| בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום קישור ישיר לכאן דף כניסה |
|
||
|
שמי בישרא(ל): אניגמה כהן
מספר המזל: 36 MSN: הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS (הסבר)
נוסטלגיה: חיפוש טקסט בקטעים: הערות שוליים: הוסף מסר פי הטבעות: « אנשי חיל-האוויר » ± « המלאכיות של הרווק » ± « פעם ב... » ±       תחילת דרכי בישראבלוג טסתי ללונדון שקלתי לפרוש חזרתי ובגדול למה לא הגעתי לאזכרה של אבא? שוקלת לעשות קעקוע נוסף חשפתי את עצמי קיבלתי כפתור משלי! עשיתי הרבה פאשלות היה לי פורים שמייח :) עברתי שבוע הזוי זיינתי את הליכוד בבחירות מכרתי ורדים רואה את העולם דרך זכוכיות יום מקולל... הקללה נמשכת! חליתי בגבריות יתר :-P נתתי חתיכת שואו! ;) הדרך שלי למרוד מחלת החיים הקשים מטיילת קצת :) סופר אניגמה לשבוע שלם פעמים ראשונות הדרום על הרום חיסון נגד אניגמה Time is money שנה לבלוגי הצנוע עם רגל וחצי בצבא אין כמו הבית(?) קטינה לנצח קולקציית חורף 2007 משאירים את הטוב לסוף פיפי תמים חולה מאושר הצב אכל לי את שיעורי הבית הכל כתוב סיפורי יופלה פסח שמייח PT צרכנות נבונה גם אני אוהבת לשנוא! קבענו 7? אופס... חתיכת איחור אופנתי Just wanna have fun אין יותר תחבורה ציבורית מחורבנת  Ninelives-מחנכת לעתיד טוב יותר This is me then-ממש לא פקאצה Titus Claudius-חתלתול תמים אל באנדי-סובל מילדות עשוקה באד זיינמאן-לוזר מס' 1 הגרגמל-הולך טוב עם פיתה הכי גבוהה בישרא-ארוכה ומתוקה חוליאן קאראך-אפל ומסתורי מיס לימונדה-היא כמו הרוח נדב-בחור טוב נונה כהן-אחות שלי :) סתם בחור-חרמן :-P פסיכולוג חובבן-צלם גאון תמו'ש - בקאמבק מטורף!   Angel Eyes איילת לא מקבלתjohn_smith איש מדע הפיתוי נונה כהן תמו'ש Piccolo האקסית הסודית |
1/2006
בדיקת אנושיות לכל מי שמחכה לפוסט על החיים הרווים בהרפתקאות שובבות ונחמדות..... סורי,אבל לא היום. פוסט זה הוא שינוי דרסטי לעומת הפוסטים שכתבתי בעבר, אבל הייתי חייבת לשפוך את הלב וגם מעניין אותי האם יש מישהו בעולם שיכול להזדהות איתי. מחר תתקיים האזכרה של אבא שלי ז"ל. השבוע הייתה מן אווירה לא נעימה בבית, הכנות, אורחת שבאה בשביל האזכרה (כאילו שלא חסרה פרטיות בבית הזה גם בלעדיה)... אני שונאת את כל העניין הזה,שהופך אזכרה למן יום זכרון.... אני בכלל נגד ימי זכרון, אך בעיקר "יום זכרון" לאבא שלי... אני זוכרת אותו לפחות פעם ביום ולהיות ליד הקבר שלו לא יתן לי כלום. אבא שלי נהרג לפני 7 שנים בתאונת דרכים, ומההתחלה התגובה שלי הייתה שונה,מוזרה... כשהודיעו לנו שהוא נהרג כולם פרצו בבכי ואני,לעומת זאת, הסתכלתי על כולם במבט אבוד ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי... הדמעות לא רצו לזלוג! אנשים הסתכלו עליי במבטים מוזרים ובסופו של דבר הצלחתי להוציא בכוח כמה דמעות.... בכל 7 השנים הללו, הייתי ב-3 אזכרות מקסימום... אני לא מרגישה צורך ללכת לבית קברות,כביכול לבקר את אבא שלי... אני לא רואה בזה משהו שבאמת יגרום לי לזכור אותו... בחיי, אבא שלי היה האדם הכי אהוב עליי, הערצתי אותו... הוא היה מודל החיקוי שלי! אך כמעט בכל שנה זייפתי מחלה או שאפילו חליתי מרוב חוסר רצון ללכת לאזכרה... אמא שלי ממש לא רואה זאת בעין יפה, היא חושבת שמשהו לא בסדר איתי או שאני פשוט מתעצלת, ואני לא יכולה להסביר לה את הסיבה האמיתית... אני גם לא מסוגלת להגיד לה שאני לא אבוא לאזכרה כי היא מאוד תתאכזב ממני... היא בחיים לא תבין את הגישה שלי לכל העניין. אני נגד קבורה בכלל! לדעתי בסופו של דבר לא ישאר מקום לאנשים שנשארו בחיים מרוב קברים... אני מעדיפה שישרפו את גופתי,ואת האפר יפזרו ביער,אך מכיוון שרוב בני האדם קצת יותר אנושיים ממני וצריכים משהו מוחשי כדי לזכור,אני אסתפק בלהשאר אפר בצנצנת ששמי חרוט עליה. ולסיום,שאלה לי אליכם: יש מישהו שמסכים איתי? מבין אותי? או שאולי הגיע זמני לקבוע תור אצל מומחה.... 45 תגובות הגב הצג תגובות כאן 2 הפניות לכאן לינק לקטע המלץ על הקטע תגובה אחרונה של אניגמה ב-31/5/2008 19:35 |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
