לא, אם אתה בא למבחן או לא ואם אתה בחיים או לא. אז, כאשר לאף אחד לא אכפת ממך יותר מדי ואף אחד לא אומר לך מה לעשות, ההגעה והעמידה בציפיות מצביעה על אחראיות אישית ועל עצמאות.

היא לא הבינה מה אני אמרתי לה, אני לא הופתעתי. אבל את הגישה הזו אני רואה כבר יותר משבוע ביחידה בקרב החוגרים, החוגרים שלא מבינים שהעתודאים שמקיפים אותם מכל עבר, למרות שיש להם פחות פז"מ מבינים משהו אמיתי על החיים האמיתיים וה"שוק" שהם חושבים שכולנו נתונים בו הוא פשוט ניסיון לשנות משהו במערכת- אולי לגרום לאיזו פקידה לקצר מעט את ההפסקה שלה, אולי אפילו שתעביר את הטפסים מהר יותר, אולי לגרום לאיזה חייל לעשות את מה שלא ביקשו ממנו כי זה פשוט הדבר שצריך לעשות.

אלו מהם שיבינו כבר עכשיו, תהיה להם כניסה רכה יותר לאזרחות, אלו שלא יצטרכו להתאקלם ממש מהר. לי, בכל מקרה, זה לא משנה, עוד שבוע אני מסיים להתמודד עם הפקידות, לפחות לא אתמודד איתה בתדירות גבוהה כל כך.

סופ"ש ועלמה מהטכניון

- אני מקווה ששבוע הבא זה כבר יגמר, לפחות כך הבטיחו לי. נראה שככל שהזמן עובר עוד ועוד ג'ובים נפתחים עבורי ביחידה ואני תוהה אם חלקם נסגרים בפניי ולא מודיעים לי. ראיון העבודה הבא, שהתקיים ביום שני הבא, הוא הראיון ה-13 שלי, למרבית האנשים אין 13 ראיונות עבודה בכל חייהם ולי היו 13 רק בשנה האחרונה. הראיון ה13 הולך להכיל את מספר האנשים הגבוה ביותר שראיין אותי בראיון יחיד, ארבעה, ביניהם שניים שכבר ראיינו אותי לפני שבוע, אחת שראיינה אותי לפני כחצי שנה וגרמה להגעתי ליחידה ועוד אחד שאיני יודע דבר אליו חוץ ממיקומו בהיררכיה (די גבוה) ושהפקידה שלנו אומרת שהוא אנטיפת. הולך להיות שמח.

- שלומי הרים לי טלפון בשעה ארבע ושאל אם בא לי לבוא איתו לשק"ם לקנות משהו. עניתי לו שאני כבר בבית איזה שעתיים ושיעזוב אותי במנוחה. הוא לא הבין איך לכל הרוחות יצאתי כל כך מוקדם מהיחידה ואמרתי לו שזו המתכונת שלי מאז שהגעתי (לפני שתים עשרה ימים). מכיוון שאין לי עדיין מה לעשות כי עדיין לא החליטו מי רוצה אותי או יותר (או מי הכי פחות לא רוצה אותי) אז אני עושה את החמש וחצי שעות שלי ביחידה והולך הביתה. העניין הוא שהנתון הזה, של חמש וחצי שעות מינימום על מנת שהיום הזה יחשב יום עבודה, הוא נתון שקיבלתי מאחד החיילים שהתחייל איתי שטען שהוא בירר עם אחת הפקידות. שלומי החל לצחוק ולא הבנתי למה, 'עד השעה חמש וחצי!, מה זה חמש וחצי שעות? אני לא רואה פה את כל הפקידות יושבות עם סטופר...' הוא צחק ושאל אותי בשביל מה אני בא בכלל ליחידה אם אני הולך אחרי חמש וחצי שעות.

אני נורא מקווה שלא יורידו לי את הימים האלה מימי החופש שלי, כי זה לא פייר :)

- עלמה בטוח גרה איפשהו פה בסביבה, גם היום היא סובבה ראשים בתחנת הרכבת של שבע בבוקר בבית יהושוע. אין לי מושג מי הטיפש שגורם לבחורה היפיפיה הזאת לקום כל כך מוקדם בשביל להגיע לתל-אביב אבל אני אצוד אותו ואציל אותה.

- סופ"ש הגיע, איזה כיף.

רציתם פוסט על סקס, אז הנה פוסט על סקס...

במערכת הצבאית המסועפת, כזו שמורכבת מאלפי ומאות אלפי פונקציונרים שנשלחו לכדא"ה על מנת למרר את חייך, אתה מוצא את עצמך מגלה או חושב שאתה מגלה דרכים בהן הבחורות נוקטות על מנת להתחיל איתך. אין אקויולנטי לדרכים הללו בשוק האזרחי משום ששם אתה פשוט הולך לפאב עם נבוט, מכה בראשה של זו מעבר לבאר וסוחב אותה לשירותים המשותנים רק על מנת לגלות ידיעה מצונזרת משפטית עליך ביום שלמחרת.

במערכת הצבאית לעומת זאת ישנן דרכים מאוד עדינות להתחיל איתך, הן נעשות בתחכום מערכתי גבוה ביותר. אמנם כל מה שיש לבחורות בחובה לדבר עליו זה הבחורים שמסתובבים להן מול העיניים, הן עדיין יוצרות זיקה בדרכים מפותלות.

אז מה הן הדרכים שבחורה תתחיל איתך? או!

1. אם היא פקידה היא יכולה לעשות את העבודה שלה כאילו היא היתה פקידה אמיתית ולא צבאית כך שבמקום לייבש אותך שעות היא תעזור לך בפרק זמן סביר ובמקום לשלוח אותך להיא ולהוא היא תרים טלפון ותעשה את הסידורים מול העיניים שלך מבלי שתתרוצץ. אם היא ממש רוצה שתאנוס אותה שם ואז על השולחן אז היא אפילו תנסה לעזור לך להבין את הטפסים שאתה חותם עליהם.

אם היא כבר מרגישה רטובה למטה אז היא אפילו לא תצא מהחדר ולא תעזוב את העמדה להפסקת האוכל עד שתאמר לה שהבנת את הטפסים והכל בסדר ותשלח אותה עם איזו  'תודה' מנומסת.

2. אם היא בתורנות מטבח אז יש סיכוי שהאקסטרא שניצלונים שהיא שמה לך על הצלחת זו הדרך שלה להגיד לך 'קח אותי עכשיו! על בננות, על האורז הלא מבושל, המרק הדלוח והמלפפונים שרק נראים חמוצים אבל הם בעצם רגילים!' תשים לב כי יכולה להחליף את האקסטרא שניצלונים במשהו יותר עדין כמו מנה בשרית מסוג אחר וכך לומר לך 'אני רוצה אותך עתודאי! תעשה אותי במטבח ליד איפה שהטבחים משתינים על החומוס ומנגבים את הזיעה שלהם בסלט!'

3. בניגוד לאזרחות איפה שנהוג שבחורה תגרום לך לחכות כי היא חיה בסרטים, בצבא אם הבחורה החליטה שהיא רוצה אותך מבעוד מועד, אולי כי הגיעו שמועות לאזנה שהעתודאי החדש יודע לפתור אינטגרלים משולשים בראש וזה מחרמן אותה בטירוף, אז היא תגיע בזמן לפגישות שלה. זה נדיר אמנם אבל אם למשל ההיא היתה צריכה לעשות לך תדריך בטחוני שנקבע שבוע מראש והיא אשכרה נמצאית בחדר שלה מתי שנקבעה לכם הפגישה אז יש סיכוי טוב שבמגירה שלה יש יותר מטפסים (למרות שאם היא רגישה ללאטקס אז לא תבחין בהבדל).

4. לרוב הבחורות בצבא ישנה רק דרך אחת שהן לא נהרגו מפגיעה חזיתית בשעמום או אולי נסרו את הורידים שלהן בזמן השינה- הן מעשנות. ככל שהן מעשנות יותר הן מרגישות יותר בחיים ולא תצליח לשכנע אותן שאין דבר פחות סקסי מבחורה שמסריחה מערבוב של בושם וסיגריה או שיש לה שיניים צהובות. אפילו לא יעזור שתגיד לה שאין שום דבר סקסי בלראות שפתיים חושניות מלפפות סיגריה (סיגריה שנדלקת בקצה כן?! איכס סוטה! תימצא לך קריטריון הבדלה אחר במקום.. אולי 'כזו שיש בה ניקוטין'). אם כן, הדרך של הבחורה הזו לסמן לך שהיא רוצה שתיתן לה בראש על הספסל בשק"ם עם הברגים החלודים, שם ליד שקיות השוקו של החיילים מהבוקר ומתחת לשלט לימינציה שמסביר על מהי הטרדה מינית, תהיה על ידי כך שהיא תזוז מעט עם הסיגריה שלה. אם היא מכבה אותה כליל ואתה אפילו לא ביקשת היא כבר החלה לאונן ואולי אפילו רטובה, אתה פשוט לא שם לב כי הספסל מסתיר לך.

5. לבחורות בצבא יש תחת גדול, הן מגדלות אותו, מפתחות אותו, נותנות לו בית חם ואוהב ומחזיקות לו את היד כאשר הוא הולך בפעם הראשונה לכיתה א'. אין סימן טוב יותר לכך שבחורה בצבא מאוהבת מאשר הסימן שהתחת שלה מתחיל לקטון כי היא הפסיקה לעשן, לאכול ו/או הלכה לחדר כושר. אם באמת חסר לך ביטחון בשיטה הזו אתה רשאי אפילו לראות אילו מכשירים היא עושה. אם היא בחרה במכשיר הריצה אז זו היתה אזעקת שווא- היא פשוט מעוניינת לחזור לכושר, אבל אם היא בוחרת להתרכז במכשיר הזה שפותח וסוגר את הרגליים ובמכשיר הפרפר שמחטב את השדיים אז אתה יודע שהיא מתה על איזה מישהו מהבסיס ורק חולמת על הפעם שבמקלחת בחדר כושר היא תתקלח לא רק עם נוזל סבון גוף.

6. בנות אוהבות להלביש את הבחורים שלהן, גם כאשר כולן עברו לצבע המזעזע 'ורוד' הן המשיכו להלביש את הבחורים שלהן למרות שהראו להם מחקרים שהוכיחו שהצבע ורוד מסרטן את האשכים באופן נקודתי. אם הבחורה באפסנאות דואגת להלביש גם אותך אז כדאי שתבדוק שהיא הוסיפה עוד פריט לבוש לקיטבג או אולי (אם היא קצת קינקית) היא הוסיפה כמה פירטי לבוש וגם שוט. על מנת לא לאכזב אותה רצוי שתבדוק איזה מידה היא נתנה לך לפריט הלבוש הנוסף. אבל, לחילופין, אם היא שוב זרקה עליך חולצה שמתאימה לאחיינית הקטנה שלך ומכנסיים שמתאימות למתאבק סומו ואז גם צרחה עליך שפשוט תחתום לה על הטפסים, אין לה זמן בשבילך ושתבוא להחליף עוד שבוע אם זה לא בסדר ושעד אז תלמד להתרגל, אז הכל בסדר- היא לא רוצה אותך, היא לסבית.

7. הדרך האחרונה של בחורה להתחיל איתך מגיעה עם מטען נוסף, אתה יודע מהו טיב הקשר שהיא מחפשת על פי הטקטיקה עצמה. הרעיון הוא אשכרה להיות הנהג החונך שלך ולעשות איתך את הנסיעות הפרוצדורליות בשביל שתוכל לקבל רישיון על רכב צבאי, אממה יש רק סוג אחד של בחורות שאוהבות לחנוך אותך ברכב ורצוי שתבדוק אם בתא הכפפות יש גם מפצח אגוזים אבל אתה לא מצליח למצוא אגוזי קליפורניה ואולי אפילו היא הזכירה שהיא אלרגית וזה עושה לה פיטריה. אמנם היא מתחילה איתך אבל אל תשכח שהרכב זה הדבר היחיד שאתה תרכב עליו כי לא יעבור זמן והיא זו שתחזיק את ידית ההילוכים והיא תעביר הילוכים בכזו עוצמה שהקלאצ' ישבר ובית ההילוכים יימס.

אולי יש עוד שיטות, אתם מוזמנים לחלוק.

אין לי עם מי לאכול

ארבעה עתודאים חדשים, הגענו ליחידה. אחד מהם קיבל את ההצבה שלו לפני שלושה ימים והוא כבר עובד ומזיע ויושב לאכול עם אנשי המדור שלו. השניים האחרים גם כן זכו להצבה כבר אולם שניהם יוצאים לקורס הקצינים שנפתח מחר ולכן גם הם יורדים ממציבת האפשרויות שלי למי אפשר לאכול איתו צהריים. רק אני עוד לא קיבלתי הצבה, בעיקר בגלל רה-ארגון מטורף שהיחידה עשתה וכנראה מלחמות שנעשות מעל ראשי לגבי איזה תקן אני אאייש. לאנשים באיזור שבו אני צריך לעבוד כבר ממש אין מושג מה קורה והם לא מבינים איך אפשר לייבש אותי כל כך הרבה זמן.

היום כאשר כבר הגעתי לתחנת הרכבת, הרימה אליי טלפון אחת שעשויה להיות המפקדת שלי ואמרה לי שהיא רוצה שאני אגיע לעוד ראיון בשביל ג'וב שגם עשוי לעניין אותי. הראיון יהיה בתחילת שבוע הבא ולכן אין חשש שאני אקבל הצבה עד לעוד שבועיים לפחות. ממש מתחיל לשעמם שם ובשביל השעמום הזה אני קם בשש בבוקר ועולה על רכבת. מה גם שעכשיו אין לי עם מי לאכול צהריים :)

שלוש כוסיות

'היא יצאה ונכנסה לחדר ואיך שהיא יצאה חבר שלי אומר לי שהוא היה מרים אותה לתקרה', זה על מה אני וחבר דיברנו היום ביחידה בדיוק לאחר שראינו את אחת הבחורות היותר שוות שמהלכות ביחידה. כמובן שהדבר הראשון ששאלתי אותו, מכיוון שהוא ותיק יותר, זה אם היא עתודאית. 'נראה לך? כל הבחורות השוות שאתה רואה פה הן לא עתודאיות' הוא ענה לי ואז המשיך 'למרות שבמחזור הבאה צריכה לבוא אחת מהנדסת מכונות...' ואז נזכרתי שאני מכיר את זו שמגיעה מהנדסת מכונות כי היא ידידה של אחד מהאנשים שהגיעו איתי באותו יום ליחידה ובזמן שמחזור קורס הקצינים שלה בילה שלושה ימים בבסיס יצא לי ככה שהיא ניגשה לשולחן האוכל שלי לדבר עם הידיד הזה שלה. 'בלונדינית כזו?' שאלתי אותו והוא ענה 'כן...' וגם אמר את השם שלה 'אתה צוחק?' שאלתי אותו על אמת והוא כבר התחיל 'עליה יש קונצנזוס, זה טעם אחיד של כולם, כולם חושבים שהיא שווה לאללה'.

מיום ליום אני מתשכנע שאיפשהו בשרשרת החיול של עתודה סירסו אותנו בגז ואני איכשהו ניצלתי.

ועם כבר מדברים על בחורות שוות אז היום בתחנת הרכבת ראיתי את אחת מחמש הבחורות היחידות שהייתי דלוק עליהן בטכניון. היא גבוהה, היא יפה והיא נוטפת סקסיות, עליה באמת כולם מסכימים- שאלו אפילו את כל אלו שעמדו וחיכו ביחד איתי לרכבת. כל הגברים לא הצליחו להוריד ממנה את העיניים וכל הבחורות הצרו את עיניהן למראה.

ממש שווה. קוראים לה עלמה, אפילו השם שלה מיוחד.