בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום קישור ישיר לכאן דף כניסה |
|
שמי בישרא(ל): אניגמה כהן
מספר המזל: 36 MSN: הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS (הסבר)
נוסטלגיה: חיפוש טקסט בקטעים: הערות שוליים: הוסף מסר פי הטבעות: « אנשי חיל-האוויר » ± « המלאכיות של הרווק » ± « פעם ב... » ± ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() תחילת דרכי בישראבלוג טסתי ללונדון שקלתי לפרוש חזרתי ובגדול למה לא הגעתי לאזכרה של אבא? שוקלת לעשות קעקוע נוסף חשפתי את עצמי קיבלתי כפתור משלי! עשיתי הרבה פאשלות היה לי פורים שמייח :) עברתי שבוע הזוי זיינתי את הליכוד בבחירות מכרתי ורדים רואה את העולם דרך זכוכיות יום מקולל... הקללה נמשכת! חליתי בגבריות יתר :-P נתתי חתיכת שואו! ;) הדרך שלי למרוד מחלת החיים הקשים מטיילת קצת :) סופר אניגמה לשבוע שלם פעמים ראשונות הדרום על הרום חיסון נגד אניגמה Time is money שנה לבלוגי הצנוע עם רגל וחצי בצבא אין כמו הבית(?) קטינה לנצח קולקציית חורף 2007 משאירים את הטוב לסוף פיפי תמים חולה מאושר הצב אכל לי את שיעורי הבית הכל כתוב סיפורי יופלה פסח שמייח PT צרכנות נבונה גם אני אוהבת לשנוא! קבענו 7? אופס... חתיכת איחור אופנתי Just wanna have fun אין יותר תחבורה ציבורית מחורבנת ![]() Ninelives-מחנכת לעתיד טוב יותר This is me then-ממש לא פקאצה Titus Claudius-חתלתול תמים אל באנדי-סובל מילדות עשוקה באד זיינמאן-לוזר מס' 1 הגרגמל-הולך טוב עם פיתה הכי גבוהה בישרא-ארוכה ומתוקה חוליאן קאראך-אפל ומסתורי מיס לימונדה-היא כמו הרוח נדב-בחור טוב נונה כהן-אחות שלי :) סתם בחור-חרמן :-P פסיכולוג חובבן-צלם גאון תמו'ש - בקאמבק מטורף! ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
6/2006
The show must go on כידוע (ולמי שלא יודע-תתעדכנו!) אני חולה לגמרי ובימים האחרונים לא הייתה לי שניה לנוח, מצבי רק הלך והתדרדר :( היום של הפרימיירה היה יום עמוס במיוחד: הייתי צריכה לקום ב-8, לנסוע לביצפר (בשני אוטובוסים) לחלק כמה כרטיסים ולהפגש עם כמה חברים כדי לתת כרטיסים גם להם,לקחת את החצאית שלי לנשף מהקניון, לחזור הביתה,לעשות מקלחת,לארוז תיק וב-2 בצהריים כבר להיות באולם. בערב הקודם ארגנתי הכל בצורה מסודרת אך שכחתי דבר אחד: להפעיל את השעון המעורר! אחרי חלום מציאותי במיוחד התעוררתי והתחלתי לנחש מה השעה ואיזה יופי שקמתי בלי שעון מעורר, אך כשהסתכלתי על השעון כבר היה 9 וחצי!!! קמתי במצב ממש רע, עם כאב ראש קטלני ואף סתום לגמרי... אפילו השפרצתי קצת אוטריווין לאף! אכלתי איזה עוגיה, התלבשתי ויצאתי מהבית... אחרי שעה ארוכה הגעתי לביצפר,כמובן שלא מצאתי אף אחד והשארתי את כל הכרטיסים אצל המדריך הראשון שמצאתי וביקשתי שימסור אותם לאנשים הנכונים... אח"כ הלכתי לקנות פחית קולה באגורות האחרונות שנשארו לי (הייתי צריכה פחית קולה להצגה). סתם לידע כללי: אני שונאת קולה!!! זה דוחה. אני יכולה להקיא בגלל קולה! אבל בדרך חזרה הביתה הייתי מאוד צמאה והחלטתי בכל זאת לשתות את הקולה המזורגגת.... היה לי ממש מגעיל וכשהגעתי הביתה שפכתי את מה שנשאר לאסלה וציחצחתי שיניים 8 פעמים. ראיתי שאני כבר לא מספיקה לעשות כלום היום והולכת לאחר גם לחזרה הטכנית אז עזבתי הכל, תפסתי מונית ונסעתי מיד לאולם. לא הספקתי לאכול ושכחתי לקחת איתי אוכל לדרך, האנרגיות שלי התבזבזו במהירות מטורפת... התלהבתי שאני לובשת מכנסיים כל ההצגה ואני לא חייבת לתקוע את המיקרופון בחזיה מאחורה, אלא יכולה לקחת חגורה מיוחדת בשביל הקופסה שלו והיא גם תשמש כחגורה רגילה,כזאת שתשמור שמכנסיי לא יפלו :) לקראת סוף החזרה כבר התחלתי להרגיש ממש רע, אבל ידעתי שהקהל אוטוטו מגיע ולהיות על הבמה ישכיח ממני הכל ויעשה לי רק טוב. לפני תחילת החזרה הרכבתי חזרה את המיקרופון, אבל לא מצאתי את החגורה הקודמת והשתמשתי בחגורה קצת יותר רחבה, לא חשבתי שזה משנה. ההצגה עברה טוב,רק אני דאגתי לעשות קצת פאשלות ולאלתר בשביל הכיף, בתור מקצוענית שיש סיכוי שמופיעה בהצגה האחרונה שלה לתקופה בלתי משוערת :( אחרי הסצנה האחרונה שלי, שנגמרת בערך 3 דק' לפני נאמבר הסיום יצאתי והלכתי ישר לסאונדמן שיוריד לי את המיקרופון לפני שאני מחליפה בגדים... הוא התחיל להוציא את החגורה,אני עזרתי לו.... אבל לא הצלחנו להוציא אותה, היא הייתה רחבה מדי!!! במשך שתי דקות שנמשכו כמו נצח נלחמנו עם החגורה המזורגגת - וכלום! פתאום עלתה מחשבה בראשי: "אניגמה,את מקצוענית, מה אכפת לך, על מי את שמה בכלל??" אז אמרתי לו:"עזוב,לא משנה... קח את המכנס יחד עם החגורה,לא מעניין אותי!" מול הפרצוף שלו הורדתי במהירות את המכנס ונשארתי עם ישבן חשוף (וחצוף) תקוע לו ישר בפרצוף! עכשיו התחלנו להלחם עם החולצה... החוט של המיקרופון נתקע בשרשרת שהייתה מחוברת לחולצה! כמובן שאחרי המכנס הייתי חסרת בושה לגמרי והשארתי לו גם את החולצה, שיהנה! התחלתי לרוץ ערומה לצד השני מאחורי הקלעים ולבשתי במהירות מטורפת את התלבושת (שמורכבת משלושה חלקים!) לנאמבר סיום. הספקתי בדיוק בשנייה האחרונה ועליתי על הבמה לקטע הסיום! אך לאחר כל הבלגן הזה חטפתי התקף שיעול חזק במיוחד! ניסיתי תמיד לחייך לקהל וכבר יצאו לי דמעות מרוב שהחזקתי את השיעול! כל פעם שהסתובבתי השתעלתי קצת,אבל לא מספיק כדי להקל על הריאות המסכנות שלי :( אחרי שסיימתי להופיע השתעלתי מאחורי הקלעים לפחות חצי שעה בלי הפסקה! למזלי,המפיקה ראתה שמצבי רע ושיחררה אותי הביתה... היום הייתי צריכה לקום ב-7 בבוקר וללכת לעשות בגרות, לפחות נראה לי שהלך טוב... מעכשיו עד מחר בערב אני בחופשת מחלה! שמישהו יעז להטריד את מנוחתי! אוי... נראה לי יצא ארוך במיוחד, אני מקווה ששרדתם. למרות הכל, פיספסתם אחלה הצגה ביצ'ז! תשושה אך מרוצה,אניגמה. 108 תגובות הגב הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן לינק לקטע המלץ על הקטע תגובה אחרונה של אניגמה ב-7/7/2006 09:16 |